אין אכיפה, אין אמון, אין מספיק בדיקות: כך איבדה הממשלה את המאבק בקורונה בקרב החרדים והערבים

בישובים החרדיים זועמים על הפרויקטור גמזו ועל ההגבלות לקיום תפילות • בקרב הישובים הערביים לא הפיקה המדינה לקחים מהגל הראשון וגם כעת נרשם מחסור בבדיקות קורונה לצד היעדר אכיפה על קיום אירועים המוניים

תחנה לבדיקת קורונה בישראל / צילום: Oded Balilty, Associated Press
תחנה לבדיקת קורונה בישראל / צילום: Oded Balilty, Associated Press

צמד מילים אחד משותף להתפרצות המחודשת של הקורונה בשתי החברות, החרדית והערבית: אי-אמון. הציבור בשתיהן וגם חלק לפחות ממנהיגיו, כבר לא סומך על מוסדות המדינה בהתמודדות בנגיף, כל אחד מסיבות שונות, אבל המכנה המשותף זהה - היעדר אמון הן בדרג הפוליטי והן בדרג המקצועי - המוביל לאי-קבלת ההנחיות ולהאצת ההדבקה. חלק ניכר מהיעדר האמון נעוץ בכשלי הטיפול בהשלכות הקורונה בשתי חברות אלה.

נתוני התחלואה בחברה הערבית והחרדית אינם טובים. כל 10 הישובים שבראש רשימת המקומות עם שיעור התחלואה הוא הגבוה ביותר (חולים מאומתים לכל 10,000 תושבים) הם ישובים חרדיים או ערביים. בכל 10 הישובים הללו, שיעור התחלואה עולה על 1% מכלל התושבים ביישוב. בטירה, שמובילה את הרשימה, 2% מכלל התושבים הם חולים מאומתים; בבוקעתה 1.9%; ואחריו הישובים החרדיים מעלה עירון ויקיר עם כ-1.6% חולים מאומתים.

ישובים עם מעל 1 חולים מאומתים
 ישובים עם מעל 1 חולים מאומתים

מהם, אם כן, הטעויות שהמדינה עשתה עם הרשויות בחברה הערבית והחרדית. ומה אפשר וצריך לעשות אחרת, כדי לא להגיע למצב הנוכחי או כדי להימנע מהחמרה נוספת?

בחברה החרדית: חוסר אהדה לגמזו, טענות לאכיפה בררנית

בחברה החרדית רואים בעיניים כלות כיצד האכיפה כלפיהם חזקה במיוחד. סרטונים על התנהלות שוטרים מול תושבים הפכו ויראליים (ככל שזה ניתן בחברה החרדית), וישובים אלו "זוכים" ליד קשה מהרשויות בהטלת הגבלות. וכך, התפילות והלימודים בישיבות - באופן טבעי נושא בעל חשיבות עליונה - עומדים בסכנה.

פרשת הנסיעות לאומן הייתה קו השבר הסופי אחרי כמה משברים אחרים. הפניות של פרויקטור הקורונה פרופ’ רוני גמזו ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשלטונות באוקראינה לבל תרשה כניסת החסידים לאומן, יצרה גל עצום של זעם. גמזו גם קודם לא היה אהוד במיוחד בקרב הציבור החרדי, וכעת הפך לפרסונה נון גרטה ממש, ונתניהו סופג בשל כך אמירות קשות ממי שנחשבים בני בריתו הפוליטיים הנאמנים ביותר.

המגבלות על בתי הכנסת נתפסות כלא אמינות בקרב הציבור החרדי, שטוען שאין הצדקה למגבלה של 20 מתפללים בבית כנסת רחב ממדים או למגבלה על כמות מתפללים בחוץ, זאת בשעה שההפגנות בבלפור או מקבלות היתר גורף.

הלימודים בישיבות שימשו סלע מחלוקת קשה נוסף. בקיץ דווקא הושג מתווה ללימוד בישיבות שרבות מהן גם עומדות במגבלות שנקבעו. אבל בגלל מחלוקות בשוליים, יצאו כמה מהרבנים בראשם הרב קנייבסקי נגד בדיקות ונגד הגבלות.

