חזית המדע | ניתוח

עייפות ודיכאון, כאבים בחזה ואובדן זיכרון: מחקרים חדשים מגלים מה עושה הקורונה לגוף שלנו

מתגברות העדויות על תופעות לוואי של המחלה גם אחרי שהיא נגמרה כביכול • מחקר איטלקי מרמז על היקף התופעה: רק 12% מהחולים שאושפזו דיווחו על החלמה מלאה אחרי 60 יום • הרופאים יודעים מעט מאוד מדוע זה קורה, אבל מקווים שטיפול טוב יותר במחלה עצמה יוביל להפחתת התסמינים

מתקן חירום לטיפול בחולי קורונה באיטליה / צילום: Claudio Furlan, Associated Press
מתקן חירום לטיפול בחולי קורונה באיטליה / צילום: Claudio Furlan, Associated Press

ככל שעובר הזמן, מתברר שההתמודדות עם מחלת הקורונה עלולה להיות מסע ממושך, שסופו לא ידוע. אצל רבים, הפאזה הראשונה של המחלה הייתה רק ההתחלה: שבוע של תסמינים קלים ואז פתאום הידרדרות מהירה. התאוששות על סף ההחלמה, ואז פתאום שוב הידרדרות. בדיקה שלילית, בדיקה חיובית, עוד בדיקה שלילית. הכרזה על החלמה, אבל תחושה שלא הכול חזר בדיוק למקום.

גם מי שהתייחס לקורונה מלכתחילה כאל מגפה מסוכנת, לא הביא בחשבון את ההשפעות ארוכות הטווח שלה. ההערכה הייתה שהמחלה, גם אם היא קטלנית מבחינת פלחי אוכלוסייה מסוימים, אינה מסוכנת לרוב האנשים. חלקם לא ירגישו בה כלל, אחרים יחוו אותה כמו צינון קשה וממושך, וחולים נוספים יתמודדו עם אתגר נשימתי לזמן מה, אבל אם יצליחו לספק להם חמצן בזמן הזה, הם יתאוששו ויחזרו לחיים רגילים. ובכן, טעות. 

כעת נראה שגם לאחר שהגוף ניצח במלחמה עם הווירוס, הוא עוזב אותו לא בלי להותיר נזקים, שטיבם אינו ברור עדיין, ולכן גם אופן הטיפול בהם אינו ברור דיו. בתי החולים וקופות החולים בארץ הקימו מרפאות מחלימים כדי לטפל במי שהקורונה השאירה אותם במצב שונה מזה שהיו בו כאשר נכנסו אליה, וכדי ללמוד עוד על הבעיה.

מחסור באוויר ועייפות

בקבוצת "שורדי Covid-19" הבינלאומית בפייסבוק התקבצו אנשים רבים שמרגישים שהמחלה לא לגמרי חלפה. אין לדעת אם הם מדגם מייצג של החולים, אבל מספרם ודאי לא זניח.

הנה דוגמה משרשור שעלה השבוע בקבוצה בתגובה לשאלה "מי החלים לחלוטין?". היו שאמרו שהחלימו, אבל תגובות רבות יותר היו מהסוג הזה: "הבדיקה החיובית הראשונה שלי הייתה במרץ. הוכרזתי כמחלימה באמצע מאי. אני עדיין עייפה ומדוכאת"; "חטפתי את זה בפברואר. הבדיקות היו שליליות, אך אני עדיין מרגיש שזה חוזר למשך כמה ימים כל כמה שבועות"; "היה לי את זה במרץ. עדיין יש לי קשיי נשימה, כאבים בחזה וסחרחורת למרות שכל הבדיקות שלי תקינות". "יש לי כאבי מפרקים נוראיים. אולי המחלה העירה תסמונת אוטואימונית שהייתה חבויה בי?"; "הייתי חולה במשך חמישה חודשים. כעת אני מטופלת בשתי תרופות למחלות ריאה בשל נזק ארוך טווח לריאה וחייבת להסתובב תמיד עם משאף חירום. עכשיו הפנו אותי גם לנוירולוג בגלל תחושת נימול ואבדן זיכרון". "יש לי כאבי ראש שכמוהם לא היו לי מעולם לפני המחלה. הרופאים חושבים שזה מתח". "אני מתפקדת לגמרי אבל לא יכולה להתעמל". וגם ההיילייט: "שרדתי את הווירוס אבל הנישואים שלי לא שרדו".

