"המדינה מטילה הגבלות שאינן רלוונטיות לתנאי העסק שלי"

ב-2017 החליטה היזמת גלית בן שמחון להקים מיזם עסקי יחודי - חלל עבודה המקדם עסקים שחרטו על דגלם שוויון מגדרי וגיוון עובדים. חלל העבודה מציע לשוכרים עזרה הדדית, אירועים, הרצאות ומפגשי נטוורקינג.

"המועדון מלווה עסקים שמובלים על ידי נשים או מיעוטים, להט"בים, ונותן מסלולים להקמה והזנקה של עסקים", מתארת בן שמחון את הבייבי שלה. בפברואר 2019, לאחר השקעה של מיליוני שקלים, נפתחו לציבור דלתות המיזם - Panthera שמו. כמו כל עסק חדש, לקח לו כמה חודשים להתרומם, אך לקראת סוף 2019 הוא החל לייצר הכנסות יפות, בהיקף של מאות אלפי שקלים. אלה כיסו על ההוצאות הרבות ואף נרשם רווח.

ואז התדפקה על הדלת של Panthera הקורונה, שהובילה לאובדן של 70% מההכנסה. להפתעתה, גילתה בן שמחון שהיא אינה זכאית לסיוע מהמדינה. "מאחר שפתחנו את העסק בתקופה המקבילה בשנה שעברה, אנחנו לא זכאיות לשום מענק, כי ההכנסות בחודשים מרץ-אפריל 2020 גבוהות יותר מההכנסות שהיו לנו במרץ-אפריל 2019. אין בזה היגיון. ברור שההכנסות שלנו ביום הפתיחה יהיו נמוכות. עמדנו על עשרות אלפי שקלים בלבד בחודש. הגענו לאיזון ולרווח בעסק בנובמבר 2019, אחרי 10 חודשים שהיינו פתוחות. הבעיה היא שלא משווים את ההכנסות של העסק לחודשים שלפני הקורונה, אלא לחודשים המקבילים אשתקד".

כמו עצמאים רבים, בן שמחון מתוסכלת מההפליה בעניין הזה לעומת שכירים. "לשכירים דווקא כן משווים את דמי החל"ת לשכר בחודשים לפני הקורונה, ונותנים דמי אבטלה על בסיס 6 חודשים לפני המשבר או ממוצע שנתי, אבל אנחנו נופלות בין הכיסאות של הגדרה שרירותית ולא מחוברת למציאות, למרות אובדן הכנסות עצום".

הפגיעה ב-Panthera הייתה מיידית. "במרץ אנשים כבר הפסיקו לעשות כנסים, הרצאות ואירועים, וראינו מיד את הנחיתה בהכנסות שלנו", אומרת בן שמחון. 

מה מצב העסק היום מבחינת הוצאות מול הכנסות?
"יש לי הוצאות קבועות של שכירות, ארנונה וחשמל, לפני שכר עובדים, בסך 150 אלף שקל בחודש. לזה צריך להוסיף 100 אלף שקל הוצאות שכר, כדי להחזיק את העסק.

"במרץ הוצאתי את העובדים לחל"ת (8 שכירים קבועים ושלושה נוספים שמקבלים שכר לפי אירועים וכנסים), ואני והשותפה שלי עבדנו לבד בעסק. החזרתי אותם ב-19 באפריל, ועכשיו אני שוב נאלצת להוציא אותם לחל"ת, כי אין לי ברירה. הכול קפוא. כל ההכנסות שלי מכנסים, מהשכרת חדרי ישיבות וחללי עבודה מוקפאות. אנשים עוזבים שכירויות כי הם בפחד מהסגר העתידי והמגבלות. אני לא יכולה להחזיר את החללים לעבודה כשהמדינה מגבילה את מספר האנשים בחלל. אנשים מפחדים לצאת מהבית, אז העסק לא יכול להתקיים. כל השיעורים וההרצאות מבוטלים כי אנשים לא באים. בעבר היינו סוגרים קורסים, כנסים וההרצאות שלושה חודשים קדימה, אבל עכשיו אני לא יכולה לתכנן יום קדימה. כל יום משנים מגבלות ומאיימים בסגר".

למרות שחלל העבודה ב-Panthera ננפרש על פני 1,000 מ"ר, חלים על העסק מגבלות מחמירות - עד 20 איש בחלל סגור. בן שמחון לא מבינה מה ההיגיון לפגוע באופן גורף בכל כך הרבה עסקים, ללא אבחנה בתנאים של העסק. "יש לי אלף מטר בחלל, אבל המדינה לא מתחשבת בגודל המקום. מטילים הגבלות שאינן רלבנטיות לתנאים שיש לי. אצלי יכולים אנשים לשבת 200-250 איש במרחק 2 מטר, עם מסכה ובלי מגע".

בן שמחון מקווה שהממשלה תתפקח בקרוב ותבין שלא ניתן להתייחס לכל העסקים כאל מקשה אחת. "צריך לקבוע שבחללי עבודה, שיש בהם חדרי ישיבות וחללי עבודה גדולים, מותר לעשות כנסים והתכנסויות מקצועיים, שלא מתחבקים ומתנשקים בהם כמו במסיבות וחתונות, במרחק הראוי. צריך להסיר את המגבלה האוטומטית וחסרת האבחנה בין חללי עבודה וכנסים למסיבות טראנס, חגיגות וחתונות". 

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il