מה אחריות רואי החשבון בסקנדל הגרמני והאם הוא היה יכול לקרות בישראל?

הסתבכותה-הלכאורית של פירמת ראיית החשבון ארנסט אנד יאנג (EY) בגרמניה בפרשת "ניפוח המחזורים" בוויירקארד, לאחר שהפירמה אישרה את הדוחות הכספיים של החברה וייתכן כי ידעה על קיומם של כספים בחשבונות שלא היו בשליטת החברה כבר ב-2016 (בעקבות מיילים שהתגלו), מעלה שוב לכותרות את השאלה מהי מידת אחריותו של רואה החשבון לנזקי מעילות, מניעתן וחשיפתן.

האם הרואה חשבון המבקר צריך להיות "חוקר", "שוטר" או "שומר סף"? כבר שנים מתמודדים רואי חשבון מבקרים עם הדרישה כי יהפכו לחוקרים ובלשים, ל"כלב ציד" המצוי במרדף מתמיד אחר "המועל הפוטנציאלי" בחברה, ולא יהיו "כלב שמירה" בלבד. השאלה הזאת עוברת דרך שאלות של היקף אחריותו, הדרישות ממנו, היחסים שלו עם הבכירים בחברה וגם שכר הטרחה שהוא מקבל.

לדברי הרו"ח ומשפטן עופר אלקלעי, מומחה לביקורת חקירתית, שחקר בעצמו עשרות מעילות בחברות, "אם היו מחפשים במקום הנכון היו מוצאים". אלקלעי מהדהד את הבלש הספרותי שרלוק הולמס, שאמר פעם לקולגה פחות מוצלח, "לא ידעת היכן לחפש, ולכן פספסת את כל מה שהיה חשוב". האמנם רואי החשבון צריכים להיות חוקרים, ו"לחפש" את המעילה? האם רואי החשבון המבקרים הם על תקן הקולגה הפחות מוצלח של הולמס, ולא מחפשים במקומות הנכונים?

"לחפש במקום הנכון"

אלקלעי: "נתקלתי לא פעם במקרים שבהם רואי החשבון עשו בדיקות לא שלמות או שלא חיפשו במקומות הנכונים. כדי למצוא מעילה צריך לחפש פעולות נסתרות. מעילה זו גניבה עם הסתרה. מישהו מצא פרצה ועבר דרכה. כדי לזהות את זה אי אפשר לעבוד במדגמים קטנים, צריך להשתמש בכלים ממוחשבים ולזהות מגמות וסטיות. למשל, אם רואים גידול בשימוש במזומנים או ירידה בכמות המזומנים בעסק שעובד על מזומן, ובמקביל כמות הצ'קים גדלה או אם מגלים כל מיני פקודות יומן לא הגיוניות או לא כלכליות, כמו העברות כספיות בין לקוח ללקוח או בין ספק לספק, הוצאות שעוברות ישירות דרך בנק ולא דרך ספק, תאריכים רטרואקטיביים וכדומה".

לגישתך רואה החשבון צריך להיות "כלב ציד"?

"הם לא 'כלבי ציד', אבל זו שאלה מורכבת אם הם 'כלב שמירה'. התפקיד של רואי החשבון הוא לא לאתר מעילות. הוא צריך לערוך דוחות כספיים, אבל הוא צריך לתכנן את עבודת הביקורת בצורה כזו שתעלה על דברים מהותיים. אם יש חריגות משמעותיות אז הוא צריך לעלות עליהן. הבעיה היא שרואי החשבון לא מחפשים במקומות הנכונים, כי גם מעילות וגם ניפוח דוחות כספיים יכולים להתרחש בהמון גרסאות, בהרבה דרכים ובהרבה סעיפים.

"הבעיה היא שמי שעושה את הביקורות זה המתמחים במשרדי רואי החשבון, שרמת ההיכרות שלהם עם מעילות ותרגילים פיננסיים נמוכה. בארץ יש כשל שוק של שחיקה בתעריפי הביקורת, שמביאה למצב שגם עבור משרדים מובילים התעריף השעתי הוא מבייש, ברמות של 100 שקל לשעת ביקורת. התוצאה היא שחיקת שעות הביקורת.

"מעבר לכך עבודת הביקורת נעשית בלחץ זמנים, אז כל הדברים הללו מובילים לתקלות ואחת לכמה זמן משרד נופל. בהרבה מקרים שאני חקרתי הביקורת לא בדקה נקודות חשובות, ואם היו עושים ניתוחים מסוימים היו מוצאים את התרמית/המעילה. הכול שאלה של כמה משאבים רוצים להשקיע בביקורת. החברה לא רוצה להשקיע ורואי החשבון לא יכולים לעשות בחינה יותר מעמיקה בתעריף הקיים".

