מצליחים בקריירה? צפו לפחות הזדמנויות

פרט לקומץ מטאורים, ככל שמצליחים - קשה יותר להמשיך ולהצליח

קריירה / צילום: שאטרסטוק
קריירה / צילום: שאטרסטוק

אנשים רבים מודאגים מהעובדה שאין להם מספיק הזדמנויות קריירה איכותיות, ולא רק בעת משברים כלכליים. הם צודקים. אכן הרבה מאד עובדים ומנהלים "סובלים" ממיעוט הזדמנויות טובות, דהיינו כאלה שהן לפחות מקבילות באיכותן למשרתם הנוכחית/אחרונה, רק שזו לא בעיה פרטית שלהם, או ליתר דיוק, זו לא באמת בעיה.

פרדוקס המיתוג

מדוע? כי למעט תפקידי נישה נדירים מאד (למשל מנהלי רגולציה, תפקיד שקיים במעט מאד חברות במשק), במקרים רבים מיעוט ההזדמנויות זו תוצאה של מיצוב מקצועי טוב עד מצוין - כלומר, העובד/המנהל נתפס כבעל מומחיות במקצוע/תחום ספציפי - מה שאומר בהגדרה כי טווח ההזדמנויות האיכותיות הרלוונטיות עבורו מוגבל למקצוע הנ"ל.

יתרה מכך, ככל שהמיצוב גבוה יותר, התפקיד בכיר יותר ו/או השכר גבוה יותר טווח האלטרנטיבות הטובות מתכווץ והולך, שהרי ככל שמטפסים בפירמידת הבכירות/מקצועיות/שכר מספר התפקידים במשק מצטמצם, אלא אם מדובר במקצועות בהם יש מחסור גדול בכוח-אדם (למשל פיתוח תוכנה).

האם המשמעות היא כי קיים מתאם שלילי בין הצלחה לסיכוי לשמר אותה? בהחלט. בניגוד למה שמרבית האנשים מאמינים ומצפים - ככל שמצליחים יותר, קשה יותר להמשיך ולהצליח - גם כשמדובר בעובדים מוכשרים שלא סובלים מחסמים מקצועיים או תדמיתיים (השכלה, ניסיון, גיל, מין, מצב משפחתי, שלב בקריירה וכו').

הפרדוקס הוא כי בזכות מיתוג איכותי ומיצוב גבוה הם מקבלים הרבה יותר הצעות יחסית לאנשים פחות ממותגים ומצליחים, אך מרבית ההצעות הללו אינן איכותיות, ובראשן הצעות לתפקידים מחוץ לארגון. מדוע? כי במעבר בין ארגונים הסיכוי לקידום אמיתי, דהיינו לתפקיד שמהווה מקפצת קריירה טובה יותר מהתפקיד הנוכחי/האחרון, הוא קלוש ביותר (שכר גבוה יותר איננו קידום קריירה אלא קידום חשבון הבנק), סיטואציה שמעצימה את תחושת מיעוט ההזדמנויות ומובילה לתסכול, ולהחלטות שגויות.

חסמים מקצועיים ותדמיתיים

מה עושים? ברמה הפרקטית, בראש ובראשונה יש לבחון את ערככם וערך המותג שלכם בשוק העבודה, וזאת במטרה להעריך את פוטנציאל הקידום הריאלי שלכם, ולוודא שלא הגעתם לתקרת הקידום הריאלי.

לשם כך יש לנתח את הקריירה ולזהות האם קיימים חסמים מהותיים ו/או תדמיתיים, שכן לעיתים קיים פער לא מבוטל בין הציפיות לפוטנציאל הריאלי, שהוא תולדה של תפיסה עצמית שגויה. ובמילים פחות מכובסות, לא מעט אנשים ממשיכים לצפות להמשך קידום בתפקיד ו/או בשכר למרות שכבר עברו את נקודת השיא בקריירה, כאשר הקושי הגדול יותר הוא לזהות חסמים מקצועיים (לאנשים יותר קל להודות בחסמים תדמיתיים מאשר בתקרת יכולות/חסמים מקצועיים).

איך עושים את זה? לומדים את המקצוע/תחום ההתמחות שלכם לעומק, מזהים את מסלולי הקריירה הנפוצים של אנשים שאוחזים בתפקידים אליהם אתם מכוונים, ובוחנים אותם על פני שורה של פרמטרים: השכלה, מסלול ההתפתחות (בתוך הארגון / במעבר בין ארגונים), גיל, שלב בקריירה, זהות המעסיקים, המגזר והשווקים בהם הם פועלים, גודלם, תדמיתם בשוק העבודה וכו'.

הצעד הבא הוא השוואת הקריירה שלכם אל מול הקריירות הרלוונטיות על פני אותם הפרמטרים, פעולה שתספק לכם מידע רב באשר לחסמים תדמיתיים, חסמי גיל ושלב בקריירה, אך לא לגבי חסמים מקצועיים. האם זה מספיק? בהחלט כן, וזאת משום שמעסיקים ממילא לא בוחנים את הכישורים ואת הרמה המקצועית של כל מגישי המועמדות אלא נסמכים על מסננות קודמות (מוסדות ההשכלה/מעסיקים קודמים), ואת המידע הזה השוואה זו מספקת לכם במלואה.

כלומר, מבחינת מעסיקים, יכולותיכם וכישורים מוערכים על פי האופן שבו הן באו לביטוי בפוזיציות שהצלחתם לכבוש בשוק העבודה, כאשר המשמעות הפרקטית היא כי גם בעלי יכולות מצוינות שלא סובלים מחסמים מקצועיים, יתקשו מאד לקבל הזדמנות אם אתם סובלים מחסמים תדמיתיים (למשל איכות/תדמית מעסיקים קודמים).

מכאן ואילך הרבה יותר קל להבין את מעמדכם בשוק העבודה ולקבל החלטות קריירה מושכלות שימצו את מרב הפוטנציאל המקצועי/ניהולי/כלכלי שלכם. והכי חשוב, מרגע שתפנימו שהצלחה פירושה יותר קושי ולא פחות, דהיינו שהקושי להמשיך ולהצליח איננו בעיה פרטית שלכם, יתכן שאף תגלו כי העובדה שקשה לכם יותר, פירושה שהצלחתם יותר מהרבה אחרים.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה