בין הטוב לרע, בין היפה למכוער: נגיף הקורונה הוא שיקוף של כל הצדדים בסין

מערכת חינוך שעברה לעבוד אונליין, שליחי מזון שמסכנים עצמם כדי להזין אוכלוסייה נצורה, בלוגרים שתיעדו את המציאות ונעצרו, וגם חברות להשכרת נכסים שניצלו הזדמנות להגדיל את הרווחים • נגיף הקורונה מגלה את סין האמיתית • "ביקום אלטרנטיבי" - מדור חדש

תושבים בבייג'ינג / צילום: רויטרס, Yomiur
תושבים בבייג'ינג / צילום: רויטרס, Yomiur

הטוב: הקורונה כבר מובילה מהפכה חינוכית

מיליון תלמידים ו-600 אלף מורים מ-300 ערים ברחבי סין באופציית הלייבסטרימינג של דינג-טוק, אפליקציית התקשורת הארגונית מבית עליבאבא. עוד מיליונים נוספים של תלמידים השתמשו באותו היום ביישומים מקבילים כמו הגרסה הארגונית של אפליקציית המסרים המיידיים וויצ'ט או שירות הלייבסטרימינג חו-יה. דרך האפליקציות השתתפו התלמידים בשיעורים וירטואליים במתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה וגם בהתעמלות.

חלק מבתי הספר בסין לא ויתרו אפילו על המסורת השבועית של העלאת הדגל הלאומי לראש התורן ושידרו את הטקס בשידור חי לבתי הילדים. כך נפוצו פתאום ברשתות החברתיות בסין סרטונים של ילדים בבית הספר היסודי, לבושים בתלבושת אחידה, כשהם עומדים ומצדיעים ללפטופ שלהם.
באמצע ינואר החליט משרד החינוך הסיני לדחות לתאריך לא ידוע את פתיחת סמסטר האביב בכל בתי הספר ברחבי המדינה בעקבות התפשטות הקורונה. אלא שמשרד החינוך הודיע, כי אף שבתי הספר מושבתים הלימודים לא חייבים להיפסק, והורה למוסדות החינוך לעבור למתכונת של לימודים מרחוק.

בחלק מבתי הספר מיהרו לגייס מורים כדי להקליט מראש שיעורים בנושאים שונים לשימוש עתידי של התלמידים. במוסדות אחרים העבירו את המורים הכשרה מזורזת ברזי העברת שיעורים בלייבסטרימינג, כולל שימוש במצלמה ובמיקרופון. מכיוון שלרבים מהמורים שנתבקשו ללמד מרחוק אין מחשב מתאים בבית, הם משתמשים בסמארטפון או בטאבלט, שאותם קיבעו באמצעים מאולתרים כמו בסיס של מאוורר.

לא רק בתי הספר עשו התאמות מהירות, אלא גם האפליקציות עצמן. דינג-טוק, המשמשת בימים כסדרם עובדים בארגונים, הוסיפה במהרה שורה של פיצ'רים חדשים שיאפשרו העברת שיעורים לעד 302 תלמידים בבת אחת. האפליקציה, שכבשה את פסגת טבלת ההורדות בסין, הוסיפה גם אלפי שרתים כדי להתמודד עם נפח הפעילות החריג. האפליקציות הסיניות הפרטיות צריכות לשאת בנטל העברת השיעורים ברשת לפחות עד ל-17 בחודש, אז אמור משרד החינוך הסיני להשיק בעצמו פלטפורמה ייעודית של כיתות וירטואליות.

משבר נגיף הקורונה חשף שוב את היכולות הלוגיסטיות הסיניות המופלאות שבאו לידי ביטוי למשל, בהשלמת בניית בית חולים חדש בווהאן, מרכז ההתפרצות, בתוך 10 ימים. אלא שהיכולות הלוגיסטיות הללו, באו לידי ביטוי לא פחות במעבר המהיר של מערכת החינוך הענקית ללימודים אונליין. המעבר המהיר ללימודי אונליין מבטא גם את האובססיה הסינית בנוגע לחינוך ולהשכלה. מגפה או לא מגפה, אין סיכוי שתלמידים סינים המתכוננים לגאו-קאו, מבחן הכניסה השנתי החשוב לאוניברסיטאות שייערך בעוד ארבעה חודשים, יפספסו שעות לימוד קריטיות.

