בית המשפט העליון הכריע: סניף איקאה אשתאול ימשיך לפעול כסדרו למרות חריגות הבנייה

העליון דחה את בקשת המדינה לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שסירב לאטום חלקים של הסניף, שהוקמו בחריגת בנייה

שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז דחתה את בקשת המדינה לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, שלא לסגור חלקים מסניף איקאה אשתאול, בעקבות עבירות בנייה חמורות שבוצעו בו.

השופטת כתבה בהחלטתה כי שוכנעה כי בית המשפט לעניינים מינהליים צדק בקובעו, כי שיקולי מאזן הנוחות מכריעים את הכף לכיוון דחיית הבקשה. עוד כתבה כי "בפנינו ניצבת התנגדות חזיתית בין עמדותיהן של רשויות התכנון... במצב דברים זה, נקיטת עמדה לגוף הדברים אינה יאה לשלב הנוכחי, וכך נותר מאזן הנוחות כשיקול המכריע".

מדובר בהליך ביניים, לתיק העיקרי שבו מתכננת מחוז ירושלים שירה תלמי-באבאי עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתחילת החודש שעבר נגד אישור פתיחת הסניף על-ידי ועדת הערר המחוזית ירושלים. לטענתה, הוועדה טעתה במתן האישור, משום שהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מטה יהודה הכשירה עבירות בנייה חמורות של אלפי מ"ר שבוצעו על-ידי בעלי המקום, חברת פארק אשתאול שבשליטת איש העסקים צחי נחמיאס. איקאה שוכרת מפארק אשתאול את המבנה, באמצעות חברת ליבנה צפוני.

שופט בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, אלכסנדר רון, הודיע בהחלטתו מלפני כחודש, כי הוא רואה בחומרה את עבירות הבנייה לכאורה שקיימות במבנה, ואולם הסניף פועל לפי היתרי בנייה חוקיים שהוצאו לו.

לצד העתירה, ביקשה המתכננת, המיוצגת על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים, להוציא צו ביניים לאיטום כ-9,000 מ"ר מהסניף, עליהם נטען כי נבנו בעבירות בנייה. בדיון שנערך שלשום (ב') נאותה המתכננת לצמצם את בקשתה ולאטום 3,000 מ"ר בלבד, ואולם השופט דחה את הבקשה.

צו סגירה עלול לגרום לנזקים כבדים

כאמור, בקשת הערעור שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים - נדחתה היום. השופטת ברק-ארז התייחסה למכלול הטיעונים שהעלו בפניה הצדדים, שהם מתכננת המחוז והמדינה, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מטה יהודה, פארק מסחר ותעשייה אשתאול, ועדת הערר ירושלים, ליבנה צפוני (שמפעילה מטעם קבוצת פישר את איקאה אשתאול), הסתדרות העובדים הלאומית וועד עובדי ליבנה צפוני (איקאה).

היא הסבירה כי הטענות היסודיות של הצדדים מורכבות, שכן "בפנינו ניצבת התנגדות חזיתית בין עמדותיהן של רשויות התכנון. אכן, הבדלי גישות וזוויות מבט של ועדה מקומית וועדה מחוזית אינם בלתי שכיחים. אולם, לכך נוספת המורכבות הנובעת מכך, שוועדת הערר, שנקודת המוצא שלה אינה 'מקומית', מצדדת דווקא בגישתה של הוועדה המקומית. במצב דברים זה, נקיטת עמדה לגוף הדברים אינה יאה לשלב הנוכחי, וכך נותר מאזן הנוחות כשיקול המכריע".

וכשדנה השופטת במאזן הנוחות, היא השתכנעה כי מתן צו סגירה לחלקים מהחנות עלול לגרום לנזקים כבדים, "ובכלל זה לצדדים שלישיים ובהם עובדים וספקים שהחלו זה מכבר את עבודתם לאחר הכשרה והמתנה ממושכת", כלשון השופטת ברק-ארז. כמו כן הדגישה את העובדה, שהוצאו לסניף היתרי בנייה מכוח תוכניות שאושרו, מבלי שהיא נוקטת עמדה באשר לחוקיותן.

את המדינה ייצגו בהליך עו"הד הדס ערן ורנאד עיד מפרקליטות מחוז ירושלים; את הוועדה המקומית ייצג עו"ד איל מאמו ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'; את פארק אשתאול יצגו עוה"ד איל גור ושלום זינגר ממשרד זינגר-דנה; את חברת ליבנה צפוני (איקאה) יצגו עוה"ד דן ליברמן ויאיר עשהאל ממשרד אפרים אברמזון; את הסתדרות העובדים הלאומית וועד העובדים יצגה עו"ד בטי מצר לוי.