האפידמיולוג הראשי של שוודיה מתחרט רק על דבר אחד - סגירת הגבולות

ד"ר אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי וסגן מנהל משרד הבריאות השוודי, ומי שנחשב למוביל מדיניות האנטי סגר של המדינה, אמר היום (ה') כי הצעד היחיד שהוא מתחרט עליו לגבי התנהלותה של שוודיה במגפה הוא סגירת הגבולות. טגנל אמר את הדברים בכנס Futuremed2020 שנערך על ידי שירותי בריאות כללית וארגון HIMSS, איגוד שירותי טכנולוגיות הבריאות המאגד כ-80 אלף גורמים שונים בתעשייה זו ברחבי העולם. את הכנס הוביל ד"ר רן בליצר, ראש מערך החדשנות בקופת חולים כללית.

"אפשר לסגור גבולות בקלות, אבל לפתוח אותם קשה. אני חושב שהעובדה שגבולות היו סגורים בין מדינות איחוד האירופי, היא משהו שכולנו נזכור זמן רב. השאלות שאנחנו צריכים לשאול במגפה הן לא רק איך המגפה מנוהלת, אלא מהן ההשלכות לטווח ארוך", אמר טגנל.

שוודיה זכתה לביקורת לגבי מדיניותה במגפה, והעובדה שלא נקטה בצעדי ריחוק חברתי וסגר מחויבים על ידי הממשלה, נחשבת לסיבה שבגללה היא רשמה 5,000 הרוגים עד היום, מספר גבוה משמעותית משכנותיה, וכנראה ללא הבדל גדול מבחינת הפגיעה בפעילותה הכלכלית.

טגנל אומר כי אכן: "היו לנו כ-5,600 מקרי מוות. כל מי שמת כשהוא חיובי לקורונה, נחשב כמקרה מוות מקורונה מבחינתנו וזה תואם את התמותה היתרה, אז כנראה שלא פספסנו מתים. כמו במקומות אחרים, רוב המתים שלנו בני 85 ומעלה. אנחנו מנסים להבין אם התחלנו להגיע לחיסוניות עדר. בינתיים מצאנו כי 10% מהאוכלוסייה של שטוקהולם מציגה נוגדנים למחלה. במקומות אחרים זה אחרת". כלומר לא הגיעה לחיסוניות עדר.

אבל טגנל טוען כי לא הייתה כוונה בהכרח להגיע לחיסוניות עדר. "אמרו עלינו שאנחנו רוצים לגרום לאנשים להידבק כדי ליצור חיסוניות עדר. זה לא נכון. רצינו למנוע הדבקה, אבל לא באמצעות חקיקה. המסר שלנו בנושא הזה היה די ברור. המחלה הזו יכולה להיות מסוכנת לכל אחד, אם כי זה נדיר מאוד. אנשים השוו את קורונה לשפעת, ויש דמיון אבל ההשפעה על בודדים ועל החברה אחרת. זו השוואה מעניינת שאפשר ללמוד ממנה אבל המסר הזה אולי לא הובן נכון".

טגנל ציין כי שוודיה כן נקטה בצעדים להפחתת ההדבקה, אבל כהמלצות ולא כתקנות. "המלצנו לאוכלוסייה המבוגרת להימנע ממפגשים, המלצנו לציבור לעבוד מהבית ולא לצאת מהבית אם אתם חשים תסמינים. וכ-80% מהאנשים אמרו שהם פעלו לפי ההמלצות שלנו. יש אצלנו אמון רב בין האוכלוסייה למנהיגות. אפשר לראות את זה בשיעורי ההתחסנות שלנו. בשיא המגפה, הכפלנו את קיבולת מערכת הבריאות שלנו, ולא הגענו לתקרה שלה".

טגנל אמר כי העיקרון שהנחה אותו היה קיימות, כלומר לנקוט בצעדים שיאפשרו להמשיך בהם זמן רב. הוא ציין כי החלטה טובה הייתה להשאיר את בתי הספר פתוחים. לדבריו, מעבר לערך הכלכלי של בתי הספר המאפשרים להורים להמשיך לעבוד, כך נשמר הקשר בין המדינה לבין הילדים מן המשפחות הנזקקות, כולל המשך אספקת ארוחות הצהריים שמקבל כל ילד במערכתה חינוך השוודית. בתי הספר לא עבדו בקפסולות וללא מסיכות, אך הומלץ להימנע מהתקהלויות בבתי הספר ובחדרי האוכל".