משרדי רו"ח נתבעים

לדברי אלקלעי, את ההשלכות של המצב - שחיקת שכר הטרחה ושחיקת שעות הביקורת - רואים כל הזמן במסגרת הונאות ומעילות שמתגלות גם בישראל עם השנים. "זה קורה כל הזמן בארץ. כולם מכירים את פרשת פרשת טלדור, ענבל אור, אדמה (חלק מהפרשות הללו הסתיימו בהרשעות וחלקן עדיין נדונות, ולכן החשודים בהם חפים מפשע - א' ל"ו). מאחורי כל מעילה בישראל הייתה בעיה של ביקורת, ויש עוד המון פרשות שאף אחד לא יודע עליהם שנסגרו מול חברות הביטוח. יש המון אירועים שבהם משרד רואי החשבון נתבע או הגיע להסדר".

"שערוריית טלדור" משנת 2014 למשל, במסגרתה התגלו אי התאמות בהיקף 49 מיליון שקל בדוחותיה הכספיים של החברה, הגיעה לסיומה באוקטובר אשתקד בהסדר אכיפה במסגרתו הוסכם, כי רו"ח עופר ארז, שותף ממשרד רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר, ששימש כרואה החשבון המבקר החיצוני של החברה, ישלם עיצום כספי בסך 150 אלף שקל, וההליך שפתחה נגדו רשות ניירות ערך ייסגר. לא נקבע בהחלטה המאשרת את ההסדר, כי הוא התרשל.

בפרשות של חברת הנדל"ן אדמה והיזמת ענבל אור חטף משרד רואי החשבון שטיינמץ-עמינח, שהיה רואה החשבון של שתי החברות, ביקורת על כך שלכאורה התרשל באופן שאפשר תרמיות. בפרשת ענבל אור המשרד אף שילם 11.5 מיליון שקל לקופת הפירוק של קבוצת ענבל אור שקרסה, בתמורה לחסימת כל תביעה אפשרית נגדם.

פרשה בולטת נוספת מהעת האחרונה היא פרשת קריסת אגרקסקו, במסגרתה הגישו המפרקים תביעת ענק בסך 150 מיליון שקל נגד משרד EY ישראל, בטענה לרשלנות ומחדלים של המשרד במילוי תפקידו כרואה החשבון המבקר של החברה. ב-EY טוענים כי פעלו לפי כל כללי הביקורת הנדרשים.

גם בפרשת אורתם סהר עלו טענות נגד משרד רואה החשבון המבקר דלויט, כמי שהתרשלו לכאורה בתפקידם וגרמו לחברה ולנושיה נזק (טענות שעלו בדוח שהגישו הנאמנים להסדר הנושים ובתיקים שמתנהלים).

כך שהסיטואציה שבה מופנית האצבע המאשימה כלפי רואי החשבון המבקרים אינה נדירה.

בכל מקום ובכל זמן

רו"ח ד"ר גד פניני, מומחה לביקורת, מסביר כי רואי החשבון פועלים לפי כללים, וכל עוד הם עומדים בהם אין להם כל אחריות לתרמיות ומעילות ואין לצפות מהם לאתר אותם.

 רו"ח גד פניני צילום: תמר מצפי

לדבריו, "מה שקורה עכשיו בפרשת וויירקארד יכול להתרחש בכל מקום בכל זמן. הדוחות הכספיים הם תמיד באחריות ההנהלה והדירקטוריון ואחריות רואי החשבון בחוק היא לבצע ביקורת על הדוחות לפי כללי ביקורת ותקני ביקורת מקובלים, שנקבעים על פי גורמי המקצוע בעולם.

"מטבע הדברים עבודתם של רואי החשבון מבוססת על מדגמים, חתכים וסטטיסיטיקות ומידע שמתקבל מהגוף המבוקר. רואי החשבון אינם חוקרים, אבל חובתם לבדוק. במקרה הנוכחי, צריך לבדוק אם רואי החשבון פעלו לפי תקני הביקורת וכללי הביקורת ונקטו פעולות מקצועיות המאפשרות להם לחוות דעה על הדוחות הכספיים - ותו לא. אם רואי החשבון קיבלו אישורים על קיומם של חשבונות הבנק וקיומו של הכסף ישירות מספקי האישורים - הבנקים והגורמים שמחזיקים את הכסף - ולא מהחברה, מגורמי החוץ הרלבנטיים, אין זה מתפקידם לבדוק את טיבו של הנייר (הכסף בפרשת וויירקארד נעלם. א' ל"ו).

