בג"ץ | דעה

דעה: בית המשפט העליון יורד לעם, וזו ההצגה הכי טובה בעיר

המאבק שמנהל ביהמ"ש העליון הוא מאבק של יחסי ציבור, ובקטטה מול יועץ התקשורת מספר 1 בישראל, בנימין נתניהו, הוא חוטף בראש • לכן, פתיחת המוסד לתקשורת היא הכרחית, כמעט גורלית לעתידו • והיי - מסתבר שזה גם ממש מעניין את הציבור

דיון בבג"ץ בעתירות נגד נתניהו / צילום: יוסי זמיר, גלובס
דיון בבג"ץ בעתירות נגד נתניהו / צילום: יוסי זמיר, גלובס

בסופו של יום, מרתון השידורים מבית המשפט העליון הוא טלוויזיה לא פחות טובה מכל בינג' אחר זמין כרגע.

תזכורת קטנה: אבישי גרינצייג ו"גלובס" היו מי שהובילו את המאבק לפתוח את הדיונים לשידור. אז גם אנחנו שותפים, לטובת כלל הציבור, אגב, לא רק קוראי "גלובס".

בכל אופן: השידור הזה בטח יותר מותח מכל משדר בכל ערוץ ספורט אשר מוכר לאדם בעת הזו (תזכורת: אנחנו יודעים איך נגמרת הסדרה על מייקל ג'ורדן - הוא זוכה באליפות); ובהחלט הרבה יותר מעניין ממרבית משדרי החדשות (בלי לפגוע). אבל יותר מאשר טוב, מעניין או מותח, המשדר הזה חשוב. הוא חשוב ציבורית, כי חשוב שהציבור ייראה כיצד הצדק נעשה, כיצד הוא נראה, כיצד הוא פועל את פעולתו. כיצד, לעזאזל נראה דיון חוקתי היסטורי בבית המשפט העליון של ישראל? ככה. והאמת? מעטים ידעו שזה כך.

כי המילים "בית המשפט העליון" הפכו לחניתות ולקרדומים לחפור בהם ולכאלה שמתגלגלות בפה של כל-כך הרבה אנשים שמעולם לא ביקרו בבית במשפט העליון - קל וחומר: נכחו בדיון. והייצוג היחיד של המוסד הזה הוא מבעד לפילטר של פוליטיקאים, עיתונאים, צייצנים ואובר-חוכמים ברשתות החברתיות. וזה לא טוב לאף אחד. כי במדינה בה לכל אדם יש דעה מוצקה, בכל נושא ובכל רגע נתון - ברור שיש לכל אחד דעה על בית המשפט העליון, אבל כמה בכלל יודעים במי ובמה ועל מה מדובר בכלל? בודדים.

ומה שעושה השידור הזה - ובגלל זה הוא חשוב - הוא מסיר קיר זכוכית גבוה שעומד בין הציבור לבין המוסד המשפטי הכי חשוב בישראל. המוסד הזה, שאחת מחולשותיו היא תחושת הניתוק והניכור שהוא משדר לציבור, הוא מוסד שמאפשר את פתיחת דלתותיו למצלמות ולמשדרים חיים רק באירועים לאומיים ממש.

אבל מה שהחברים לא מבינים הוא שהגיע הזמן לפתוח את בית המשפט העליון. ובלשון יותר מודרנית: להנגיש אותו. הגיע הזמן להתחיל לתווך לאזרחי ישראל את הנראות של המוסד הזה ואת הנראות של המתחולל בתוכו, כי הוא חשוב מדי להישאר נחלתה של גילדה מצומצמת ויודעי ח"ן שמדברים, כמו ביניהם, בלשון משפטית, מרוחקת.

הגיעה שעתו של המוסד הזה להתקרב אל הציבור. לרדת אל העם. לא לרדת מכבודו, לא ממעמדו ולא מחשיבותו או תפקודו. חלילה וחס. אבל לרדת קצת, לרדת אלינו. לפתוח את כל הדיונים למצלמות ולשידורים חיים, בדיוק כפי שעשה הפרלמנט הישראלי. לכלל הציבור. בנגישות, בנחישות, וברגישות - פשוט להראות את הצדק.

הרווח יהיה אדיר. לכולם. הציבור יזכה לקחת חלק - כצופה - בתהליכים החוקתיים הכי חשובים ובדיונים הכי עקרוניים. בית המשפט יעטה גלימה מעט יותר אנושית ועממית (סליחה מראש), ואז יהפוך מדמון מתנשא ומנותק למוסד הרבה יותר קל לדיברור, להסברה, לשימור. כי כרגע, המאבק שמנהל בית המשפט העליון הוא מאבק של יחסי ציבור, והמאבק הזה יכריע את עתידו. ובקטטה מול יועץ התקשורת מספר 1 בישראל - בנימין נתניהו - הוא, איך נאמר? חוטף בראש. על בסיס יומי.

פתיחת המוסד לתקשורת היא הכרחית, כמעט גורלית לעתידו, בטח בואכה העת המיוחדת הזאת בדברי ישראל. והיי - מסתבר שזה גם ממש מעניין את הציבור: המספרים שלנו באתר ובאפליקציית "גלובס" הם ממש מטורפים. הם כה גבוהים, משום שיש לכך ביקוש. יש ביקוש לשקיפות; יש ביקוש לשיתוף; יש ביקוש בעידן המסכים לזמינות ולתיעוד ולתיווך דינמי. יש ביקוש. עובדה.

אז האירוע הזה, שנערך בתקופה הזו, יכול להוות יריית פתיחה מצוינת לשחר תקשורתי וציבורי חדש ביחסי בית המקדש האחרון של האליטה, לבין אלה שאותם הוא נועד לשרת.

ואגב - כמה הערות לשופטים הנכבדים:
1. אתם יושבים קרוב בהרבה מהמותר. על גבול הצורך בהתערבות פקחים.
2. כשמסירים את המסכה לגובה הסנטר וממשיכים לעטות אותה - זה לא ממגן מפני קורונה, כמו גם נראה מגוחך.
3. כל הגברים, ללא יוצא מהכלל - זקוקים לתספורת. בעיקר מני מזוז.

נכון שכאשר כותבים עליהם כך, השד פתאום נעשה קצת פחות מפחיד?