איזה אחוז מהמחלימים מקורונה סובלים מתסמינים לטווח ארוך ומי מהחולים נמצא בסיכון לתופעות הללו? כרגיל במחלה הזו, אף אחד לא יודע. לא כל מי שסובל מתופעות לוואי ארוכות טווח מבקש עזרה, ואין כרגע אינטגרציה של כל תיקי מבקשי העזרה מכל הקופות. מה שכן ידוע לרופאים העוסקים בתחום הוא שהתופעות אינן זניחות והן עלולות לתקוף גם מי שהמחלה שלו הייתה קלה והוא היה אדם בריא לפני כן.

"הגיעו אלינו ספורטאים שלפני כן רצו 15 קילומטר ביום, ועכשיו קשה להם ללכת 3 קילומטרים", אומר ד"ר איציק לוי, מנהל המרפאה למחלות זיהומיות בתל השומר, וכעת גם מנהל מרפאת המחלימים מקורונה.

ד"ר איציק לוי, מנהלת מרפאת המחלימים מקורונה, בית החולים שיבא  / צילום: יח"צ
 ד"ר איציק לוי, מנהלת מרפאת המחלימים מקורונה, בית החולים שיבא / צילום: יח"צ

ד"ר מרינה מור שלום, הרופאה המחוזית של מחוז המרכז במכבי, חולקת כמה נתונים שאספה ממרפאת המחלימים של הקופה. "המרפאה הוקמה בבני ברק משום ש-70% מהמחלימים של הגל הראשון במחוז המרכז היו משם. פנינו מיוזמתנו תחילה למטופלים שהיו מונשמים, ושצריכים תמיכה מיידית, ואחר כך לאלה שהיו מאושפזים. המרפאה מחברת בין רופאים, תזונאים - כי חלק מהמטופלים רזו מאוד - עובדים סוציאלים, קלינאי תקשורת שלפעמים דרושים למונשמים לשעבר, שיכולת הדיבור או הבליעה שלהם נפגעה. אנחנו עושים לכל אחד בדיקה מקיפה שמרוכזת במקום אחד ונותנים לו בסוף יום הבדיקות את ההמלצות".

הגיל הממוצע של המטופלים במרפאת המחלימים של מכבי (שאינו מייצג כרגע את כל בעלי התופעות לטווח ארוך, אלא רק את אלה שהתופעות שלהם חמורות יחסית) הוא 57, ומהם 30% מעל גיל 65. 63% הם גברים. 13% היו מונשמים. 70% היו מאושפזים.

התלונות העיקריות הן בעיקר על המשך קוצר נשימה, כאבים בחזה ומחסור באוויר - 50% מהמחלימים שהגיעו למרפאה מדווחים על כך. 41% סובלים מעייפות. 41% סובלים מכאבים מסוגים שונים. בנוסף, ישנן תופעות נוירולוגיות, כמו נימול, קשיי תנועה, ומעט תופעות של בלבול קוגניטיבי.

פרופ' רונן בן עמי, מנהל המרפאה הזיהומית בבית החולים איכילוב, מזכיר שהמחלה עצמה היא ארוכה וממושכת, אפילו במקרים הקלים. "היא לרוב נמשכת לפחות שבועיים ובמקרים הארוכים, גם שבועות וחודשים. אחד הדברים המיוחדים הוא שיש לה עליות וירידות. החום והעייפות יכולים להיעלם ולחזור".

