פוסט קורונה: האם זה הזמן לבנקאות ללא בנקים?

בשנת 1995 ביצעו החוקרים ג'ושוע אפשטיין ורוברט אקסטל ממכון ברוקינג ניסוי מרתק: הם יצרו סימולציית מחשב, המדמה את התפתחותה של חברת רועי צאן לחברה קפיטליסטית מודרנית. סימולציית ה-Sugarscape מתארת לוח ממוחשב שעליו יצורים מתוכנתים והררי סוכר. הדמויות המופשטות בסימולציה יכולות לזוז ממקום למקום ולאכול את הסוכר כדי לשרוד.

בהדרגה העשירו החוקרים את הסימולציה. הם אפשרו לדמויות לצבור סוכר, להוריש אותו לצאצאים, ואפילו לסחור בו. אחת מהתוספות האחרונות אפשרה ליצורים עשירים דיים להלוות סוכר לאחרים.

התוצאות חיקו את החיים: העשירים התעשרו, העניים התרבו, מעמד הביניים נמחק כמעט כולו, נוצרו חיקויים לדרכי הסחר העתיקות - והמעניין מכל, מתוך הנחות היסוד הפשוטות של כלכלת השוק החופשי נוצרו, כמו באופן טבעי, רשתות של מתווכים פיננסיים. כלומר, שרשראות של יצורים מתוכנתים, שתפקידם היחידי היה לתווך בין מלווים ללווים. המסקנה ברורה: תיווך פיננסי הוא אכן כלי מהותי וטבעי בכל כלכלת שוק חופשי. אבל כאן נשאל: האם תיווך פיננסי מחייב בנקאות במובנה הקלאסי? כנראה שלא.

הטמעת הבנקאות בחיי היומיום

העולם הפיננסי של אחרי הקורונה ייצור הזדמנויות חדשות בתום הפינטק, אבל גם יאיץ תהליכים שעלולים לפגוע בחלק מהשחקנים שעל המגרש. אחד הכיוונים האלה הוא המגמה של שיקוע הבנקאות בתוך פעילויות היומיום.

הציפייה לזמינות מוחלטת של נותני שירותים פיננסיים והתפתחות האינטרנט של הדברים יוצרות אצל הלקוחות את הצורך למצוא את הבנק בכל מקום ובכל זמן. מדובר במגמה המכונה Embedded Banking, המצויה בשלביה הראשונים. זהו התהליך של אריגת השירותים הבנקאיים לתוך פעולות יומיומיות נפוצות והפיכתם ללא נראים וללא מורגשים.

כדוגמה לכך, בנק Klarna השבדי, המתמחה בפתרונות תשלום לעסקים דיגיטליים, יצר שותפות עם חברת Wirecard, המאפשרת לחנויות אינטרנטיות לשקע את התשלום ישירות לתוך נקודות התשלום - "הקופות" באתרים שלהם. גם כאן מצויים השירותים הפיננסיים ברמת תשתית מאחורי הקלעים.

דוגמה מהעולם הלא-וירטואלי היא החנות הפיזית שפתחה ענקית הקמעונות אמזון. בחנות זו הלקוחות אוספים את המוצרים מהמדפים, עוברים בשער היציאה "ולא משלמים". במלים אחרות, פעולת התשלום הופכת למשוקעת וארוגה בקנייה עצמה.

דוגמה עתידית יכולה לשמש רכישה של כלי רכב, שבה מימון העסקה יהיה חלק מאקט הרכישה עצמו. די בבחירת אופציה מתאימה מתוך שורת הצעות והקשה על מקש אישור כדי להשלים את התהליך כולו.

בשלוש הדוגמאות ניתן לראות איך אקטים פיננסיים מבוססי עצמים הופכים לחוויות יום יומיומיות בלתי נראות. אין צורך בכרטיסי אשראי ממותגים, אין צורך במטבעות או בשטרות וגם ההלוואה, כמוצר בנקאי, היא חלק מתהליך נסתר.

