מצעקות על ביבי ועד "לפגוע בקובי מימון זה כמו לפגוע באח של כחלון": מה מסתתר בספרו החדש של יובל שטייניץ

"סבן התקשר אליי מלוס אנג'לס. תשובה עשה את טעות חייו כשהזמין אותי לבקר באסדת הגז. חברי הליכוד הזהירו אותי מפני משה כחלון" • שר האנרגיה יובל שטייניץ מפרסם ספר שבו הוא מציג את גרסתו למאבקי הגז • מה שטייניץ העדיף לשכוח, איפה הוא טועה ומתי הוא מקמץ במילים

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ על אסדת הגז / צילום: מארק ישראל סלם - ג'רוזלם פוסט
בנימין נתניהו ויובל שטייניץ על אסדת הגז / צילום: מארק ישראל סלם - ג'רוזלם פוסט

הספר "הקרב על הגז" שכתב שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ הוא תרשומת ארוכה ומפורטת לעייפה של כל האירועים שעסקו בנושא הגז בהם היה מעורב. מהקמת ועדת ששינסקי באפריל 2010, דרך המאבק על מתווה הגז ועד לתוכניות לייצוא גז ישראלי לאירופה, שאותן הוא מנסה לקדם בימים אלה.

מדובר באירועים שטלטלו את דעת הקהל. הגרסה של שטייניץ מוכרת. רוב החידושים בספר נוגעים לתוכן של שיחות שניהל שטייניץ עם פוליטיקאים, פקידי ממשל בכירים ואנשי עסקים, דוגמת יצחק תשובה, ומהלכים נוספים שלא פורסמו במלואם, למשל סביב הלחצים בנושא ועדת ששינסקי.

שטייניץ "שוכח" להזכיר עובדה אחת לא נוחה - מס ששינסקי שהוא כה מתגאה בו לא הכניס עד היום ולו שקל אחד לקופת המדינה ממאגר תמר. כמו כן, גם לאחר קריאת הספר נותרה שאלה אחת בלתי פתורה סביב מתווה הגז: מדוע נרתם ראש הממשלה בנימין נתניהו בצורה מוחלטת כל כך לקידום המהלך? ייתכן שאת התשובה נקבל כאשר נתניהו יפרסם את זכרונותיו.

שטייניץ מודה בספר לראש הממשלה בנימין נתניהו "שנתן לי גיבוי ארטילרי בתקופת המתווה והעניק לי זכות גדולה לטפל בנושאים שכל כך קריטיים לעתידו של עם ישראל". אבל לאורך הספר חוזר הנראטיב שלפיו שטייניץ הוביל מאבקים כפויי טובה למען האינטרס הלאומי ונותר לבדו במערכה, כשכל חבריו הפוליטיקאים נוהגים בו בציניות.

שטייניץ מקדיש מקום נרחב להתחשבנויות עם עיתונאים ומצטט בהרחבה קטעים מתוך ראיונות שנתן וטורי דעה שנכתבו על פעילותו, כולל של כותב שורות אלה.

הספר של שטייניץ "הקרב על הגז" / צילום: צילום מסך
 הספר של שטייניץ "הקרב על הגז" / צילום: צילום מסך

על כחלון וקובי מימון

"לא חלפו ימים רבים עד שהתחוור לי איזה טעות פוליטית עשיתי כאשר השבתי ריקם את פניו של איש העסקים קובי מימון. 'מה אתה מתאבד שיעי?', אמר לי אחד מחברי הכנסת של הליכוד. אתה לא יודע איזה כוח יש לקובי מימון במרכז הליכוד?'. 'לפגוע במימון', הסביר לי ח"כ אחר 'זה כמו לפגוע באח של משה כחלון'"

התיאור הזה של שטייניץ מתייחס לתגובות שקיבל בעת הקמת ועדת ששינסקי לבחינת המס על רווחי הגז ב-2010. הציבור שמע לראשונה ב-2015 על הקשרים בין שר האוצר כחלון לבין איש העסקים קובי מימון, בעל השליטה בישראמקו שמחזיקה ב-28.75% מהזכויות במאגר תמר.

