האם נגיף הקורונה יביא לסוף עידן הגלובליזציה?

החודשים הקרובים ירגישו כמו סוף עידן הגלובליזציה לכאורה • ייתכן שהם יהיו סוף השלב הראשון שלה, אבל יהיה השלב הבא, שיהיה פחות אופורי וגם פחות מכאיב • האם התהליכים והפעילוית הכלל-עולמיות שנוצרובמאה השנים האחרונות בין מדינות העולם ימנעו נסיגה מתמשכת לאחור

פסגת G7 בפריז באוגוסט 2019. המשבר שמגפת הקורונה יצרה הוא ללא ספק תוצר לוואי של הגלובלזיציה / צילום: רויטרס Philippe Wojazer
פסגת G7 בפריז באוגוסט 2019. המשבר שמגפת הקורונה יצרה הוא ללא ספק תוצר לוואי של הגלובלזיציה / צילום: רויטרס Philippe Wojazer

בתוך זמן קצר יחסית הפך נגיף הקורונה ממחלה פנים-אסייאתית עם אפקט דומינו על רשתות האספקה הבינלאומיות, למגפה עולמית שמכניסה את העולם כולו למיתון: הנסיעות נעצרו בכל העולם; הגבולות נסגרו; מאות מיליוני אנשים נמצאים בסגר אפקטיבי באיחוד האירופי וארה"ב נעה בכיוון הזה; המשבר מחק טריליוני דולר משוקי המניות והוא ומסכן את עתידם של מיליוני עסקים קטנים בעולם, יחד עם פרנסתם של אינספור שכירים.

בחודשים הבאים אנחנו צפויים לאחת מתקופות המיתון העמוקות ביותר בתיעוד ההיסטורי, והשינויים האלה ישמשו ללא ספק הוכחה נוספת לאלו שטענו בשנים האחרונות שהגלובליזציה מגיעה לקיצה, או לפחות מצטמצמת. ניקולס טנזר, יו"ר מכון החשיבה Cerap בפריס, טוען שהטלת הסגרים והרמת מחסומים על כניסה ויציאה של אנשים ומצרכים בין מדינות בתגובה לנגיף, צפויה לחזק את "הכוחות הפופוליסטיים והלאומניים שקוראים זה זמן רב לחיזוק הגבולות. המצב עכשיו הוא מתנה אמיתית בשבילם".

גורו ההשקעות הוותיק, גארי שילינג, כתב באחרונה ש"ההשפעה המדכאת של הקורונה על הכלכלה העולמית והשיבוש של שרשראות האספקה הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הגלובליסטים". איאן ברמר, מייסד חברת ניתוחי הסיכונים "יורואסיה גרופ", חוזה עידן קודר יותר בהמשך, כולל מתיחות מוחשית יותר בין ארה"ב וסין. "הגלובליזציה הייתה המנוע הראשי של הצמיחה הכלכלית. המסלול שלה כעת משתנה, בעיקר מסיבות פוליטיות, ומשבר הקורונה רק יאיץ את זה", הוא כתב.

בעיצומה של המגיפה, קשה להתקומם נגד תחזיות כאלו, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. יש את כל הסיבות להאמין שהעידן שיבוא אחרי הקורונה לא יהיה סוף מגמת הגלובליזציה של העשורים האחרונים, אלא פרק חדש בסיפור. העצירה הפתאומית של המסחר והנסיעות לא תתבטל בן לילה, ובהמשך אולי נראה הלאמה מחדש של כמה תעשיות בקרב מדינות שיכולות לעשות זאת. אך כאשר המשבר יחלוף, אנחנו צפויים למצוא אישור מחדש של מה שאנחנו כבר יודעים על הגלובליזציה: קל לשנוא אותה, קל לכוון נגדה חיצים אבל אי אפשר לעצור אותה.

