המדיניות הפיסקלית של הממשלה מורכבת מסדרת החלטות על גודל ההוצאה של הממשלה לעומת היקף ההכנסות הצפויות, בדרך כלל מגביית מסים. שני אלה קובעים את גודל הגירעון שבתקציב המדינה. בדרך כלל מתבטאת המדיניות הפיסקלית בחתירה לגירעון או עודף בהיקף מסוים, אבל לעתים יכולה הממשלה לפעול באמצעות הרחבת ההוצאות, תוך רצון להשאיר את הגירעון ללא שינוי. במקרה זה יהיה צורך בהעלאת מסים. עקרונית הממשלה יכולה להחליט להשתמש בהגדלת ההוצאות כדי לעודד פעילות כלכלית במקביל היא מאפשרת את הגדלת הגירעון. במקרה זה מדברים על מדיניות פיסקלית מרחיבה. הממשלה בישראל לא מצדדת בסוג זה של פעילות ובשנים האחרונות היא מנסה להגביל את הגידול בהוצאות הממשלה, פרט לאותן שנים בהן היא נאלצה להגדיל את הוצאות הביטחון.
הממשלה קובעת במסגרת המדיניות הפיסקלית גם את היקף המסים שהיא מתכננת לגבות. מדובר בתחזית של הכנסות המתבססת על רמה צפויה של פעילות כלכלית. אם תחזית זו לא מתממשת, יכולה הממשלה לקצץ בהוצאות, להעלות את שיעורי המס או לאפשר את הגידול של הגירעון.