אבל זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. בן עמי מציג נתונים ממחקר ב-143 מטופלים איטלקים, שנבחרו אקראית מקבוצה של חולי קורונה שהיו מאושפזים באיטליה. "כ-60 יום אחרי הופעת התסמינים, רק 12% ממי שהגיעו לאשפוז אמרו שהחלימו החלמה מלאה. 30% המשיכו לסבול מתסמין אחד או שניים. 55% - משלושה או יותר. עייפות וקוצר נשימה, כאבי מפרקים, כאבים בחזזה. המחלה בהחלט ממושכת".

התסמינים ארוכי הטווח ב-143 איטלקים שחלו בקורונה ואושפזו
 התסמינים ארוכי הטווח ב-143 איטלקים שחלו בקורונה ואושפזו

מריחים ביוב בכל דבר

לעומת מור שלום, בן עמי כן רואה תופעות נוירולוגיות לא נדירות במי שהיו חולים קשים. "אנחנו רואים בחולים הקשים דלקת המוח שפוגעת בהכרה ובקוגניציה באופן מאוד משמעותי, וגם אירועים מוחיים עד כדי שבץ מוחי, גם באנשים צעירים. תופעת גיליאן ברה - שיתוק בגפיים או בכל הגוף. גם מי שלא חווה את התופעות הנוירולוגיות הדרמטיות מספר על הפרעות קשב, התמצאות, יציבה ותנועה. תופעות אלה יכולות להימשך זמן רב".

ד"ר אמיר און, מנהל מכון הריאות בתל השומר, מספר דברים דומים: "מלכתחילה ידענו שזו לא 'עוד שפעת', כי מספר המאושפזים והחולים הקשים היה גדול ממה שאנחנו רואים בווירוסים אחרים. הרגשנו שיש כאן משהו רע יותר. ואז הגל הראשון שכך, אנשים התחילו לחזור הביתה, ואנחנו נושמים קצת לרווחה אבל פתאום מקבלים עוד טלפון ועוד טלפון מאנשים שלא משתפרים, ואז הם התחילו לחזור למרפאות.

ד"ר אמיר און, מנהל מכון הריאות בבית החולים שיבא  / צילום: יח"צ
 ד"ר אמיר און, מנהל מכון הריאות בבית החולים שיבא / צילום: יח"צ

"אנשים לא מבינים את המשמעות של הזיהום הזה. מי שאוכל אותה, אוכל אותה ממש ממש ברצינות, ואנשים לא מבינים את זה. התסמינים מאוד רחבים. הקלאסי זה תלונות של קוצר נשימה, שיעול, דפיקות לב, לא יכולים ללכת. יש הפרעות ריכוז, כאבי ראש, בעיות זיכרון.

"ואז אתה מחפש את ההקבלות האובייקטיביות בבדיקות הרפואיות. בחלק יש עדות לפגיעה באיברים, אבל אנחנו גם רואים אנשים שרמת החמצן שלהם נותרה נמוכה מאוד ולא רואים אצלם שינוי במדדים אוביקטיביים. אולי קרישי הדם הזעירים בריאות פוגעים בשחלוף הגזים. אנחנו מנסים לפתח את הפרוטוקולים המחקריים כדי להבין מדוע זה קורה".

לוי: "אנחנו רואים גם תופעות ייחודיות, אופייניות לווירוס, כמו חולשה של הגפיים, הירדמות של הגפיים, איבוד חוש הטעם או הריח לטווח ארוך, או שהם חוזרים בצורה משונה. מישהי מריחה עוף בכל דבר, אחר מריח ביוב בכל דבר. מישהו אחר אמר שמריח אפרסק מקולקל בכל דבר. מן הזיה נוירולוגית שלא ברור לי אם קשורה יותר לתאי הריח או למוח. אגב, כל המטופלים חוץ מאחד קירח דיווחו על נשירת שיער איומה, ממש כולם, בלי ששמעו את זה אחד מהשני".

ראיתם גם מטופלים שהיו להם תופעות טווח ארוך, אבל אחר כך הן עברו?
בן עמי: "זה וירוס חדש, אז עוד לא יודעים אם תופעות הלוואי ארוכות הטווח חולפות, אבל אנחנו כן רואים שיפור, שדורש שיקום".