תסמינים של נסיגת מתונה

עוד לפני הופעת הנגיף היו אינדיקציות של הפסקה ונסיגה מתונה בגלובליזציה. בשנה שעברה התכווץ הסחר העולמי בפחות מ-1%, אבל ב-19 טריליון דולר הוא היה עדיין גבוה מאשר בכל שנה מלבד שנת השיא 2018. לגבי סין וארה"ב, האפקט הכפול של המכסים של ממשל טראמפ והלאומנות של נשיא סין שי ג'ינפינג, עצרו עלייה נוספת. נתונים של לשכת האוכלוסין האמריקאית מראים שסך הערך של הסחר בסחורות בין שתי המדינות ירד מ-630 מיליארד דולר ב-2017 ל-560 מיליארד דולר ב-2019. אבל אפילו כך, הנסיגה הזו החזירה את המסחר הדו-צדדי רק לרמתו ב-2013 - שהייתה פי חמש ביחס ל-2001. בקיצור, גם אחרי שנתיים של מלחמת סחר ועוינות דיפלומטית, הציר העיקרי של הגלובליזציה אמנם נפגע, אבל רק קלות.

כשארה"ב הקימה מכסי מגן, ממשלת סין הגדילה את ההשקעה שלה בחו"ל. מ-2014, יוזמת "החגורה והדרך" הסינית - תכנית שאפתנית של המדינה לחבר את העולם בכבישים - השקיעה כמעט טריליון דולר באמריקה הלטינית, אפריקה, המזרח התיכון, דרום מזרח אסיה ועוד. לפי חברת הייעוץ גייבקאל דרגונומיקס, שיעור ההשקעה הסינית החדשה הואט ל-100 מיליארד דולר (מעט יותר) בשנה שעברה, אך היזומה הזו נותרה דוגמה בלתי ניתנת להפרכה לגלגלי הגלובליזציה שסין מניעה. מהלכים מסוג זה מלמדים שסין נראית מחויבת ליותר מעורבות בעולם החיצון, לא לפחות מעורבות.

נגיף הקורונה לא צפוי לשנות את זה. דו"ח חדש של קרן קרנגי מציין שסין משתחררת מהר יותר מן המשבר ביחס לשאר העולם. מנהיגיה מאותתים שהם מתכוונים להגדיל את ההשקעות בחו"ל בעולם שיהיה רעב להון. בשבועות האחרונים סין העבירה אספקה רפואית, ציוד ורופאים לאיטליה ולעוד מדינות באיחוד האירופי.

אותו הדבר נכון גם לגבי המגזר הפרטי בארה"ב. גם לפני התפרצות הקורונה, היה דיון ניכר בצורך בהתנתקות כלכלית מסין, אבל אי שביעות רצון מהיחסים הדו-צדדיים הללו לא הפך להתרחקות מהגלובליזציה של חברות אמריקאיות. הן ניסו במקום זאת לגוון פעילות ולבסס קשרים עם חלקים אחרים של העולם.

חברת אפל, למשל, הימרה בגדול על סין כמוקד יצור והפצה וכן כשוק מתרחב, מה שהפך את החברה הזו לפגיעה לעימותי הסחר והמכסים. כעת אפל מחפשת להעביר חלק מפעילותה בסין למקומות אחרים, גם בתגובה למתחי הסחר וגם מפני שרשת האספקה שלה בסין שובשה כתוצאה מהקורונה. המעבר הצפוי ביותר יהיה לאתרים אחרים במזרח אסיה, לא חזרה לאמריקה.

הסכם הסחר הצפון-אמריקאי ששופץ לאחרונה הוא עוד מקרה של מחויבת אמריקאית מתמשכת לגלובליזציה, אפילו מצד ממשל טראמפ הספקני. ההסכם מיועד להגדיל את הסחר, והוא אכן גדל בצפון אמריקה. מקסיקו היא כעת עמיתת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב, מעל קנדה וסין.