"אם מבוצעת מערכת רמיה מתוחכמת (כמו שבוצעה בארץ בחברת עפר למשל) שבמסגרתה מספקים אישורים מזויפים, אז רק מזל יעזור לרואי החשבון למצוא את זה. אם הם לא פעלו על פי הכללים אז הם נושאים באחריות, אבל כל עוד פעלו בהתאם לכללים - אין להם בעיה".

עם זאת, פניני מסכים עם כך שהקרקע בארץ עלולה להיות פוריה יותר "לפספוסי מעילות", לאור הנוהג לפיו המתמחים הם אלה שמבצעים את עבודת הביקורת בפועל. פניני: "בד"כ מי שמבצע את הביקורת בשטח, בודק את המסמכים של הבנקים ושל שאר הגורמים, אלה הדרגים הנמוכים במשרדים, כי זו 'עבודה שחורה'. זו עבודה למתמחים או לרואי חשבון זוטרים, שעושים את העבודה בשטח. הדרגים הבכירים יותר בודקים את עריכת הדוחות והצגת הדוחות מלמעלה, וזה פספוס מובנה במקצוע ראיית החשבון כי המומחים הכי גדולים הכי פחות בודקים את המסמכים הרלבנטיים. המקצוענים רואים את החברות בד"כ דרך העניים של הזוטרים".

לדבריו, גם שחיקת התעריפים תורמת לבעיה. "התעריפים נשחקו מאוד עם השנים ועבודת הביקורת הפכה להיות העבודה הפחות רווחית במשרדי רואי החשבון, ולכן המשרדים הגדולים פנו לנושאים של ייעוץ וליווי ועבודות שאינן ראיית חשבון במהות, ובוודאי שזה משפיע גם על הדוחות ועל היכולת לאתר מעילות. אם בייעוץ גובים 1,000 שקל לשעה, אז בעבודת הביקורת שעה יכולה לנוע סביב 100-200 שקל. עבודת ראיית החשבון צריכה לעבור רביזיה מוחלטת וקביעה מהותית של חלוקת אחריות".

לא לצפות ל"חקירות"

בעבר נטו בתי המשפט בישראל לטובת משרדי רואי החשבון הנתבעים ואף קבעו באופן ברור כי הציפייה שהם יהיו "חוקרים" אינה במקומה. לדברי רו"ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רואי החשבון, הגישה הזאת היא עדיין הגישה המקובלת בבתי המשפט, אך היא אינה מסירה אחריות לחלוטין מרואי החשבון.

 איריס שטרק / צילום: ניב קנטור

שטרק: "עבודת הביקורת דורשת חקירות מידע, תצפיות ושיחות עם גורמים בתאגיד ומחוצה לו כדי לוודא את נכונות הנתונים. מדובר על בחינה מתמשכת, איסוף ראיות וחקירת המידע שמתקבל מהדירקטוריון ומההנהלה בספקנות ובזהירות. הספקנות הזאת גם מחייבת אותנו לבחון את הנתונים והמידע עם גורמים מחוץ לתאגיד. אנחנו לא חוקרי מעילות והונאות כחלק מהליך הביקורת, אבל אנחנו כן אמורים לגלות טעויות משמעותיות ולהתריע על ליקויים בבקרות הפנימיות שמאפשרים אי סדרים ותרמיות".

איפה עובר הגבול בין החקירה לגילוי הטעות?

"כל מקרה נבחן לגופו. אם יש חור בבקרה הפנימית ועלולה להיות תרמית אנחנו חייבים להתריע, אבל אם מישהו בוחר לעשות תרמית מתוחכמת ולהציג מסמכים מזויפים הביקורת לא יכולה לעלות על זה אם אין אינדיקציות של ליקויים בבקרה הפנימית. טבע האדם להיות מתוחכם ולעשות דברים לא ראויים, שאין להם אינדיקציות שעולות על פני השטח, אז רואי החשבון לא יכול לעלות על זה.

"יש ציפייה של בתי המשפט לספקנות ולחקרנות ולכך שרואה החשבון לא בודק שהמספרים מתחברים ומתאזנים ודי. הציפייה היא למערכות פנימיות של בקרת איכות ובדיקה צולבת, ששותף בודק את ניירות העבודה כדי להבטיח שהדברים נבדקו כמו שצריך. אנחנו שומר סף, אבל כל זה לא הופך את רואי החשבון לחוקר מעילות אלא למישהו שמתייחס בספקנות לנתונים. הוא צריך לבדוק מול הבנקים ישירות ומול מחזיקי הכספים, צד ג', כדי לבסס את היתרות שמופקדות אצל צד ג' ולא לאמת אותן מול החברה בלבד. זה לא כלב ציד, זה כלב שמירה עם כוכבית של ספקנות".

