פרשנות: המשימה של הממשלה החדשה היא לא קיצוצים בתקציב

צו השעה של הממשלה החדשה אינו הידוק חגורה, קיצוץ בתקציב או מלחמה בגירעון. 

בלי קשר לשימוש הפוליטי שנעשה בו, מצב החירום אליו נקלעה ישראל, יחד עם העולם כולו, הוא אמיתי. ההסכם הקואליציוני מדבר על "משבר חברתי, רפואי וכלכלי". זה תיאור מדויק.

במספרים: בנק ישראל מדבר על התכווצות של 5.3% בתוצר השנה, כלומר על מיתון בממדים היסטוריים. האבטלה צפויה לעמוד על כ-8%, כפול מהמצב ערב המשבר. 

גם התרחיש הזה נתון באי וודאות. הוא מבוסס על הנחה שרוב המגבלות על הפעילות הכלכלית יוסרו עד יוני. אבל אפשר בקלות לדמיין תרחישים של סגר שמשתחרר ומתהדק לאורך השנה הקרובה, או של התפרצות מחודשת בסתיו. מערך הבדיקות והאיתור היעיל שאמור לסייע לחזרה לשגרה עדיין אינו קיים.

יש גם תחזיות פסימיות יותר: קרן המטבע, למשל, מדברת על מיתון חריף יותר בישראל השנה ועל אבטלה של 7.6% בשנה הבאה. כל המספרים האלה נתונים לשינוי, אבל העיקרון ברור. המשבר הכלכלי ילווה אותנו השנה (לפחות), וגלי ההדף שלו יורגשו גם לאורך השנה הבאה. כלומר, כל המחצית הראשונה של כהונת הממשלה החדשה תעמוד בצילו של המשבר הכלכלי והיציאה ממנו. 

כשזה המצב, מה שנדרש הוא תמיכה דרמטית של המדינה בכלכלה, שתמנע מהמיתון להעמיק עוד יותר, תרכך את הפגיעה שלו, ותנסה להבטיח שהמיתון יימשך כמה שפחות. הדים לכך אפשר למצוא גם בהסכם הקואליציוני: "הממשלה תוביל תוכניות כלכליות ותקציב מדינה המותאמים לצרכים חסרי התקדים בעקבות המגפה…הממשלה תפרוש רשת ביטחון כלכלית-חברתית תחת כלל אזרחי המדינה".

כל זה יעלה הרבה כסף, וכבר עולה. ובסיטואציה הנוכחית, זה מוצדק. כפי שמנסחים זאת הכלכלנים בעולם באחדות שורה, "יש לעשות כל מה שיידרש". גם אם זה אומר העמקה של הגירעון, וגידול בחוב הלאומי.

אי אפשר להמשיך עם זה לעד, כמובן, ומתישהו הגיוני להפוך כיוון. אבל בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי גלובלי שלא נראה כבר מאה שנה, זה לא הזמן להתחיל לדאוג לגבי יחס החוב תוצר. זה בוודאי נכון כל עוד הריביות בשווקים נמוכות, האינפלציה לא קיימת (אם כבר, אנחנו כרגע בדפלציה), ובנק ישראל קונה בעצמו אגרות חוב ממשלתיות, בעשרות מיליארדי שקלים. אם יש לקח רלוונטי שניתן ללמוד מהדשדוש הכלכלי הבלתי נגמר שעבר על אירופה בעשור האחרון, הוא שמדיניות צנע מוקדמת מדי היא מתכון לאסון.

זה, בקווים כלליים, הוא גם המסר מגיע מכיוון פרופ' מרטין אייכנבאום, מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, מקרו כלכלן מוביל שהיה מועמד בעבר לתפקיד נגיד בנק ישראל. כפי שהוא מסביר בראיון ל"גלובס", עדיף לעשות יותר מדי מאשר מעט מדי. "אלה זמנים יוצאי דופן, ואנשים צריכים לחשוב עליהם ככה, ולא לחשוב עליהם באופן קונבצניונלי ובנוסחאות ישנות".