ד"ר אשיש ג'ה, ראש המכון לבריאות עולמית באוניברסיטת הרווארד, נתן את הפרספקטיבה של מי שפחות מרוצה מהתנהלות המדינה שלו. ארה"ב הטילה והסירה תקנות סגר, שטיבן היה שונה בין המדינות השונות. "התגובה האמריקאית לקורונה כל כך נוראית", אמר ג'ה. "הייתי רוצה להסביר קצת מדוע זה קורה, ומה להערכתי ניתן לעשות".

ג'ה ציין כי ארה"ב פגשה את הווירוס בערך באותו הזמן כמו דרום קוריאה, אך קוריאה נערכה מידית, בעוד ארה"ב בילתה כמה חודשים בהכחשה. כשהסתבר כי אין עוד אפשרות להכחיש את המחלה וישנן התפרצויות חזקות מאוד, החל תהליך של סגר, אבל לא כל המדינות הטילו סגר באותה רמה. במקומות כמו ניו יורק שנפגעו יותר, הסגר היה משמעותי יותר ורמות התחלואה ירדו. "ואז במאי החלו כמה וכמה מדינות להיפתח באופן מאוד אגרסיבי, כולל ברים ומועדוני לילה, וזאת למרות שלא הייתה בהם בהכרח ירידה בתחלואה.

"היום יש בעצם שתי מדינות בארה"ב מבחינת הקורונה. מדינה שבה יש ירידה מתמשכת במקרים, ובשנייה עליה חדה במקרים. העליות נובעות מהתחושה שהווירוס לא רציני, שאולי עשרות אלפי מקרי המוות בניו יורק לא היו אמיתיים, אלא פוברקו לצורך כלשהו. 20%-30% מהציבור חושבים שהווירוס לא מאוד רציני ושההיסטריה מוגזמת.

"זה עדיין אומר שרוב התושבים חושבים שהווירוס כן רציני, והם כן נזהרים, וזה הצד החיובי. אבל בינתיים אנחנו כנראה מייצרים מאות אלפי מקרים ביום, ומפספסים את רובם. קצב התמותה נשאר קבוע למרות הנסיקה במספר המקרים המאובחנים, ויש לכך כמה סיבות. האחת היא שהטיפול השתפר, השנייה היא שתמהיל החולים הוא צעיר יותר מאשר בסבב הקודם - מבוגרים החלו לשמור על עצמם יותר. והסיבה השלישית היא שהמוות הוא אינדיקטור שמגיע באיחור. בסוף יולי כנראה נראה עליה חדה גם בו". אלה בערך הסיבות שניתנו לגבי אותו הנתון בישראל.

"אז מה נעשה?", שואל ג'ה. "האם נחיה עם אלף מקרי מוות ביום ועם מאות אלפי חולים קשים? אני מעדיף שניקח את הווירוס ברצינות. מה זה אומר? מסיכות, לא לפתוח מועדונים וברים, וכן לעשות יותר בדיקות ובידודים. כמובן שההצעה הזו לא חדשה ולא חתרנית. אבל לצערי אני חושב שהיא גם לא תיושם לרוחב ארה"ב, אלא שיהיו אולי 12 מדינות יעשו זאת כראוי, ויזכו באפשרות לנהל כלכלה פתוחה ואולי אפילו לפתוח את בתי הספר. כמו מערב אירופה ואסיה. במדינות האחרות נראה מצבים כמו בברזיל ורוסיה, שכורעות תחת עול הווירוס, ובקושי מצליחות להשאיר את הכלכלות פתוחות".

בליצר שאל את ג'ה איך אפשר לדבר עם הציבור כדי לעזור לו לקחת ברצינות את המידע. ג'ה ענה כי "איך אני יכול לשכנע את הציבור להקשיב למדען ולא לחברים שלהם? מה שחשוב הוא לא רק המסר אלא המוסר. אני מאמין בעבודה צמודה עם מנהיגי קהילות, למשל מנהיגים דתיים. אם הציבור ישמע מסר דומה מהמנהיגות הדתית או המקומית שלהם כמו מן המדענים, אז המסר יחלחל".