ברמה הרחבה, זהו תהליך של פירוק מוסדות פיננסיים מבוססי מוצרים לחוויות פיננסיות בלתי נראות. הקשר עם בנק כמוסד מובחן מתייתר והולך. הסניף, כתחנת הענקת שירותים, נעלם גם הוא, וכך גם כל המוצרים שהוא שיווק. כל אלה נארגים אל מאחורי הקלעים של חוויית הרכישה. התוצאה היא עולם רווי תהליכים בנקאיים ללא בנקים במובנם המוכר לנו, ועל מוסדות בנקאיים חפצי חיים להיערך למצב כזה.

אם נעלם ה-Front Office, גם המיתוג והקשר המוחצן עם הלקוחות - הבנק שהוא "בית" או "משפחה" - הופך לחשוב פחות. השיווק הממותג עובר לידי שני גורמים: החברות העסקיות המוכרות את המוצרים, וחברות פינטק שייצרו את תשתיות הרכישה המשוקעת.

כדי לשרוד את השינוי ולהרוויח ממנו, על הבנקים להיערך בצורה שונה. נדרשת כאן פעולת איתור שותפויות חדשות, הן ברמת חברות ההפצה המסחריות והן ברמת חברות התשתית, יצירת מערכי כוח חדשים, ומעל לכל, חשיבה ארגונית חדשה לגמרי.

דוגמה למערך חדש לשיתוף פעולה יכול להיות קשר בין יצרן רכב לבין מוסד בנקאי. ככל שהרכב הופך דיגיטלי יותר, ממוחשב יותר ובעל יכולות אוטונומיות משתפרות והולכות, כך גדל הפוטנציאל שלו להפוך לנקודת שיווק פיננסית. החל במימון רכישת כלי הרכב, דרך ביקורים בתחנות דלק ועד רכישות הביטוחים. כל אלה יכולים להתבצע באמצעות המוסד הבנקאי באופן משוקע.

הקושי להיערך לעתיד קרוב זה טמון במאפיין העיקרי של החשיבה הבנקאית של ימינו, והוא חשיבה מכוונת מוצר ללקוח קצה. זוהי חשיבה אוטומטית המבוססת על מאות שנים של ראיית הבנקים כמוסדות אינטגרליים המבוססים על אוסף מוצרים מניבי רווח. תפיסה זו של המובן מאליו הוותיק מקשה על חשיבה חדשנית וגורמת לבכירי המערכות הפיננסיות להתמודד עם המעבר לעולם הדיגיטלי באמצעות שכפול המודל הוותיק, בלי להבין את השינוי הנדרש.

"חשיבת סניף", בלשונו של העתידן ברט קינג, מביאה את הבנקים לתרגם את המוצרים הקיימים למוצרים דיגיטליים: באמצעות הסניף ניתן לשלם, וכך גם באמצעות אפליקציית הבנק. בסניף ניתן לקבל הלוואה, וכך גם באפליקציית הבנק. אבל שכפול זה, שהיה הכרחי והספיק לתקופת המעבר לעולם הדיגיטלי, לא יספיק לשנים הבאות. כעת צריך לעבור לעולם שבו הבנק הוא חלק מתהליך, ולעיתים הלקוח כמעט ואינו מודע לנוכחותו.

תקופת הקורונה קונה לבנקים זמן היערכות חשוב, ויכולה להפוך לנקודת תכנון וחשיבה מהותית. היחסים בין הבנק ללקוח נבחנים מחדש בעת הזו: מחד, הצורך בוודאות, ביטחון ואמינות בעולם של חוסר ודאות וטלטלות פיננסיות מקרב את הציבור אל הבנקים, ומאידך, צורך גובר והולך בחדשנות פיננסית, שתפקידה להתמודד עם עולם קניות שמנוהל מהספה בבית וללא מזומן כמעט, מחייב חדשנות מהירה.

עידן של משבר הוא גם הזדמנות לשינוי, הן עבור הבנקים והן עבור הרגולטור, שיכול לדחוף עוד יותר את מגמות הבנקאות והפיננסים הפתוחים. 

*** הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, עוסק בחדשנות פיננסית, מלמד בבית הספר ליזמות במרכז הבינתחומי בהרצליה ובלהב - זרוע הכשרת המנהלים של אוניברסיטת ת"א.