זה קרה לאחר שכחלון הבטיח במהלך הבחירות לטפל במונופול הגז. זמן קצר לאחר מכן הוא הודיע כי היועץ המשפטי של משרד האוצר אוסר עליו לעסוק בנושא, בגלל ההיכרות עם מימון. התיאור של שטייניץ מגלה לנו כי הקשרים בין כחלון ומימון היו ידועים ומוכרים בחוגים הפנימיים בליכוד כבר חמש שנים קודם לכן.

שטייניץ אגב לא טוען שכחלון ניסה ללחוץ עליו בנושא. לצד הקשר ההדוק עם כחלון, מזכיר שטייניץ גם את חיים כץ כמקורב למימון ורומז כי כץ גרם לכך שהפסיד את תמיכתם של מתפקדי הליכוד מהתעשייה האווירית.

על חיים סבן

"'אדוני השר', נשמע הקול העמוק, 'כאן מדבר חיים סבן מלוס אנג'לס (מנין לעזאזל יש לו את המספר האישי שלי?). רציתי לומר לך שכל המהומה שמתפתחת עכשיו מסביב לוועדה הזאת - איך קוראים לה ועדת שרנסקי? עלולה לפגוע בתדמיתה של ישראל"

אחד החלקים המעניינים בספר נוגע למסכת הלחצים שהופעלה על שטייניץ בנושא ועדת ששינסקי. שטייניץ מוסיף פרטים, מעבר למה שכבר נכתב, על המכתב ששיגר לנתניהו נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. חיים סבן נחשב לאחד מגדולי התורמים למפלגה הדמוקרטית ולמי שהייתה לו השפעה רבה על הבית הלבן בתקופת נשיאותו של ברק אובמה.

שטייניץ מגלה שקיבל פניות מחברת קונגרס מלאס וגאס שהייתה כנראה מקורבת ליצחק תשובה, שהיה מעורב בהשקעה ענקית בעיר. תיאור מעניין אחר נוגע לוויכוח בבית הלבן שניהל שטייניץ עם פרופ' לארי סאמרס, מהכלכלנים הבולטים בעולם ואז יועצו הכלכלי הבכיר של הנשיא ברק אובמה. אם להאמין לשטייניץ, הופעתו בבית הלבן הצילה את ישראל מלחץ של הממשל.

על המגעים לאחדות

"באחת אחר חצות התעוררתי בבהלה לצלצולו של הטלפון הקווי שבביתי. מה קרה, תהיתי לעצמי. פרצה מלחמה? 'מתנצלת על השעה, ראש הממשלה מבקש לשוחח עמך', אמרה הפקידה 'איתו בחדר גם השר לוין ועו"ד שמרון'. אתם מדברים עם כבל על מתווה הגז בלי לשתף אותי? שאלתי בזעם. איך אתה יכול לעשות לי דבר שכזה, ביבי? זה לא בא בחשבון! על גופתי המתה"

האירועים שמתאר שטייניץ נגעו לניסיון לצרף לקואליציה את סיעת המחנה הציוני בראשות ח"כ יצחק הרצוג. על פי גרסת שטייניץ הוא היה זה שטרפד ברגע האחרון את המהלך שכבר סוכם. שטייניץ מצטט מזיכרונו את פרטי הסיכום שהושג עם המחנה הציוני ולפיו "שר הכלכלה כבל ושר האנרגיה שטייניץ ידונו על שינויים במתווה הגז", אם כי סוכם כי השינויים יחייבו גם את הסכמת חברות הגז. גם המעורבות העמוקה של עו"ד שמרון שמתוארת בספר מעוררת עניין.

מתיאור השיחה, על פי שטייניץ, עולה כי נתניהו הציג את הסיכום כצעד שנעשה על מנת להציל את מתווה הגז לאור דרישת בג"צ כי הכנסת תחוקק את סעיף היציבות במתווה. נתניהו לא ידע באותו זמן כי אין צורך לחוקק את סעיף היציבות אך לגרסת שטייניץ, נתניהו נסוג בו מהכוונה לצרף את המחנה הציוני לאחר ששטייניץ איים להתפטר ולהטיל על נתניהו את האחריות לפיצוץ המתווה. ייתכן שנתניהו ירד מהרעיון אחרי שהבין שאין צורך בצירוף המחנה הציוני לקואליציה לצורך השלמת מתווה הגז. בסופו של דבר, צורפה ישראל ביתנו לקואליציה - ושטייניץ זוקף לעצמו את הקרדיט על כך.

