עתידות: היום שבו דנה השופטת יזבק בפסילתו של רה"מ יאיר נתניהו

בישראל של 2048 הציבור התרגל לחיות מבחירות לבחירות • אז מי מקבל את ההחלטות בממשלות המעבר, איך המדינה מתפקדת במערכות הבחירות האינסופיות, ולמה הוחרב משרד המשפטים? • דיסטופיה שכולה פרי הדמיון • דעה

ח"כ היבא יזבק / צילום: איציק הררי, ועדת הבחירות המרכזית
ח"כ היבא יזבק / צילום: איציק הררי, ועדת הבחירות המרכזית

המלחמה של שנת 2048 שיבשה את הסדרים המוכרים. אזרחי ישראל מצאו עצמם בבוקר החתימה על הסכם הפסקת האש עייפים, חבולים ומבולבלים. לאחר שנים בהן התנהלה המדינה בסדר מופתי, כראוי למריטוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היה מי שביקש לערער על העקרונות המוכרים שהתקבעו במשך שלושה עשורים.

משהו עמד להשתנות.

זה התחיל ביום בו חזר ברגר לביתו עם חיילי המילואים הראשונים ששוחררו לחופשה קצרה מקו החזית בלוד. בתיבת הדואר המתין לו המכתב שעותקים ממנו הגיעו באותו יום לכלל אזרחי המדינה. בתחילה הוא היה בטוח שמדובר שוב בהודעה לבוחר, אלא שמהר מאוד קלט שזה אינו המכתב הקבוע מטעם ועדת הבחירות המרכזית. כתובת השולח הייתה מעט מטושטשת, אך ברגר זיהה את הכתוב. צלאח א-דין 29, ירושלים. כתובתה של הנציבות.

לפני עשור וחצי, בתקופה הסטודנטיאלית שלו, עבד ברגר בבניין הזה במשך שנתיים. באותה עת היה זה מבנה ירדני ישן בן חמש קומות שאכלס את משרד המשפטים ההיסטורי. מעט אחרי שעזב להתמחות במשרד בתל-אביב, הוסב המקום למשכנה של נציבות האינטרס הציבורי. בסוף שנות השלושים הורה בית המשפט על הריסת הבניין הנמוך, ובמקומו נבנה גורד השחקים המוכר; זה שמקומתו הארבעים ושש מנהל כיום הנציב את ענייני המדינה. סמכויות משרד המשפטים, שריד ארכאי שלא היה בו שימוש מאז תום תקופת ממשלות הקבע בתחילת שנת 2020, פוזרו באותה עת. הן חולקו בין הנציבות החדשה לבית המשפט העליון.

מערכת הבחירות האחרונה

אחרי 29 שנים רצופות של קיום טקסי בחירות בכל חמישה או שישה חודשים, התבשר ברגר ואיתו כל שאר האזרחים על השינוי. על אף שטקסי הבחירות היו לימי חג לאומי, ועל אף התחושה הטובה שנטעו בקרב המשתתפים בהם, האינטרס הציבורי חייב להשהותם לזמן לא ידוע. כך לפחות קבע הנציב במכתב שברגר היה עסוק בקריאתו. "מערכת הבחירות הקרובה תהיה גם זו האחרונה לתקופה הקרובה. עם מילואה מחדש של הקופה הציבורית אשר התרוקנה בימי המלחמה, תשוב הנציבות ותכריז על קיומם של טקסי בחירות חדשים".

ברגר ההמום נכנס לביתו עם המכתב בידו. מול הטלוויזיה שהייתה פתוחה בסלון ישבה בתו. היא צפתה בראיון עם הנציב, שהסביר כי "שום נזק לא ייגרם כתוצאה מביטולם של מספר טקסי בחירות. הרי מאז מערכת הבחירות הראשונה שיצרה את הדד-לוק ההיסטורי, בשנת 2019, עברה ישראל לניהולם של היועצים המשפטיים ובתי המשפט. אלה קבעו כי לא ניתן לאפשר לנבחרי הציבור לקבל החלטות בסמיכות לימי הבחירות מחשש להטייתן ושקילת שיקולים זרים".