און: "המטופלים שואלים אותנו מה יהיה, ואנחנו לא יודעים להגיד להם. זה יוצר חרדה ודיכאון, ואלה גורמים בעצמם להפרעות נשימה ועייפות והפרעה קוגניטיבית. קשה כבר לדעת מה הביצה ומה התרנגולת".

תופעות לוואי לא רק מהמחלה

מור שלום מבדילה בין כמה קטגוריות של תופעות ארוכות טווח בעקבות המחלה. ראשית, יש התופעות שהן לא בהכרח תוצאה ישירה של הווירוס עצמו, אלא של האשפוז הממושך, תהליךההנשמה, הבידוד, הכאב, התרופות הניסיוניות. כל אלה יכולים לגרום תופעות לוואי. בעיקר אצל מטופלים מבוגרים יחסית, ידוע שהניתוק מהבית, האשפוז והבידוד עלולים לגרום להידרדרות קוגניטיבית גם בלי קשר לקורונה. אצל צעירים שהמחלה תפסה אותם בהפתעה גמורה, יכולה להיגרם טראומה נפשית.

ד"ר מרינה מור-שלום, רופאה מחוזית (מרכז), קופת חולים מכבי  / צילום: יח"צ
 ד"ר מרינה מור-שלום, רופאה מחוזית (מרכז), קופת חולים מכבי / צילום: יח"צ

יתר התופעות ארוכות הטווח נובעות ישירות מהמחלה, אבל גם במקרה הזה יש כנראה תופעות שנובעות מפעילות מערכת החיסון על הווירוס ואחרות נובעות מההשפעות של הווירוס.

"גם מחלות CMV ומחלות ממשפחת ההרפס יכולות להותיר תשישות, כנראה בשל פעילות מערכת החיסון", אומר בן עמי. "גם אחרי שלבקת חוגרת, שהיא בעצמה תופעה ארוכת טווח של וירוס אבעבועות רוח, יש אצל חלק מהחולים כאבים ממושכים אחרי הופעת המחלה".

לעומת זאת, הקשיים בנשימה אולי נגרמים מנזק לריאות, אם כי לא אצל כל החולים ארוכי הטווח ממש רואים את הנזק הזה בצילומי הריאות או בבדיקות האובייקטיביות. הפגיעה הקוגניטיבית עשויה להיגרם בחלקה על ידי קרישי דם קטנים שהצטברו בכלי דם במוח.

בן עמי: "אנחנו רואים את התופעות לא רק אצל מי שברגע הראשון נראה היה שהמחלה פוגעת בהם באופן החזק ביותר. הם מושפעים עד כדי פגיעה בתפקוד שלהם בעבודה".

אנחנו יודעים לומר מי מהבריאים לכאורה לפני המחלה נמצא בסיכון מוגבר לסבול מתופעות הלוואי?
מור שלום: "ברור שמי שיש לו מראש מחלות ריאה, מחלת לב, סוכרת או השמנה, התסמינים שלו במהלך המחלה וגם אחריה הם בעוצמה יותר חזקה ונמשכים יותר זמן, אבל אני רוצה לשמור על זהירות כי עוד אין לנו נתונים לגבי החולים הקלים".

האם טיפול טוב יותר במהלך המחלה עשוי להפחית את תופעות הלוואי ארוכות הטווח?
און: "יש הבדל היום בפרוטוקולי הטיפול לעומת הגל הראשון. אנחנו נותנים את התרופה האנטי ויראלית רמדסיביר ואת הסטרואידים שנמצאו יעילים נגד המחלה וגם נוגדי קרישה. אנחנו רוצים להאמין שאם חומרת המחלה תהיה פחותה, גם התופעות ארוכות הטווח יהיו פחותות, אבל האמת היא שאין לנו מושג".

בן עמי: "נראה שאנחנו יכולים להפחית חלק מהטראומה על ידי בקרה של פעילות מערכת החיסון, אבל חשוב מאוד לא לפגוע בפעילות מערכת החיסון יותר מדי, כי הרי היא זו שנלחמת במחלה".