לבסוף אמר ג'ה כי: "אין סתירה בין לשלוט בווירוס לבין לשקם את הכלכלה. בשום מדינה שבה ראינו בריאות ציבור לקוי לא ראינו כלכלה מצליחה מעולם. שליטה בווירוס היא זו שמשפרת את הכלכלה". הוא ביקש מן הציבור לשים לב כמה השתנה הטיפול במחלה בכמה חודשים בלבד, ולכן ממליץ לציבור "עדיף לכם לקבל את הווירוס מאוחר ככל האפשר. אין טעם 'לחטוף את זה ולגמור עם זה'. היום הרבה יותר טוב לחטוף את זה מאתמול, ובעוד כמה חודשים, כנראה טוב יותר מעכשיו. לכולנו נמאס מהווירוס ואנחנו רוצים שזה יהיה מאחורינו, אבל זה שאנחנו רוצים שזה יהיה מאחורינו, זה לא אומר שזה מאחורינו".

בכנס התארח גם ד"ר הנס קלוג, מנהל מרחב אירופה בארגון הבריאות העולמי (WHO). לדבריו, "הקורונה הובילה להתקדמות משמעותית בטכנולוגיה של בריאות דיגיטלית. 27 מתוך 53 מדינות WHO באירופה, עושות איכון כלשהו, יש התקדמות אבל לא ברור עדיין מה היעילות ובינתיים עולות שאלות של פרטיות ואתיקה והאמון, שהיא שאלת ליבה במגפה הזו. אחד האתגרים הכי גדולים שלנו ה-WHO, הוא לענות בכנות באופן אמין על שאלות שיש לציבור לגבי גורמי ניהול הבריאות המדינה שלו. כל מערכת החדשה תצטרך להתמודד עם זה שיש אחוז מסוים מן האוכלוסייה שלא מוכן בשום אופן לשתף את המידע שלו. אנחנו חייבים להכיר בזה וליצור את שיתוף הפעולה עם הציבור.

"יש לנו היום פיצול בין האוכלוסיות בסיכון מלכתחילה שמצד אחד נפגעו יותר מהמגפה והנגישות שלהם לפתרונות הדיגיטליים נמוכה יותר, לבין האוכלוסיות החזקות יותר. אבל במגיפה, אף אחד לא בטוח עד שכולם בטוחים. מדינה לא יכולה לשגשג אם שכנתה סובלת מתחלואה גבוהה. גבולות הם אף פעם לא בלתי חדירים.

"יש המון מגיפות שאנשים לא מקבלים עבורן טיפול - מחלות לב, סרטן, סוכרת, מחלות מוח ונפש. לגבי הקורונה, כולם מרוכזים בזה, אני פחות מודאג. השאלה היא איך אפשר ליישם את כל ההתפתחויות בתחום הבריאות הדיגיטלית לעזרה לכל המגיפות". קלוג ציין כי ניתן ליישם את היכולות הדיגיטליות שנבנו בתקופה זו, כדי ליצור מאגר מידע בתחום החיסונים, ולהשתמש בו כדי להפחית את הדיסאינפורמציה בתחום, באמצעות הוכחות מדעיות.

בליצר שאל את קלוג איך הוא מתמודד באופן אישי עם הצפת המידע המגפה. הוא ענה כי "המדע הוא אינטראקטיבי, הוא מתפתח באמצעות אבולוציה. אין לנו את כל התשובות. הווירוס הוא חדש לגמרי. איך מתמודדים כשאומרים לך 'שוב ה-WHO טעה', או 'שוב המדע טעה'? והוא מציין כי ישנם קרובים משפחה המפגיזים אותו בשאלות, בעוד אחרים מנומסים כלפיו, אך לא מדברים איתו על המחלה כי הוא 'זה מה-WHO'.

"אני אומר בואו לא נענה בהתגוננות, אלא נודה במה שאנחנו לא יודעים ונדגיש את מה שאנחנו כן יודעים. מצד שני אנחנו עובדים עם פייסבוק וגוגל כדי להתמודד עם טענות שהן לחלוטין שגויות, וגם להגיע לפלחים שונים של האוכלוסייה עם מסרים שונים", אמר.