"בשם האינטרס הציבורי", הסביר הנציב למראיינת, "הודיעו ראשי מערכת המשפט כי החלטות שלטוניות אינן יכולות להתקבל עוד באופן פוליטי, ואלה תתקבלנה מעתה אך ורק בהתבסס על עקרונות המידתיות והסבירות. ומכיוון שמאז תחילת שנות העשרים, בכל כמה חודשים התקיימו בחירות שהסתיימו כולן במאבק גושי, חוסר הסכמה על זהות ראש הממשלה, והצבעה על מועד עתידי מוסכם ליום הבחירות הבא, החל אט-אט להתבסס עיקרון השקילות".

כעורך דין, ברגר כמובן ידע את כל זה, אבל הוא המשיך לצפות בנציב. הוא עקב אחרי כל מילה שיצאה מפיו. והרגיש שהוא מתפוצץ.

"בג"ץ - התנועה לסבירות השלטון משנת 2038 קבע את עיקרון השקילות. על-פי העיקרון הזה, שעוגן מאז בסדרה של פסקי דין, נציבות האינטרס הציבורי רשאית להחליף באופן חלקי או מלא את שיקול-הדעת של שר משרי הממשלה. החלפה זו אינה קבועה והיא מתקיימת אך ורק בתקופות בהן לא מתקיימת ממשלה קבועה".

הנציב המשיך. "החלטת הנציבות מחליפה את זו שאמורה הייתה, גם אם באופן פורמלי בלבד, להתקבל על-ידי שר משרי הממשלה בהתקיים תנאי השקילות. תנאי זה מתמלא כל זמן ששר סביר בממשלת קבע היה מקבל החלטה זהה העומדת בשקילות מוחלטת להחלטת הנציב".

"לכן", סיים הנציב, "על אף החשיבות הרבה שיש ברמה הטקסית בקיומם של ימי בחירות ועל אף תרומתם הרבה לתחושת הלכידות, הרי שדבר לא עומד להשתנות כתוצאה מביטולם הזמני. תקופת כהונתן של ממשלות המעבר תתארכנה, והשרים יכהנו לתקופה שמוערכת כרגע בין שנתיים לארבע שנים. אין בעניין זה כדי ליצור כל סיבה לדאגה, שכן עיקרון רציפות השלטון יפקיד את מלוא סמכויות השרים בידי הגורמים הפקידותיים האמונים על ניהול המדינה - אנשי הנציבות".

שרת המשפטים היבא יזבק

כמה שבועות לאחר מכן, כשראש הממשלה יאיר נתניהו התקשר אליו, היה ברור לעורך הדין ברגר מה המשימה שתוטל עליו. הוא כמובן הסכים לייצג את הליכוד בבית המשפט העליון אל מול ועדת הבחירות המרכזית ועמדת הנציב שביקשו לפסול את הסיעה. הוא ידע שהמשימה שלו לא תהיה קלה. למעשה, הוא ידע שהסיכוי להצליח קלוש.

נגד הליכוד נאספו ראיות לכך שהוא מבקש לחזור ולקדם שיטה משטרית בה מערכת הבחירות מתקיימת ללא אישורה של הנציבות. הוא ידע שנתניהו צוטט שוב ושוב כמי שמבקש לקבוע כי החלטות שלטוניות תחזורנה ותתקבל באמצעות השרים ולא על-ידי פקידי הנציבות. וזאת למרות העובדה שישראל עוברת ממערכת בחירות אחת לאחרת.

והוא ידע גם מה ההרכב שנקבע לדיון הפסילה. לראשות ההרכב שובצה השופטת סוהא יזבק, אחייניתה של היבא יזבק, מי ששימשה כשרת המשפטים בממשלת המעבר העשירית, בזמן כהונת אביו של ראש הממשלה הנוכחי. נתניהו האב הכניס לממשלתו שלושה מחברי מכנסת שפרשו מהרשימה המשותפת תמורת חמישה תיקים בכירים. הוא הודיע כי הצעד הזה מתחייב, שכן אחרת אביגדור ליברמן יחבור לממשלת שמאל בתמיכת הערבים מבחוץ.

