חטא הפוזיציה: בין אמצעי תקשורת לרשתות - עידן ההתפכחות

יש עלייה מתמשכת באמון הציבור בתקשורת הממוסדת, ומנגד הרשתות החברתיות מתחילות לאבד מקסמן בגלל ההבנה שהן מקור בעייתי לצרוך בו חדשות • והנה תוצאה צפויה אך מטרידה: לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רמת האמון קשורה מאוד לעמדה הפוליטית • פרויקט מיוחד

כמה פעמים שמעתם שאף אחד לא מאמין לתקשורת? ובכן, הקינה הזאת נכונה, אבל לא לגמרי. מאז 2016, שבה ירד אמון הציבור הישראלי בתקשורת לשפל, התחילה מגמה עקבית של עלייה באמון, שנמשכת גם ב־2019 עם עלייה נוספת של עוד 5% ביחס לשנה שעברה, ומייצבת אותנו על 36% מן הציבור שיש לו אמון בתקשורת הישראלית. מדובר בזינוק של 12% באמון תוך שלוש שנים. אמנם האמון בתקשורת נמוך מזה שיש בצבא, בבתי המשפט ובמשטרה, אבל גבוה מהאמון במפלגות ובכנסת, והשנה, לראשונה, אמון הציבור בתקשורת גבוה מהאמון כלפי הממשלה.

כל אלה, כאשר הסקר עצמו התבצע בתחילת קיץ 2019, לפני שהבנו את עוצמת הטרלול הפוליטי. נוח לייחס את החדשות המשמחות האלה לכך שהתקשורת החלה לאמץ מודל פעולה אמין, הגון ומגוון ושהמתקפה המתמשכת על התקשורת מצד פוליטיקאים כבר לא עובדת. זה אולי נכון ברמה מסוימת, אבל העניין הוא שרמת האמון קשורה מאוד לעמדה הפוליטית. בעוד שהאמון בתקשורת בקרב מצביעי השמאל והמרכז כמעט הכפיל את עצמו (מ-34.5% ל-64% בקרב מצביעי השמאל), העלייה באמון בקרב מי שמגדירים עצמם כמשתייכים לימין היא נמוכה משמעותית (מ-10% ל-16% בקרב מצביעי הימין). יותר מזה, נתוני 2019 משקפים קיטוב חסר תקדים בין ימין ושמאל ביחס לאמון בתקשורת.

שמאל ימין שמאל
 שמאל ימין שמאל

הפער מצביע בעיקר על כך שמדד האמון לא משקף את עמדת הציבור ביחס לתקשורת, אלא את עמדתו לפוליטיקאים המבקרים אותה. בסקר שערכנו באוגוסט 2019, שאלנו משתתפים לפי מה הם קובעים את רמת האמון בתקשורת. התוצאה הייתה שהציבור היהודי בישראל תופס את האמון בתקשורת כתלוי באופן כמעט מוחלט בהטיה הפוליטית של כלי התקשורת, ובמידה קטנה בהרבה במקצועיות העיתונאית. כמעט 90% ממחנה הימין, 71.5% במרכז ו-74% מהשמאל חושבים שהטיה פוליטית היא הגורם לפגיעה באמון שלהם בתקשורת.

תופעה בינלאומית

התופעה לא ייחודית לישראל. מסקר "גאלופ" על האמון בתקשורת האמריקאית אפשר גם כן לראות פער חסר תקדים ב־2019 בין ימין לשמאל. אי-אפשר להתעלם מכך שפערים גדולים ביחס לאמון במוסדות הדמוקרטיים הם תוצר לוואי מרכזי של התקופה, ונובעים מדפוסי השיח ברשתות החברתיות.

העניין הוא שדווקא הרשתות החברתיות, שהיוו את הזרז החזק להוצאת האינטרסים של התקשורת מהארון, מתחילות לאבד מקסמן.

השנתיים האחרונות העלו את המודעות להטיות המוטמעות ברשת - הפייק ניוז והדיסאינפורמציה, מעורבותן של מדינות זרות ושל מנהלי קמפיינים במניפולציות. העלייה המחודשת באמון בתקשורת הממוסדת מגיעה עם הירידה באמון ברשתות החברתיות, ומצביעה על כמיהה ל"מבוגר אחראי". לא בטוח שאנחנו מחפשים אמון; אלא יותר סדר במבול האינפורמציה הכאוטי.

בסקר שערכנו שאלנו את המשתתפים מהיכן הם מקבלים את רוב המידע בנושאים פוליטיים. מצאנו ש-76% מהציבור צורכים תכנים חדשותיים ברשתות החברתיות, יותר מבכל אמצעי התקשורת האחרים. והנה ההפתעה: לפי הסקר, 58% מהציבור הישראלי חושבים שבתקשורת הממוסדת יש יותר חדשות אמת מפייק ניוז. לעומת זאת, רק פחות מרבע מהציבור (22%) חושבים שברשתות החברתיות יש יותר אמת מפייק ניוז. יש פער אדיר בין האמון ברשתות החברתיות לאמון בכלי התקשורת הממוסדים, ללא הבדלים משמעותיים בין ימין לשמאל פוליטי.

לכאורה, זה דבר מצוין, אבל הנה הסיפור האמיתי: אנחנו מבינים שהרשתות הן מקור בעייתי לחדשות, ובכל זאת מסתמכים עליהן. הסיבה היא שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים להבחין בעצמנו בין חדשות אמת לחדשות כזב.

צריך תקשורת יציבה

אותם 40% מהציבור המשתמשים ברשתות החברתיות לצריכת חדשות, סומכים על עצמם שיזהו את הבעיות - מה שמוכח כלא נכון במחקרים אחרים. בהיסטוריה של אמצעי התקשורת מעולם לא היה מצב שבו חלק גדול כל כך מהציבור מצהיר שהוא משתמש במקור שהוא כל כך לא מאמין בו.

פייק ניוז ודיסאינפורמציה משפיעים על העמדות שלנו לטווח ארוך ופוגעים בביטחון העצמי שלנו להיות מסוגלים לברר את האמת. בעיקר, הם מספרים סיפור של עשור שבו מהפכה טכנולוגית שהביאה איתה הבטחות לפתיחות, מגוון דעות ולהשטחת היררכיות, אבל בפועל יצרה איום על המודל העסקי של התקשורת וגם הפכה למכשיר עוצמתי בידי גופי ענק תאבי בצע ובידי מי שלוקח עליהם טרמפ כדי ליצור השפעה על דעת הקהל.

העלייה באמון הציבור בתקשורת הממוסדת היא הזדמנות. אם אנחנו רוצים תיווך אחראי של המציאות, בכאוס של הרשתות החברתיות, אנחנו זקוקים לתקשורת ממוסדת יציבה כלכלית, שהיא גם מגוונת והוגנת. 

הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה

*** גילוי מלא: ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חיברה את הקוד האתי של "גלובס"