מדברים לא מעט על הנזקים הכלכליים של המגפה. האם גם התופעות ארוכות הטווח יכולות לדרוש השקעה כלכלית משמעותית - הן מבחינת הטיפול בהן והן מבחינת היכולת של החולים לחזור למעגל העבודה?
בן עמי: "קשה לנו לומר כרגע איזו אינטנסיביות של טיפול האנשים הללו יצטרכו ולכמה זמן, אבל הם בהחלט זקוקים לעזרה".

האם העומס הצפוי על מערכת הבריאות בחורף יפגע ביכולת שלכם לתת את הטיפול ארוך הטווח?
מור-שלום: "ללא ספק. המיקוד של המגפה הזו הוא בקהילה. בגל הבא רוב האשפוז יהיה בקהילה. נערכנו לזה במהירות רבה - עד היום לא קרה שרפואת הקהילה עבדה 24/7, והיום זה קורה, אבל אנחנו צריכים עוד משאבים, עוד תקנים לכל עובד - מרופאים דרך אחיות ועד עובדי סניטציה, שהם קריטיים למניעת הדבקות בין החולים". 

פרופ' רונן בן עמי, מנהל המרפאה הזיהומית בבית החולים איכילוב  / צילום: מירי גטניו, יח"צ
 פרופ' רונן בן עמי, מנהל המרפאה הזיהומית בבית החולים איכילוב / צילום: מירי גטניו, יח"צ

"המצב מדכא, הגל השני לא היה צריך לקרות"

לד"ר אמיר און, מנהל מכון הריאות בתל השומר, יש המלצה מאוד ברורה איך להילחם בתופעות הלוואי ארוכות הטווח של הוירוס - לא להידבק. אבל הוא לא אופטימי לגבי ההשפעה של האזהרה שלו. "זו חרפה מה שקורה עכשיו בארץ, אנשים חולים לא רוצים להיבדק, לא רוצים להיזהר, לא רוצים להיכנס לבידוד. המסר לא מחלחל.

"נכון שמיעוט המאושפזים אצלנו הם צעירים, אבל בשביל מה? המיעוט הזה הוא מיותר. בשביל מה לחלות ולהסתבך אם אפשר למנוע, במחיר לא כל כך גדול? זה מדכא מאוד. הגל השני לא היה צריך לקרות, בטח לא בממדים כאלה. זה קרה רק בגלל ההתנהגות של הציבור, בגלל מי שמוביל אותו, שזה לא משרד הבריאות.

"כל מיני אנשים מושכים לכל מיני כיוונים ולא מצליחים להוביל את הנושא, זה רק מראה את הברדק שיש פה. הבנים שלי החיילים נוסעים באוטובוסים ולא מספקים להם מיגון, והציבור שנוסע איתם הוא ללא מסכות.

"המערכת בקריסה טוטאלית. אתם לא מבינים מה הולך להיות כאן עוד כמה שבועות. בפעם הזו אין שום שליטה על המחלה. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לחורף, ואין שום היערכות, שום דבר לא קורה. הכי דחוף זה להחזיר את אמון הציבור בכך שמישהו באמת שולט במצב. וגם אם אני לא מצדיק בהכרח את ההחלטות על הסגר, לשמוע ח"כ אומר שצריך להפר את הסגר, זו עוד דוגמא לכך שהכל בקריסה".

לכם יש הציוד שאתם צריכים?
"יש עומס מוגזם על המעבדות, מחוץ ובתוך בתי החולים. זה משהו שבשלב הזה כבר לא היה אמור לקרות.

דווקא את חדרי הכושר והבריכות, ממליץ און לפתוח. "גם אצלנו יש חדר כושר שיקומי והקמנו בו מחיצות שמאפשרת ריחוק חברתי. אפשר לצאת להתאוורר בבריכת שחייה, אבל לא להיות אחד על השני. השחור-לבן הזה של לפתוח הכול, לסגור הכול - זה נשגב מבינתי". 

צרו איתנו קשר *5988