כמובן שלא הכול הלך חלק. ברוח הנוקשות הסינית, דרשו כמה מבתי הספר מההורים לצלם את התלמידים מול המחשב, כדי להוכיח שהם אכן לומדים ברצינות. במקרה אחד קטעה אפליקציית חו-יה, בנימוק של תוכן לא ראוי, שיעור ביולוגיה שבו המורה הסבירה על חלוקת תאים והזכירה את המילים זרע וביציות. אחרי מקרים רבים של פורנוגרפיה שעברה באפליקציות הלייבסטרימינג, אלו מחויבות כיום לניטור אוטומטי קפדני של התכנים בהן. בין לבין היו מורים שהשאירו את המיקרופון בהשתק לאורך שיעור שלם.

מגפת הסארס ב-2003 נחשבת לתקופת הפריצה של מהפכת הקניות באינטרנט בסין. בתקופה זו רשמה עליבאבא, שעשתה אז את צעדיה הראשונים במכירה ברשת ללקוחות פרטיים, צמיחה אדירה בהכנסות מלקוחות שהסתגרו בבית. כבר עכשיו ברור שגם מגפת הקורונה תוביל למהפכות, ואחת הגדולות שבהן תהיה ככל הנראה המהפכה החינוכית.

שליחי המזון הם הגיבורים האנונימיים של המגפה

רכוב על קטנוע, חבוש מסכה ומוקף בכמות אדירה של שקיות מצרכים מהסופרמרקט מכל צדדיו. כך תועד שליח אנונימי ברחובות שנחאי על ידי צלם האתר הסיני באנגלית "Sixth Tone". השליח העמוס הוא רק אחד ממאות אלפי שליחי המזון הנמצאים בימים אלו בקו החזית של מגפת הקורונה, ממונים על התפקיד הקריטי של הזנת הסינים הנצורים בביתם.

הרבה לפני שהמדים של וולט הופיעו לראשונה ברחובות תל אביב, בסין כבר אימצו בהתלהבות את מהפכת שליחויות המזון. נכון לשנה שעברה היו לשירותי משלוחי מזון, שהפופולריים בהם נקראים מייטואן ו-Eleme, כ-400 מיליון משתמשים רשומים והתעשייה כולה גלגלה לפי ההערכות 86 מיליארד דולר. השליחים הסינים תמיד עסוקים וממהרים מיעד ליעד כדי לספק את כל ההזמנות, אך בימי הקורונה הלחץ עליהם הוכפל. ערים רבות במחוז חוביי עדיין נמצאות תחת עוצר, והשליחים שם הם קו אספקה קריטי לבתים. גם בערים אחרות התושבים מעדיפים להימנע מביקורים במסעדות ובסופרמרקטים.

בעוד שבזמנים רגילים תעשיית המשלוחים בנויה בעיקר על העברת מזון מוכן ממסעדות, בימים אלו הלקוחות הסינים מעדיפים להזמין מוצרים ארוזים מהסופרמרקט. לפי הדיווחים, היקפי המכירות של ירקות, פירות ובשר אונליין זינקו במאות אחוזים מתחילת המגפה. המסעדות בסין מנסות אמנם להרגיע את החששות בקרב הלקוחות באמצעות מדידה יומית של חום לטבחים ולאורזי המזון, שאת תוצאותיה הן מדווחות בפתק קטן המוצמד למשלוח. אך רבים לא לוקחים את הסיכון, במיוחד אחרי מקרה מתוקשר של עובד מטבח בעיר שיאן שנדבק בקורונה. גם חברות המשלוחים נוקטות אמצעים מיוחדים ודורשות מהשליחים לתלות על הבגד פתק המציין את חום גופם ומתי חיטאו את ארגז המשלוחים לאחרונה.

שליחויות המזון בימים אלו הן עסק מסוכן, והתקשורת הסינית כבר דיווחה על עובד משלוחים אחד מהעיר שנג'ן, שחלה בקורונה. מעבר להדבקה, השליחים נתקלים גם בבעיות אחרות, כשבנייני מגורים רבים מסרבים לאפשר להם להיכנס פנימה, מה שמאט את קצב עבודתם. כיום מציעות כל חברות המשלוחים הגדולות בסין "משלוח ללא מגע", שבמסגרתו השליח משאיר את המוצרים בנקודה מוסכמת וצופה ממרחק בזמן שהלקוח אוסף אותם. למרבה המזל, בסין כולם משתמשים באפליקציות תשלומים אלקטרוניים, ולכן אין צורך להחליף מזומן בין הצדדים.

השליחים לא רק מסייעים להזין את האוכלוסייה, אלא גם עוזרים להתניע ולו במעט את הכלכלה הסינית, הבנויה כיום בעיקר על צריכה פרטית של שירותים.

בסין יש מי שמכנה היום את שליחי המזון "גיבורים", אבל בראיונות איתם הנושא של גבורה אינו מופיע כלל. השליחים, רובם עובדים מהגרים מהכפרים ומערים קטנות, לוקחים את הסיכון פשוט כדי לפרנס את משפחתם, שנשארה בדרך כלל "בבית הישן", הכינוי בסינית לעיר המקור. העבודה הקשה והסזיפית של עובדי המפעלים הייתה זו שחוללה את נס הצמיחה הסיני בשנות ה-80 וה-90, והיום מי שנושאים בנטל הם השליחים הממונעים.