נתונים של הארגון להשקעה בינלאומית מראים שהשקעה הישירה הזו בארה"ב ירדה אמנם ב-2019 משיא ב-2015 ו-2016 של 500 מיליארד דולר, אך עדיין הייתה גבוהה מכל שנה קודמת אחרת. בצד השני של המשוואה, ההשקעה האמריקאית בחו"ל ירדה לכמעט 6 טריליון דולר בסוף 2018 (השנה האחרונה לגביה יש נתונים) בגלל החזרת רווחים של חברות אמריקאיות מחו"ל. אבל כדי להכניס את הנתון הזה לפרספקטיבה, הוא היה בקושי טריליון דולר ב-2001.

זוהי אותה מגמה במקומות נוספים. באירופה, למרות הברקזיט, ההשתלבות הכלכלית נשארת בעינה. למעשה, הברקזיט הצית עלייה משמעותית בהשקעות חוצות הגבולות בין מדינות האיחוד הנותרות. ההלם של פרישת אחת החברות החשובות הכפיל למראית עין את מאמצי יתר 27 המדינות החברות להתקרב זו לזו, עם גידול של 43% בהשקעות ההדדיות ב-2019 לבדה, לפי נתונים מחברת "FDI MARKETS". מחקר שחל לונדון סקול אוף אקונומיקס מראה שהברקזיט הצית אפילו יותר השקעות בריטיות באירופה, עם עלייה של 12% בין משאל-העם ביוני 2016 עד סוף 2018.

הפגנה נגד הגלובליזציה מול פסגת ה־G7 בפריס, 2019 / צילום: Peter Dejong, Associated Press
 הפגנה נגד הגלובליזציה מול פסגת ה־G7 בפריס, 2019 / צילום: Peter Dejong, Associated Press

לקראת עידן הפוסט-קורונה

ההבראה של המשקים בעידן הפוסט-קורונה צפויה בוודאות להגדיל את ההוצאה של הממשלות באירופה ושל האיחוד האירופי עצמו. ההבראה של אירופה מהמשבר של 2008-2009 נפגעה מהמתיחות בין צפון ודרום היבשת, שצפויה להיחלש כעת מאחר והנגיף תקף את היבשת כולה. הבנק המרכזי האירופי כבר הודיע על קניית אג"ח ב-750 מיליארד אירו (כ-840 מיליארד דולר). זאת להבדיל מהשלב הכי קשה במשבר הפיננסי, אז חלפו חודשים של דיונים קשים עד שהבנק הזה פעל.

ההשקעה אחרי הקורונה צפויה לגדול גם באמריקה הלטינית, באפריקה ובייחוד במזרח אסיה, היכן שהשותפות הטרנס-פאסיפית (ללא ארה"ב) חיממה את היחסים הכלכליים. הקשרים הלו יתרחבו לא מסיבות אלטרואיסטיות, אלא בגלל אינטרסים עצמיים.

המשבר שמגפת הקורונה יצרה הוא ללא ספק תוצר לוואי של העולם האולטרה-מחובר שלנו. היא הביאה לעצירה כמעט מוחלטת של הנסיעות והתיירות העולמית. כשמדינות היו באמת יותר כמו איים, למחלות הייתה פחות הזדמנות לדלג מאוכלוסייה לאוכלוסייה. היקפי הנסיעות למטרות תיירות, מסחר ועסקים הפכו את משימת בלימת המגיפות לסבוכה הרבה יותר. ב-1950, לפי ארגון התיירות העולמי של האו"ם, היו בעולם 25 מיליון כניסות של תיירים. בשנה שעברה היו 14 מיליארד כניסות כאלו.

והתיירות הפכה לעסק משגשג ברחבי העולם. בין 2006 ו-2019 היא גדלה מערך ישיר ועקיף של 5 טריליון דולר ליותר מ-9 טריליון דולר. קריסת הביקוש הנוכחית תורגש ותהדהד מהאתרים בקמבודיה עד חופי מקסיקו וההצגות בניו יורק.

