אחרי זה מאשימים את הציבור בהתרופפות: התוצאות הבלתי צפויות של חוסר שקיפות

רגעים בודדים לאחר צאת השבת, לפני פחות משבועיים, כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים. לאחר תקופה ארוכה של ירידה בהדבקות חדשות בישראל, נרשמה עלייה במספר החולים המאומתים במשך מספר ימים. ראש הממשלה הגדיר את הימים הבאים "תקופת מבחן", כשהוא מצהיר: "המגפה בפירוש לא מאחורינו, לא מוקדם מדי לומר שיש התרופפות במשמעת. נגביר את האכיפה, ואם לא תהיה ברירה נחזור להגבלות".

היציאה של ישראל מהסגר הייתה מהירה - לאחר תקופה ארוכה של דיונים באסטרטגיות יציאה שונות, לאחר מסמכים על גבי מסמכים שהונחו על שולחן הממשלה - אושרה סדרה של הקלות מהירות, שאפשרו לציבור לחזור אל המרחב הציבורי. אך ההחלטות הובילו לא אחת לביקורת ציבורית, כשבעלי עסקים ואזרחים שואלים עצמם מדוע אישרה הממשלה לפתוח עסקים מסוג מסוים, אך לא מסוג אחר. התשובות נותרו חבויות. הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה אינם שקופים, והיא לא נימקה את צעדיה.

לאורך הדרך, חזרה הביקורת הציבורית: החלטות "מונחתות" מלמעלה, לא ברור כיצד הן התקבלו, לא ניתן לדעת מה השיקולים שהובילו להנחיות שהתקבלו ומהו הרציונל האפידמיולוגי שלהן.

בזמן שהציבור נדרש ליישם בשטח את החלטות הממשלה, גם במשרד הבריאות לא מיהרו להסביר לציבור או לעיתונאים מדוע התקבלה החלטה מסוימת ועל בסיס אילו נתונים.

הצייתנות יורדת עם חוסר האמון

כיום, מומחים מצביעים על כך שבלי שיתוף ציבור אמיתי ושקיפות בנוגע להליך קבלת ההחלטות, הדרך ל"התרופפות המשמעת" קצרה, ומזהירים כי התמודדות עם גל שני עלולה להיתקל בחוסר שיתוף-פעולה מצד הציבור, אם הליך קבלת ההחלטות לא יהפוך שקוף ושיתופי יותר.

"בארץ, ברירת המחדל היא שתהליכים ותוצרים של קבלת החלטות הם סגורים וחשאיים, והחריג הוא הפתוח. בעידן המידע - זה צריך להיות בדיוק הפוך. ברירת המחדל צריכה להיות פתוח ושקוף, אלא אם יש חריגים שמצריכים לסגור״, אומרת פרופ' קרין נהון, מומחית לפוליטיקה של המידע, המרכז הבינתחומי הרצליה. "אזרחים ועיתונאים לא צריכים להתחנן כדי לקבל מידע שזכותם לקבל באופן שוטף. כשאנחנו רואים את מסיבות העיתונאים של נתניהו ומנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, אנחנו שואלים את עצמנו מה גרם לקבלת ההחלטות.

"בהתחלה הישראלים היו מאוד צייתניים, אבל רמת האמון במערכת ירדה, בין השאר, בגלל חוסר השקיפות. כתוצאה מכך הצייתנות ושיתוף-הפעולה עם ההנחיות פחתו. אנשים אמרו לעצמם - 'תהליך קבלת ההחלטות מתנהל כמו קופסה שחורה, התהליך נראה מאוד ריכוזי, ולא מסודר, ואנחנו לא יודעים מה הגורמים שנלקחו בחשבון, מה גרם לקבלת החלטה זו או אחרת׳. השקיפות היא לא משהו שנחמד או כדאי שיהיה, היא קריטית בתקופות כאלו".

נהון תומכת בעתירה אותה שהגישו "גלובס" בשיתוף עם כלי תקשורת נוספים וארגונים אזרחיים, ומבהירה כי לשקיפות בצומת קבלת ההחלטות ישנה חשיבות מכרעת בזמן אמת - ולא בדיעבד.

"החוכמה בשקיפות היא לא לתת את המידע חמש שנים אחרי שהדברים מתרחשים, כדי לספק הסתכלות היסטורית, אלא לדעת איך לנהל דברים בצורה טובה יותר בשלב הבא. דווקא עכשיו, כשאנחנו לפני הגל השני וצריכים לקבל החלטות מושכלות ומאוזנות, יש לפתוח את הפרוטוקולים. פתיחתם תעלה את רמת האמון של הציבור, ותאפשר למומחים ובעלי עניין רלוונטיים להבין את המצב יותר טוב, להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות ולהציע דרך פעולה טובה.

"כשאדם לפני ניתוח הולך לרופא לקבל חוות-דעת שאומר לו שצריך לקטוע את רגליו, סביר להניח שילך לשמוע חוות-דעת שנייה ושלישית. אותו דבר בזמן חירום. הכלת קולות ופרספקטיבות שונות ומגוונות היא קריטית לקבלת החלטה איכותית ברמה הלאומית-אסטרטגית. ההליך המסתמך על קבלת החלטות המרוכזת בידי מספר מצומצם של אנשים היא מסוכנת ביותר".