הרע: הרנסנס של חופש הביטוי הסתיים בחטף

צ'ן צ'יושה בן ה-34 הוא עורך דין לשעבר לזכויות אדם מצ'ינגדאו. הוא הגיע לווהאן ברכבת האחרונה, רגע לפני שהעוצר על העיר נכנס לתוקף. לעומת זאת, פאנג בין בן ה-47 הוא תושב מקומי בווהאן, בעל חנות בגדים. על אף הרקע השונה, השניים מצאו את עצמם כעת בתפקיד זהה של עיתונאים אזרחיים, המסקרים את המתרחש בתוך ומחוץ לבתי החולים של ווהאן בסרטונים שהפכו לוויראליים. פאנג הסביר, שאחרי שגילה כי תחנות הטלוויזיה המקומיות אינן מתעדות נאמנה את המתרחש בבתי החולים, החליט לעשות זאת בעצמו. היום גם צ'ן וגם פאנג עצורים על ידי המשטרה ומוחזקים במיקום לא ידוע.

צ'ן ופאנג פרסמו תחילה את הסרטונים שצילמו באפליקציית וויצ'ט הסינית, אך בתוך ימים ספורים החשבון שלהם באפליקציה נמחק בגין מה שהוגדר כהפצת שמועות. אז הם עברו לפרסם בטוויטר ו-youtube, שנמצאות מחוץ לטווח הצנזורה הסינית.

בסרטונים שלו תיעד צ'ן בעיות היגיינה חמורות בדמות מסכות וכפפות הגנה משומשות הזרוקות מחוץ לבית החולים. הוא תיאר שיחות עם נהגי מונית בווהאן, שטענו כי כבר באמצע דצמבר שמעו על התפשטות מגפה בעיר, שבועות לפני שהרשויות הודו בקיומה בפומבי. צ'ן תיעד עדויות של חולים שנשלחו הביתה כי לבתי החולים לא היו מספיק ערכות לבדיקת קורונה.

פאנג בין התפרסם בזכות סרטון מטריד שבו נראות שמונה גופות עטופות בשקים הנערמות אחת על גבי השנייה מחוץ לבית חולים בווהאן. בעקבות הסרטון הוא נעצר, הואשם ביצירת פאניקה בציבור, אבל שוחרר במפתיע. אחרי שהוסיף וקרא בסרטון אחר למרי אזרחי נגד המפלגה - הוא נעצר שוב. כדי להעלים אותם, הרשויות עשו שימוש בתקנת חירום המאפשרת להכניס בכפייה לבידוד אזרחים שבאים במגע עם חולי קורונה.
במהלך ינואר נראה היה לרגע קט כי סין מאפשרת יותר חופש ביטוי וחופש עיתונאי. ברשת קיבלו הגולשים במה לבקר בחריפות את הממשל המקומי, והעיתונים הסיניים הורשו לחקור לעומק את הכשלים בהתמודדות עם המגפה.

לא לגמרי ברור מה עמד מאחורי הרנסנס הפתאומי של חופש הביטוי. ייתכן שהרשויות נתקפו שיתוק רגעי לאור ההתרחשויות המהירות, ייתכן שפקידים בדרגות שונות הסיקו מסקנות מההשתקה המוקדמת והחליטו לשחרר קצת רסן, ואולי בסך הכול הוחלט במודע לתת פתח זמני לאזרחים לשחרר קיטור ולפרוק עצבים.

בכל מקרה, הרנסנס היה קצר והחודש הרשויות הסיניות העלו שלב במלחמה לעצב את הנרטיב מאחורי המגפה מכישלון להצלחה הירואית. בנסיבות האלו, לא היה ממש מקום לתיעוד מהשטח של צ'ן ופאנג.