אך התיירות והנסיעות, יחד עם התופעה של מיליוני סטודנטים מעשרות מדינות שלומדים בחו"ל, היא אחד הסמלים החזקים ביותר של עד כמה העולם "מחובר" בינו לבין עצמו. ההתפשטות המפחידה של הקורונה בשבועות האחרונים אכן הניבה תגובות רבות של "הרמת הגשרים" במדינות רבות ברחבי העולם, אך תגובות אחרות דווקא מאותתות על כך שהמגננה האמינה היחידה מפני מגיפות בעתיד תהיה שיתופי פעולה בין מדינות.

שיתוף פעולה כזה כבר ממלא תפקיד בקהילה הרפואית והמדעית, שממהרת להבין את הנגיף ולפתח טיפולים וחיסונים. בשלב של הערכת הנזקים וההרס שנגיף הקורונה השאיר אחריו יהיו נחוצים עוד שיתופי פעולה כאלה. האינטרס לעבוד יחד כדי למנוע הישנות עתידית של משבר שכזה עשוי בהחלט להתגבר על התגובה האינסטינקטיבית לסגת למבצרים לאומיים שרחוקים מלהיות מקומות בטוחים.

תנועת ההון והשווקים שקרסו

השווקים בשבועות האחרונים קרסו בכל העולם - יחד וכמעט בו זמנית. בארה"ב, כ-10 טריליון דולר נמחקו מהשווקים. כל שוק חשוב בעולם ספג ירידה של 20% עד 30% במניות, והאג"ח התנודדו בפראות וזרעו הרס.

לא רק סחורות ואנשים סבבו את העולם במרץ בשני העשורים האחרונים, גם הכסף עשה זאת. ב-15 השנים האחרונות, לפי הפדרל רזרב, האחזקות של ניירות ערך זרים בארה"ב עלו מ-6 טריליון דולר ליותר מ-12 טריליון דולר. אותו שיעור גידול חד נרשם במדינות ברחבי העולם, יחד עם הקלת ההגבלות על תנועות הון.

מבין הכלכלות הגדולות, רק בסין יש עדיין הגבלות משמעותיות על תנועות הון פרטיות, ורק שוקי ההון שלה לא נעים יחד עם השווקים של יתר העולם.

היעדר פיקוח ריאלי על ההון והתיאבון המוגבר להשקעות במקומות אחרים הם הסיבות לכך ששוקי ההון החלו לקרוס כאשר הנגיף דילג החוצה מסין. עברו שבועות עד שהמגפה הפיזית עברה מדרום קוריאה לאירופה ולארה"ב, אך חלפו רק כמה ימים עד שההידבקות הפיננסית החלה. זהו הכאב של הרגע למשקיעים, אך הוא גם מספק מושג על הקצב האפשרי וההיקף של ההבראה העולמית כשהיא תגיע. הכסף יכול להתנדף בשנייה אך גם לזרום בן רגע.

מהשפל הגדול ועד משבר הקורונה

הרגע שבו נגיף הקורונה צץ בעולמנו לא צפוי להיות הרגע שבו קרסה המגמה ההיסטורית הרחבה, שהחזיקה מעמד בשפל הכלכלי הגדול, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה ואינספור משברים אחרים מאז ובהם ה-11 בספטמבר 2001 והמהומה הפיננסית של משבר הסאב-פריים בסוף העשור הראשון של המאה ה-21.

החודשים הקרובים ירגישו כמו סוף עידן הגלובליזציה לכאורה. ייתכן שהם יהיו סוף השלב הראשון שלה, עם האופטימיות המתפרצת שלה ותגובת הנגד האידאולוגית והכלכלית. אבל יהיה השלב הבא, שיהיה פחות אופורי וגם פחות מכאיב.

מה שנוצר בעשרות השנים האחרונות, שלא לדבר על היתרונות האדירים שזרמו ממנו למיליארדי בני אדם, ימנעו נסיגה מתמשכת. האנושות תגלה שכולנו באותה סירה. האם ייתכן שאנחנו בסוף העידן? כן, אבל לא סביר. הגלובליזציה מתה. תחי הגלובליזציה החדשה.