עוד מוסיפה נהון כי "ממשלות, בעבר הרחוק, לא שיתפו את הציבור כי ידע נחשב לכוח, והן פחדו שמידע יחשוף אותן במערומיהן. זו חשיבה מסוכנת. זה אומר: 'אני מקבל את ההחלטות בלי לתת דין וחשבון לאף אחד'. מבקר המדינה וועדות הכנסת בודקים את עבודת הממשלה בעיקר בדיעבד. לגופים שונים בחברה, עיתונאים, מומחים והציבור, צריכה להיות את האפשרות לתת קלט בזמן שההחלטות מתקבלות. אי-אפשר להסתמך על גישה יחידה כשאין מישהו שמייצג גישות אחרות".

בתקופת משבר הקורונה, מאחורי הקלעים, כשהפרוטוקולים נסתרים מעיניי הציבור והתקשורת והליך קבלת ההחלטות לא שקוף, נשמעה לאורך הדרך הטענה על פורום מצומצם מאוד שבו 'נסגרו' החלטות חשובות.

לעיתים, אומרים גורמים, מי שנותר בסוף הדיון בחדר עם ראש הממשלה - הצליח להטות את הכף. במקרים אחרים נתניהו ובר סימן טוב ניהלו בריכוזיות רבה את המשבר. גם במקרה הזה, כאשר המידע איננו חשוף - לא ניתן לדעת מה היה אופיו של תהליך קבלת ההחלטות.

"רק מספר מצומצם של אנשים קיבלו החלטה"

"בתחילת התפשטות המגפה לא הייתה כנסת, והחלטות התקבלו על בסיס תקנות לשעת חירום. העבודה נעשתה ברשות המבצעת, ובהרבה מהמקרים בצורה מאוד מצומצמת, וללא איזונים לדרישות מערכת הבריאות. הרבה אנשים שהיו צריכים להיות רלוונטיים לתהליך, כלל לא היו חלק מההחלטה או הפכו למינוריים ", אומרת נהון. "לא יכול להיות שבתקופת חירום רק מספר מצומצם של אנשים יקבל את ההחלטה. זה מזיק למדינה בסופו של דבר".

לדבריה, "אתה מקבל החלטות תוך הסתכלות מחרך מאוד צר, אתה לא באמת בודק חלופות. הדרך הכי קלה היא לומר 'אנחנו סוגרים ומעדיפים לא להיות שקופים'. במקרה של הפעלת אמצעים טכנולוגיים על ידי השב"כ, ועדת החוץ והביטחון באופן חריג הנגישה את הישיבות שלה, ומצד שני המדינה לא קיימה דיון מהותי בנושא החלופות להפעלת השב״כ. הדברים מורכבים, וצריך לשמוע עוד דעות".

לאורך החודשים האלו, בנקודות מסוימות, עלתה סברה לפיה החלטות התקבלו בשל שיקולים פוליטיים, על פני שיקולים אפידמיולוגיים.

"זאת בדיוק הבעייתיות. אם לא יחשפו את הפרוטוקולים, אנחנו לא נדע לעולם".

עד כמה שקיפות משפיעה על שיתוף-הפעולה של הציבור? ארגון ה-OECD טוען כי "פתיחות ושקיפות הם מרכיבים מרכזיים לבניית אחריות ואמון, ונחוצים לתפקוד הדמוקרטיות וכלכלות השוק". גם במחקר שביצעו באוניברסיטת הרווארד, טענו החוקרים כי כשמדינה פועלת בשקיפות, רמת האמון והנכונות של הציבור לשתף פעולה - נמצאות בעלייה.

יותר מעורבות ציבורית, יותר אמון במערכת

מאידך, ככל שהאמון בממשלה נמצא בירידה, התסכול הציבורי עולה, וכך גם הקשב פוחת. במסגרת המחקר, תושבים בבוסטון עקבו באפליקציה באופן שקוף אחר פעילות השלטון המקומי לאור בעיות שצפו מצד הציבור. במחקר הראשון שבדק את תוצאות הניסוי, נמצאה עלייה של 60% באמון ובמעורבות הציבור בטווח של שנה, ואילו המחקר השני ביצע סקר נוסף ומצא עלייה של 14% באמון במנהיגים ו-12% בתמיכה בהם. המחקר השלישי שבוצע במסגרת הניסוי, מצא שהציבור נטה יותר לשתף פעולה בזכות אותה שקיפות.

בחודש פברואר, התפשטות נגיף הקורונה בסין שודרה מעל מסכי הטלוויזיה ברחבי העולם, ונראתה כמו סרט אימה הוליוודי בהילוך איטי. מהשכונות המסוגרות והכבישים הריקים, להתנפלות הציבורית על המזון במרכולים, ועד לצוותים רפואיים הקורסים בבתי החולים תחת הנטל הרב, כשהם לא מצליחים לבלום את שצף החולים הבאים בשעריהם, חלקם מתים מבלי שהצליחו להגיש להם סיוע רפואי.

תסריטי האימה שפקדו מספר מדינות נוספות בעולם, לא 'עשו עלייה' לישראל. בתי החולים לא קרסו תחת העומס, ומספר הקורבנות נותר נמוך לעומת מדינות אחרות. אך המחלה כאן, והיא נוכחת. בזמן שהממשלה נדרשת לנצל את החודשים הקרובים בכדי להגות תוכנית סדורה להתמודדות עם הגל הבא, עליה לשקוד גם על תוכנית שקיפות ושיתוף הציבור בהחלטותיה.

כשציבור נדרש לשנות את שגרת חייו ולעמוד בכללים נוקשים, להם השפעה על מרקם החיים החברתי והעסקי - לא נראה שיש מנוס מכך.