בשירות התעסוקה מודים: לחמישית מהיוצאים לחל"ת לא יהיה לאן לחזור

האבטלה בישראל שוברת שיאים ובתקופה הקרובה מספר המובטלים עלול לחצות את רף המיליון. על הרקע הזה, שירות התעסוקה מפרסם תוכנית חירום להתמודדות עם משבר הקורונה. הנתונים מבהילים: בתוך פחות מחודש זינק שיעור האבטלה מפחות מ-4% ליותר מ-20%. מספר המובטלים החדשים שנרשמו בחודש מרץ בלשכות התעסוקה עמד בתחילת השבוע על כ-765 אלף. מספר המובטלים הכולל, לרבות מי שאיבדו את מקום עבודתם לפני פרוץ המשבר, עומד על 922 אלף.

שירות התעסוקה פרסם "דוח היערכות למשבר הקורונה", שכתב דוקטור גל זהר, מנהל יחידת המחקר, והמדיניות, חוקר בכיר בתחום שוק העבודה ומדיניות ציבורית. הדוח מתבסס על הלקחים ממשברים קודמים, בעיקר על משבר 2008 ועל ההערכה שאם המשבר ימשיך ללוות אותנו אחרי הפסח, לחמישית מהעובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום לא יהיה לאן לחזור ועשרות אלפים אחרים ייאלצו להסתפק בתעסוקה חלקית.

מהדוח עולה כי ההתאוששות מהמשבר עלולה להימשך שנים רבות. לפי הדוח, גם שש שנים לאחר משבר 2008, שיעורי האבטלה במדינות ה-OECD נותרו גבוהים ב-50% מרמת האבטלה טרום המשבר. לכן, נכתב בדוח, צריך לרכז את עיקר המאמצים בניסיון למנוע את האבטלה למצב קבוע בקרב כמה שיותר אנשים.

מה המצב בעולם? שירות התעסוקה סוקר את הצעדים שנוקטות מדינות ה-OECD כדי לסייע לאנשים לשמור על מקומות העבודה. במרבית המודלים מהווים שירותי התעסוקה הציבוריים את נקודת המפגש הראשונה של האזרח עם המשבר.

כותב הדוח זיהה שלושה מודלים שבהם המדינות משתמשות כדי להתמודד עם המצב: סיוע דרך מקומות העבודה, סיוע באמצעות מערכת האבטלה או סיוע באמצעות מענקים ישירים. בדנמרק נחתם הסכם משולש בין המעסיקים, העובדים והמדינה, שבמסגרתו הממשלה משלמת 75% מהשכר של העובדים שאינם מגיעים, יתרת השכר תינתן למעסיקים והעובדים יוותרו על חמישה ימי חופש כדי להיות זכאים לפיצוי. במסגרת זו המעסיקים התחייבו שלא לפטר עובדים מסיבות כלכליות ובמקביל כלל העובדים במגזר הציבורי נשלחו לשבועיים בבית בשכר מלא.

אירלנד הורתה למעסיקים לשמר את העובדים במקום העבודה באמצעות מענק שקיבלו מהמדינה. המדינה תיתן לשכירים ועצמאים "קצבת מגפה" לשישה שבועות.

גם באוסטרליה פועלים בשני כיוונים: מסייעים לחברות בהקלות במס בתנאי שישמרו על העובדים וגם יעניקו 750 דולר אוסטרלי (1,650 שקל) ל-6.5 מיליון אוסטרלים שלא יכולים לעבוד בגלל המשבר, בהתאם למבחן הכנסה.

בקנדה הופעל בעקבות מגפת הסארס ב-2003 מסלול שיתוף בעבודה, שמאפשר למעסיקים להמשיך להעסיק עובדים באמצעות קצבת ביטוח עבודה. בקוריאה, לעומת זאת, קיים במגזר הפרטי ביטוח תעסוקה שאליו מפרישים מעסיקים ועובדים בכל חודש, והעובד זכאי לקצבה לשישה חודשים מהכסף שהצטבר. במגרז הציבורי הסיוע למפוטרים מתבצע באמצעות פרויקטים ציבוריים. מדינת ישראל פעלה במטרה לסייע לעובדים באמצעות הפנייתם לקצבת אבטלה על בסיס חופשה ללא תשלום (חל"ת).

בדוח נכתב כי השימוש במערכת האבטלה בישראל יאפשר מתן מענה ומהיר, באמצעות מערך האבטלה שמופעל על ידי שירות התעסוקה והביטוח הלאומי.