המכוער: לפעמים מגפה היא רק תירוץ להרוויח

ב-30 בינואר פירסמה סינית צעירה פוסט תלונה ברשת החברתית וויבו, הגרסה הסינית לטוויטר. המשתמשת תיארה איך פנתה לחברת השכרת הנכסים דאנקה בבקשה להקפיא את תשלומי שכר הדירה שלה, כיוון שהיא אינה יכולה לחזור לדירתה בעיר ווהאן הנמצאת תחת סגר. לפי צילומי המסך שסיפקה, נציגי החברה סירבו להקפאת התשלומים ואפילו הוסיפו איום כי אם תפסיק לשלם שכירות לא תקבל בחזרה את הפיקדון על הדירה.
זו הייתה רק אחת משורה ארוכה של תלונות שהופצו בתקופת הקורונה ברשתות החברתיות נגד שתיים מחברות השכרת הנכסים הגדולות בסין, דאנקה ו-Ziroom, המואשמות בניצול המגפה כדי להרוויח יותר כסף. דאנקה ו-Ziroom פועלות שתיהן על פי מודל עסקי דומה, ושבמסגרתו הן חוכרות דירות מבעלי נכסים לתקופות ארוכות, משפצות ומרהטות אותן, ואז משכירות במחיר גבוה יותר ללקוחות. שתיהן מנהלות מאות אלפי נכסים ברחבי סין.

בעוד דאנקה סירבה להעניק הנחות או פטור משכר הדירה, החברה דווקא באה בדרישות מרחיקות לכת לבעלי הנכסים. לפי צילום מסך אחר שנפוץ ברשת הסינית, הודיעה דאנקה לקבוצה של בעלי נכסים כי הם לא יקבלו ממנה תשלום עבור חודש שלם. בדאנקה נימקו זאת בצורך לעמוד בדרישה ממשלתית להציע 30 יום פטור משכר דירה לדיירים בשל ההשבתה הארוכה של המשק. לפי הערכות, כ-70 אלף בעלי דירות בערים גדולות כבייג'ינג, שנחאי וצ'נגדו קיבלו הודעות מהחברה.

גם המתחרה Ziroom נתפסה באכזריותה דווקא בתקופת המשבר. קבוצה של דיירים ותיקים ב-Ziroom, שחוזה השכירות שלהם הסתיים בשבועות האחרונים, הופתעו לגלות כי החברה מייקרת את תעריפי השכירות שלהם בעשרות אחוזים, לעומת עלייה של אחוזים בודדים בתקופות רגילות. במקרה אחד דרשה החברה תעריף גבוה ב-38% עבור חידוש חוזה בדירה בבייג'ינג. ההערכה ברשת היא, כי ב-Ziroom הבינו שבימי המגפה אף אחד לא שש ממש להתעסק עם העברת דירה, וניצלו את ההזדמנות להקפיץ מחירים.

בעקבות הביקורת ברשת וקריאות לחרם, נאלצו דאנקה ו-Ziroom להתנצל. שתי החברות הודיעו כי יחזירו תשלומי שכר דירה לתושבי ווהאן ויעניקו הנחות ללקוחות בשאר הערים, אך רבים מהגולשים פקפקו בכך שההבטחות יתממשו. פרקטיקות עסקיות אכזריות קיימות כמובן בכל מקום, אך הסינים עצמם מרבים להתלונן על המוסר החברתי הקלוקל אצלם. לדעת סינים רבים, הצמיחה הכלכלית והאתוס שמהלל את ההתעשרות, הובילו לאובדן העכבות המוסריים. כיום, מבקרים סינים רבים, כבר אין לאנשים "די-שיאן", עכבות על מה הם יימנעו מלעשות כדי להרוויח עוד כסף.

דאנקה ו-Ziroom הן רק דוגמה. 

נא להכיר: "ביקום אלטרנטיבי" - מדור חדש ב"גלובס"

נעים מאוד, אני אופיר דור, בן 42 מגבעתיים. לאחרונה חזרתי מארבע שנים של מגורים בבייג’ינג שבמהלכן הכרתי לעומק את הכלכלה, הטכנולוגיה והתרבות הסינית. בתקופת מגוריי בסין כתבתי טורים וכתבות עבור העיתון "כלכליסט" שבו שימשתי לפני כן כעיתונאי, וגם עבדתי בחלק מהתקופה באתר חדשות ממשלתי סיני. 

לפני מספר שבועות חברתי למערכת "גלובס" והוצע לי לפרסם מדור שבועי שבו אנתח את הכלכלה והחברה הסינית במבט מעמיק, מקורי וביקורתי. את העבודה המשותפת על הטור התחלנו ללא קשר למשבר הקורונה, אך לאור האירועים החלטנו להקדים את תחילת פרסומו, להקדיש את הטור הראשון למשבר הווירוס ולספק זרקור לתובנות רוחב שהוא מספק על הכלכלה הסינית. 

מדי יום חמישי אפרסם ב"גלובס" טור שבועי תחת הכותרת "ביקום אלטרנטיבי", ואני מקווה שהוא יפתח צוהר לכל מי שהכלכלה, החברה והטכנולוגיה הסינית מסקרנות אותו (וגם לנופשים פוטנציאליים, לכשסין תחזור להיות מוקד תיירות לגיטימי כבעבר).

מוזמנים לשלוח הערות ושאלות ל־ofirdor11@gmail.com