הממשלה הזו החזיקה מעמד פחות מחודש. בימי הכהונה השנייה של הנשיאה איוונקה קושניר-טראמפ הביא נתניהו החלטה ראשונה לסיפוח. מדובר היה במקטע זעיר מאזור התעשיה עטרות. על רקע ההחלטה הזו הגישה סיעת ישראל ביתנו אי-אמון בממשלה, וזו נפלה - מה שהוביל באופן ישיר למערכת בחירות נוספת, שהובילה בתורה לניסיון מריר במיוחד מצד הליכוד לפסול שוב את היבא יזבק ולטעון שאינה יכולה לשמש כחברת כנסת לגיטימית. השלב הבא היה כמובן הקמת ממשלת המעבר ה-11 בראשות בנימין נתניהו. כעת האחיינית תכריע בגורלו של הבן.

לא הצטברה מסה קריטית

"יסביר לי אדוני", פנתה סוהא יזבק לעורך הדין ברגר, "מדוע לדעתך אין מתקיימת עילת הפסילה נגד סיעת הליכוד? האם אתה כופר בכך שיש בהתבטאויותיו של ראש הממשלה נתניהו כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? כמובן שאיני מדברת על דמוקרטיה במובנה הפורמלי, אלא על דמוקרטיה במובנה המהותי. אני מזכירה לך את הכרעתו של בית המשפט הזה בעניינו של השר להגנת הסביבה, דוד סער, ולפיה עיקרון האיפוק בזמן ממשלות מעבר, על אף שאינו מופיע בספר החוקים באופן מפורש, ואולי אפילו נסתר על-ידו, הרי שהוא יסוד מיסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל".

לא רק יזבק הביטה בו. ברגר הרגיש שעשרות זוגות עיניים מביטים בו. הקהל הביט בו, וגם הקלדנים, מזכיר ההרכב ואפילו פסלו העצום של הנשיא אהרן ברק, שהוצב באולם לפני עשור, החל נועץ בו עיניים. נדמה היה לו שגם דיוקנותיהם של השופטים שי ניצן ודינה זילבר התלויים ברום התקרה מחכים לשמוע כיצד יגן על ראש הממשלה. ממתינים לראות היכן יינקש בלשונו. אם היו מספרים לו רק לפני עשור שסיטואציה מעין זו עשויה להתרחש, הוא היה צוחק. כעת התחשק לו להיעלם. לברוח כמה שיותר רחוק.

"מסה קריטית", מצא את עצמו לוחש.

"אדוני יגביר את קולו. אמרת מסה קריטית?".

"עיקרון המסה קריטית, גבירתי. אני מפנה לפסק הדין בעניינה של שרת המשפטים לשעבר, חברת הכנסת, כתוארה אז, היבא יזבק. גם ביחס לראש הממשלה נתניהו, כמו במקרה של היבא יזבק, לא הצטברה מסה קריטית של התבטאויות מצדו כנגד הדמוקרטיה במובנה המהותי. זה לא מספיק כדי לפסול אותו או את סיעתו".

ברגר ידע שאין לו שום סיכוי. שההשפלה הזו בציטוט מתוך פסק הדין בן שלושים השנים בעניינה של תומכת הטרור יזבק כדי לנסות ולטהר את נתניהו היא ניסיון-שווא. איש לא באמת מנסה להשתכנע מטיעוניו. איש לא באמת יקשיב. אבל הוא ידע את העבודה שלו. הוא היה עורך דין מעולה ולא התכוון לעצור. הוא ניגב את הזיעה הקרה שהצטברה על מצחו והמשיך לטעון. 

הכותב שימש כיועצה הבכיר של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ואחראי על ענייני הכנסת והממשלה במשרדה. כן שימש כמרכז ועדת השרים לחקיקה וכמרכז ועדת שקד-לוין להגברת המשילות בישראל. הוא תלמיד לתואר שלישי באוניברסיטה העברית