מהלכים קצרי טווח

לפי הדוח ארגון ה-OECD ממליץ כבר היום לעודד מהלכים קצרי טווח לעידוד תעסוקה. בין היתר הוא מציין את צמצום הפניות למערכת האבטלה, העברת תשלום מזומן לעצמאים ותמיכה ממוקדת בקבוצות החלשות, לצד עזרה לחברות לשמור על העובדים, באמצעות סיוע בתשלום לעובדים ו/או הגברת הנגישות להון. "הניסיון מראה כי שיתוף פעולה בין כלל הגורמים במשק - העובדים, המעסיקים והמדינה - יאפשר להגיע להישגים משמעותיים", נכתב בדוח.

על סמך המודלים בעולם, בשירות התעסוקה סבורים שיש לנקוט מהלכים בשלושה שלבים. בטווח הזמן המיידי, עידוד מעסיקים לשימור עובדים במקום העבודה במקום להוציאם לחל"ת, כגון שימוש בימי מחלה של העובדים או השתתפות בשכר העובדים.

בשלבים הבאים יש לעשות את כל המאמצים כדי להחזיר לעבודה מהחל"ת כמה שיותר עובדים ולאחר מכן לספק הכשרה מקצועית לאלה שלא יחזרו. לדברי גורם בשירות התעסוקה, מאחר שבידיו מצויים פרטי היוצאים לחל"ת ופרטי המעסיקים, הם יוכלו לפעול לשיתוף פעולה בין המעסיקים וההסתדרות להחזרת כמה שיותר עובדים לשוק העבודה.

"שם המשחק הוא כמה עובדים יחזרו מהחל"ת וכמה יעברו מסטטוס של חל"ת לסטטוס של מפוטרים. הסיפור הגדול הוא שם. אנחנו כבר יודעים שאחרי המשבר יהיו צעדי התייעלות, מעסיקים יחטפו מכה קשה ויגידו בצדק לעובדים: הסיטואציה שהייתי בה בפברואר היא לא זו של יוני, אני לא יכול להחזיק את כל העובדים. ושם אנחנו רוצים להחזיר כמה שיותר עובדים. ואלה שלא יחזרו, אנחנו רוצים לשקם באמצעות תוכנית אבטלה והכשרה מקצועית שישאירו אותם רלוונטיים בעולם העבודה".

לדברי רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה: "נדרשת תוכנית לאומית למאבק בממדי האבטלה, בשל החשש המוחשי כי למשק ייקח זמן רב לחזור למצב של תעסוקה מלאה. אם מנסים לחפש אור במצב הקשה הזה, הרי שזו הזדמנות שבאה מכורח המציאות לייצר רפורמות בשוק, שמטרתן להגדיל את הפריון של העובדים ולתת לקבוצות גדולות באוכלוסייה כלים להתמודד עם שוק העבודה המודרני. בנוסף, עלינו להתאים את הטיפול אישית ככל הניתן לכל דורש עבודה, על מנת שיוכל לחזור לעבודה המתאימה לו. כדי להתמודד עם המשבר, יש להתגייס למאמץ לאומי המכוון להשבת העובדים למקום עבודתם, בעיקר כדי שהמצב הזמני שאליו נקלענו לא יהפוך לקבוע - זו מטרתנו הגדולה והחשובה בתקופה הקרובה".

הממשלה חייבת להתערב

מה חושבים המומחים על המצב? לדברי פרופסור אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד וכיום יו"ר המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית, המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, "לכאורה נראה שכשמוציאים אנשים לחל"ת, אז מה הבעיה? המשבר ייגמר והם יחזרו לעבודה. אבל הניסיון מלמד שזה ממש לא ככה. בארה"ב גם אחרי עשר שנים ממשבר 2008 אנשים לא חזרו משוק העבודה".

זה דומה לדעתך למשבר של 2008?

"יש פה משבר מסוג אחר, בין השאר כי המדינה אומרת לאנשים 'אל תלכו לעבוד', אז יש לה מחויבות לדאוג להם. אבל מה שדומה פה שאנשים פה הוצאו לחל"ת או פוטרו לא בהגרלה. לפי הנתונים של שירות התעסוקה אלה אנשים יותר צעירים עם הכנסה נמוכה, וגם נשים. האנשים הצעירים הם המוקד של הבעיה.

