היטל השבחה | ניתוח

בשורה לחקלאים: יורחב הפטור מהיטל השבחה

פסק דין תקדימי של ביהמ"ש העליון קובע כי יינתן פטור מהיטל השבחה גם לקרקעות שנכללו בחוזה חכירה של יישובים חקלאיים, וזאת אף אם ייעודן התכנוני אינו חקלאי בלבד

מושב בגולן / צילום אילוסטרציה: אייל הצפון
מושב בגולן / צילום אילוסטרציה: אייל הצפון

בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר בפסק דין תקדימי כי חוכר ייהנה מפטור מהיטל השבחה, גם במצב שבו הקרקע הרלוונטית לא הייתה במקור בייעוד תכנוני חקלאי, אלא די בכך שקרקע זו הוחכרה לחוכר בהסכם שמטרתו העיקרית הייתה שימוש לחקלאות.

החלטה זו ניתנה במסגרת פסק דין שעסק במחלוקת בגין גביית היטל השבחה בין מושב מעונה לוועדה המקומית מעלות-תרשיחא. מושב מעונה היה בעל זכויות מאת רשות מקרקעי ישראל בחוזה אשר העניק למושב זכויות לעשות שימוש בקרקעותיו למטרת "משק חקלאי", כאשר ייעודה התכנוני של הקרקע נשוא פסק הדין היה שטח ציבורי פתוח.

ברבות השנים ביקש המושב להקים בקרקע זו תחנת תדלוק באמצעות תאגיד שבו הוא חבר, בהתאם לכללי רשות מקרקעי ישראל. לשם כך נדרש המושב לערוך שינוי ייעוד של הקרקע למטרת הפרויקט, לגרוע אותה ממצבת הקרקעות של המושב, להשיב את זכויותיו בה לרשות ולחתום על חוזה חדש מול הרשות בייעוד החדש. בשל שינוי הייעוד התכנוני, הוועדה המקומית מעלות-תרשיחא דרשה מהמושב היטל השבחה.

המושב הגיש ערר על חיוב ההיטל וטען כי הוא עומד בתנאי הפטור השני של סעיף 21 לתוספת, וכי מאחר ששילם דמי היוון לרשות מקרקעי ישראל בגין העסקה, הרשות היא זו שצריכה לשלם חלף היטל השבחה מתוך תקבוליה לוועדה המקומית, ואין לגבות סכום זה ממנו, שאם לא כן, הקופה הציבורית תתעשר פעמיים על חשבון החוכר.

מנגד, הוועדה המקומית טענה כי ייעוד הקרקע הוא שטח ציבורי פתוח ולא חקלאי, ולכן התנאי הראשון של הפטור השני אינו מתקיים.

הנושא הגיע עד לבית המשפט העליון, והשופט עוזי פוגלמן קיבל את טענת המושב, תוך שהוא מדייק בלשון הסעיף, לפיה יש הבחנה בין "שימוש" לבין "ייעוד", כאשר המונח "שימוש" טומן בחובו פרשנות רחבה יותר, הכוללת גם קרקעות המוחכרות בחוזה שמטרתו העיקרית היא חקלאות, תוך ששימושים נלווים נוספים נכללים בו (מגורים, מבני משק ושטחי ציבור), אף אם הקרקע אינה בייעוד תכנוני חקלאי.

פסיקה זו נתמכת גם בלשון הסעיף, וכך גם עולה מתכלית הסעיף התומכת ברעיון הצדק החלוקתי, לפיו מי שהתעשר הוא זה שצריך לחלוק את עושרו עם קופת הציבור. במקרה נשוא פסק הדין (ובמקרים דומים) לא החוכר הוא שהתעשר אלא הרשות (שקיבלה לידה את המקרקעין והחכירה אותם כנגד תשלום דמי היוון), ומשכך היא זו שצריכה לשלם חלף היטל השבחה.

פסיקה זו מהווה בשורה למושבים וקיבוצים המצויים בסיטואציות דומות, שכן אין ספק כי מדובר בחיסכון כספי עצום ליישובים אלה, אשר עד כה נאלצו לשאת גם בתשלום דמי היוון לרשות וגם בתשלום היטל השבחה לוועדה המקומית, בשל פרשנות מלאכותית ומאולצת. עניין זה השליך על כדאיותה הכלכלית של העסקה, לעתים קרובות עד כדי סיכולה.

קביעת בית המשפט, המרחיבה את הזכאות לפטור מהיטל השבחה, תסיר לכל הפחות את אחד החסמים המשמעותיים עמם מתמודדים יישובים המבצעים עסקאות כאמור. 

בר"מ 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תרשיחא נ' מעונה מושב עובדים

הכותבת היא שותפה ומנהלת מחלקת ההתיישבות במשרד ברנע ג'פה לנדה ושות'