ממה שפורסם בנוגע למיילים של משרד EY גרמניה, נראה שלכאורה המשרד ידע על חשבונות עם כספים שאינם בשליטת החברה, אך בכ"ז אישר את הדוחות. האם נראה לך שהם חרגו מהכללים?

שטרק: "מאחר ופרטי המקרה בכללותו אינם ידועים עדיין, וכן לא ברור למה הכוונה בחשבונות שאינן בשליטת החברה, אתייחס לסוגיה העקרונית והיא שעל רואי החשבון לאמת את קיומם של חשבונות בנק, כמו גם את הבעלות המלאה של החברה על חשבונות אלה. חובת רואי החשבון היא לבסס בראיות ממשיות את נכונות היתרות, הן מבחינת הסכומים והן מבחינת הבעלות". 

פרשות במסגרתן עלו טענות נגד רואי החשבון המבקרים

טלדור

הפרשה: בשנת 2014 התגלו אי-התאמות בסך של 49 מיליון שקל בדוחות הכספיים. במאי 2018 פתחה יו"ר רשות ני"ע בהליך מינהלי נגד חברת טלדור, המנכ"ל, סמנכ"ל הכספים, ונגד רואה החשבון המבקר שלה בעבר

התוצאה לרו"ח: רו"ח עופר ארז, שותף ממשרד רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר, שלם עיצום כספי בסך 150 אלף שקל, בהסדר אכיפה מינהלי

ענבל אור

הפרשה: במסגרת קריסת יזמת הנדל"ן ענבל אור וקבוצת החברות שהקימה ב-2016, הוגשו מספר תביעות נושים נגד עורכי דין שליוו את קבוצת אור סיטי נדל"ן, אך את הביקורת הקשה ביותר ספג משרד רואי החשבון של הקבוצה

התוצאה לרו"ח: משרד רואי החשבון שטיינמץ-עמינח, ממשרדי רואי החשבון המובילים בארץ, שילם 11.5 מיליון שקל לקופת הפירוק של קבוצת ענבל אור שקרסה

אגרקסקו

הפרשה: במרץ 2020 הגישו מפרקי חברת אגרקסקו שקרסה תביעת בסך 150 מיליון שקל נגד משרד רואי החשבון EY ישראל, בטענה לרשלנות ומחדלים של המשרד כרואה החשבון המבקר של החברה .

התוצאה לרו"ח: התביעה עוד תלויה ועומדת

הסקנדל הגדול בגרמניה: וויירקארד פשטה את הרגל לאחר שניפחה את שוויה

ענקית התשלומים הגרמנית "וויירקארד" הכריזה ביום ה' האחרון על פשיטת רגל, לאחר שהתגלו אי-סדרים חמורים במאזנים שלה, הכוללים חשד לכך שרבע מהם כלל לא היו קיימים.

שבוע לפני כן הודיעה חברת EY גרמניה כי היא מסרבת לחתום על הדוח הפיננסי לשנת 2019, אחרי שלא מצאה הוכחות לקיומם של 1.9 מיליארד אירו בחשבונות נאמנות בפיליפינים. ההודעה שלחה את המניה להתרסקות, לפתיחת חקירת משטרה ולמעצרו של מנכ"ל החברה בשני העשורים האחרונים - מרקוס בראון.

לפי החשד, בראון היה מעורב בזיוף מסמכים שנועד "לנפח" את שווי החברה, ביחד עם בכירים נוספים בחברה ובתיאום עם גורמים בפיליפינים. הוא חשוד בהונאה ובמרמה, אך שוחרר בערבות של חמישה מיליון אירו יום לאחר מעצרו. אז התברר גם כי בראון, שהיה מחזיק המניות הגדול ביותר בחברה, מכר את רוב מניותיו וירד מאחזקה של 8% לפחות מ-3% אחרי שהפרשה התפוצצה.

הגילויים הביאו לביקורת חריפה על הרגולטור הגרמני, ש"נכשל" בפיקוח על החברה, ולביקורת על חברת EY שבמשך שנים אישרה את הדוחות והמאזנים של החברה הגרמנית. גם אחרי ההכרזה על פשיטת רגל ממשיכה החברה להיסחר, כחלק מ-30 החברות במדד ה-DAX, והיום (ב') עלתה המנייה שלה בעקבות דיווחים על כך שתמשיך את פעילותה. 

אסף אוני