על נתניהו ודרעי

"ראש הממשלה זינק ממקומו כנשוך נחש ויצא מהחדר. אם אומר שהוא התפוצץ מכעס זה יהיה האנדרסטייטמנט הגדול בהיסטוריה. קחו בחשבון שזו כבר הייתה הפצצה השנייה שהשר דרעי השליך לעברו"

כמאמר הקלישאה על פחד ותאוות בצע שמניעים את המשקיעים בשוק ההון, כך מונעים הפוליטיקאים בישראל - על פי שטייניץ - מפחד לתדמיתם בעיני התקשורת ותאוות קרדיט בלתי נשלטת.

דרעי התלבט האם לחתום כשר הכלכלה על סעיף 52 שהיה מאפשר למתווה הגז לצאת לדרך, אך גם חושף אותו לביקורת ציבורית. לטענת שטייניץ, דרעי דרש בפגישה עם נתניהו ואיתו לקבל קרדיט מלא על הוזלת מחיר הגז ועל כל הישגי המתווה האחרים בתמורה לחתימתו. בסופו של דבר דרעי חשש יותר משלי יחימוביץ', שהזהירה אותו מפני חתימה על המתווה - והעדיף להתפטר מתפקידו.

שטייניץ מגלה כי יאיר לפיד שקל לתמוך במתווה, בתנאי שיוכנס לתוכו סעיף של תקרת מחיר שיגביל את מחיר הגז לעד 5% מעל המחיר הממוצע באירופה. לפיד הציע שהסעיף ייקרא על שם מפלגתו 'יש עתיד' - אך בסופו של דבר ההצעה לא יצאה לפועל.

על מיסוי הרווחים

"התעורר בוועדה חשש ששינויים רטרואקטיביים בתמלוגים עלולים לעורר קשיים משפטיים. לכן הוחלט שלא לגעת בתמלוגים אלא להשאירם ברמה של 12.5% כפי שנקבע בחוק הנפט מ-1952"

שטייניץ מתייחס בלאקוניות, שאינה אופינית לו בדרך כלל, להחלטה שלא להעלות את שיעור תמלוגי הגז. זאת אולי הנקודה הבעייתית ביותר במתווה ששינסקי, שהעדיף להטיל על היזמים מס רווחי יתר. בדיעבד סבורים רבים כי העלאת התמלוגים הייתה עדיפה. שטייניץ בוחר לא לציין זאת, אך מס ששינסקי לא הכניס עד היום למדינה ולו שקל אחד ממאגר תמר, שבע שנים לאחר תחילת ההזרמה.

הסיבה היא המרחב הגדול של הכרה בהוצאות שמאפשר ליזמים לדחות את התשלום בשנים ופותח פתח לתכנוני מס. הגדלת שיעור התמלוגים לעומת זאת הייתה מגדילה את ההכנסות מיד עם תחילת ההפקה ומנטרלת כמעט לגמרי את האפשרות לבצע תכנוני מס.

על יצחק תשובה

"אין לי ספק שיצחק תשובה, שהזמין אותי ברוב אדיבותו לסיור באסדה, מתחרט על כך עד היום. שמועה גונבה לאוזניי שאמר למקורביו שהזמנתו של השר שטייניץ לביקור באסדת הגז היה המשגה הגדול ביותר שעשה בחייו"

ההתפארות של שטייניץ אולי משעשעת, אך כנראה חסרת ביסוס לנוכח העובדה ששלוש שנים לאחר אותו ביקור - ולאחר ששטייניץ כבר לא היה שר אוצר - חזר תשובה והזמין שר בממשלה לביקור באסדת ההפקה - והפעם את סילבן שלום, ערב כניסתו לתפקיד שר התשתיות.

אם תשובה הצטער על הזמנתו של שטייניץ אין ספק שהתחרט לא פחות על הביקור שערך לשלום. התגובות הזועמות שהופנו אליו בעקבות הביקור, גרמו לשלום לנתק מגע עם תשובה ולא לעסוק בענייני גז, כמעט לחלוטין, לאורך כל הקדנציה שלו כשר התשתיות.