"כך גם היה באירופה אחרי משבר 2008. האנשים האלה (לפי שירות התעסוקה הקבוצה הגדולה ביותר בין המפוטרים או היוצאים לחל"ת הם בני 20-34, דב"ג) נשארו מובטלים ומאוד התקשו למצוא עבודה. זה בדיוק הגיל שבו מסיימים את הלימודים ויוצאים לשוק העבודה. יש פה תהליך למידה שבמסגרתו הפירמה מחפשת מה מתאים לה והעובד מחפש איזו פירמה מתאימה לו. אנשים עוברים כמה מקומות עבודה עד שהם מבינים איפה טוב להם והפירמות מוצאות אותם. כשיש משבר כלכלי התהליך הזה מתקלקל ונחתך בבת אחת. הפירמות נשארות עם הגרעין של העובדים הטובים ביותר שהם רוצים להשאיר ונפטרים מהשאר. יש פה דור שלם שיתקשה למצוא עבודה. במחקרי ה-OECD מצביעים כבר שנים על הבעיה הזו".

כמה אנשים כאלה יישארו להערכתך  בלי עבודה?

"יש בישראל כ-4 מיליון איש מועסקים, ולפי משברים גדולים קודמים, מקסימום רבע מכלל העובדים נשארו בלי עבודה, כך שמדובר במיליון איש".

אילו לקחים אפשר להפיק מהמשבר הקודם?

"בארה"ב אומרים: 'טעינו בזה שנתנו למשרות להיעלם'. המדיניות בישראל של ההוצאה הגורפת לחל"ת מאפשרת למשרות להיעלם. במקום לבוא ולומר למעסיקים האבטלה עולה לנו כך וכך, אם ניתן לכם את הכסף תשמרו על המשרות באחוזים מסוימים, והעובדים ישלמו בימי חופש. האפשרות של הידיינות עם העובדים במשולש של מעסיקים, ממשלה והסתדרות בדרך כלל מוכיחה את עצמו כפורמט טוב גם במקרה של ישראל. אפשר להגיע לפתרונות אד הוק לפי סוג הענף. ממילא המדינה הולכת להוציא כל כך הרבה כסף, אז תוציאו אותו על שימור המשרות. זה מסר מאוד חשוב. חלק מהעניין של שימור המשרות זה הטבות לעסקים שמתוכננות בתוכנית של משרד האוצר במסים ובארנונה. ניתן לכם כסף כדי שתשמרו חלק מהמשרות. זה המסר המרכזי.

"חשוב מאוד לא לתת לבום לשבש את השוק. כשהכול בסדר והשמים כחולים והשמש זורחת, אין כמו הקפיטליזם - שוק העבודה עובד יוצא מהכלל, אבל כשיש סערה כל כך גדולה הממשלה חייבת לנקוט צעדים ולהתערב".

פרופ' מנואל טרכטנברג מאוניברסיטת תל אביב, חוקר בכיר במוסד שמואל נאמן בטכניון, ולשעבר ח"כ, דווקא סבור שההוצאה הגורפת לחל"ת היא הפתרון המתאים. משום שההחלטה את מי לפטר היא בסופו של דבר של המעסיק ולא של המדינה, ונכון יותר לתת את הכסף ישירות למובטלים.

לדבריו, "קשה להעריך כמה מהחל"תניקים יהפכו למפוטרים, אך תהיה שונות בין המגזרים. יש סקטורים שמגייסים כמו תעשיית המזון, המשלוחים, המערכות הרפואיות. בקצה השני יש את התעופה והתיירות. לענפים האלה ייקח הרבה זמן להתאושש. תיירות זה הרי לוקסוס, והנכונות להוציא כסף על תיירות תפחת וגם החשש מהידבקות לא יחלוף כל כך מהר. בתווך יש את כל המשק. המשתנה הקריטי הוא אורך הזמן של המשבר ומידת ההגבלות, באיזו מידה הסגר מתהדק או לא מתהדק".

לדבריו מי שייפגע הכי הרבה, אלה אנשי הגיג אקונומי, הפרילנסרים. "אלה הם צעירים שבעלי כישורים שהחליטו לא להפוך לשכירים של פירמות קיימות אלא לעבוד לפי הזדמנויות שנוצרות בשבילם, ולא רואים את עצמם מחויבים לעבוד במסגרות הקלאסיות אלא לשמור על חופש פעולה. בין אם זו החלטה או תוצאה של נסיבות, די ברור שמעתה הם ירצו הרבה יותר להשתלב במקומות עבודה יתר מסודרים, כי כיום אין להם שום הגנות והשוק הזה של המשבר מאוד ישפיע עליהם. האם הם יוכלו להשתלב? לא בטוח".