לפני כשבועיים נאמר בשם הרב חיים קנייבסקי המנהיג הרוחני של הליטאים, כי אין כל צורך בהיתר להגיע לתחילת הלימודים בישיבות. משמע, גם אם לא עמדו הישיבות והפנימיות בהנחיות הקורונה, על הלימודים להתחיל. זו אחת מהסיבות לכך שלא כל הישיבות הצטרפו למתווה של קבינט גמזו. בשבוע שעבר שוב פורסם מפי הרב כי תלמידי הישיבות לא צריכים להיבדק, כדי לא להביא לביטול תורה.

אי האמון הזה הגיע לשבר של ממש המובע במכתב האשמה לראש הממשלה נתניהו שעליו חתומים ארבעה ראשי ערים חרדיות: אברהם רובינשטיין מבני ברק, מאיר רובינשטיין מביתר עילית, ישראל פורוש מאלעד ואליהו גפני מעמנואל. כולן ערים אדומות, לא כולן ברשימת הסגר המלאה. במכתב הם מאשימים את נתניהו כי היה מנותק מהם ומצרכי הציבור החרדי, כי קיבל החלטות לבד, בלי להתחשב במאפייני החברה החרדית ובלי להיוועץ בנציגיו ובכך הביא להפיכת הציבור החרדי לשעיר לעזאזל של החברה הישראלית כולה.

בחברה הערבית: המדינה לא למדה מהגל הראשון

התור הגדול שהיה אתמול בכניסה למתחם הבדיקות במג’ד אל-כרום עורר זעם רב בציבור הערבי. חבר הכנסת אמטנס שחאדה (בל"ד) קבל בציוץ בטוויטר כי העומס הכבד בתחנת הבדיקה בישוב אשר משרתת איזור נרחב בצפון, מעיד על מחסור החמור בתחנות בדיקה ביישובים הערביים. "על זה אנו מתריעים כבר שבועות", כתב.

והמצב בחברה הערבית והדרוזית בצפון הארץ חמור במיוחד: קרוב ל-60% מהתפוסה במחלקות הקורונה בבתי החולים בצפון היא של חולים ערבים, והפרופ’ גמזו הזהיר בסוף השבוע כי בתוך שבועות יספרו מאות מתים מהמגזר הזה.

היעדר הבדיקות הוא אם כן אחת מהבעיות המרכזיות. מדוע כלום לא נעשה? לא ברור. הבעיה הזו בלטה גם בגל הראשון, עד להגעת מתחמי בדיקה של מגן דוד אדום לצפון, שבועות ארוכים לאחר הקמת אותם מתחמים בערים היהודיות. התשתיות הבריאותיות בישובים הערביים חלשות, מספר המרפאות הרופאים והאחיות לנפש נמוך, ורוב החולים מתנקזים לבתי החולים העמוסים.

אלא שזו אינה הבעיה היחידה. החברה הערבית נפגעה קשה אף יותר מהמשבר הכלכלי שיצר הקורונה, ענפי התעסוקה הבולטים ספגו פגיעות קשות, שיעור האבטלה נסק הרשויות המקומיות שגם כך באשכולות הנמוכים, התקשו לטפל במצב, והיעדר תקציבים ותוכניות בשל אי העברת תקציבי מדינה רק החמיר את המצב.

סוגיית החינוך גם היא הראתה פערי ענק מהחברה היהודית, כאשר תוכניות הלמידה בזום כשלו בשל היעדר תשתיות טובות מספיק וגם מכשירי קצה לתלמידים עצמם, רבים מהם ממשפחות ברוכות ילדים. גם כשנפתחו בתי הספר, רוב ההורים העדיפו לא לשלוח את ילדיהם מחשש שידבקו - עוד הבעת אי אמון ברשויות.

בעיית האכיפה, שלא לומר משילות, חריפה במיוחד בחברה הזו. המשטרה נוכחת בכוחות מעטים יחסית, שזוכה לשיתוף פעולה מועט, והאכיפה כלפי מפרי הגבלות והנחיות מעטה ולא יעילה. כמעט לא נעשות שם בדיקות לוודא, כי מבודדים ובהם נדבקים נשארים בבידוד.

איימן סיף, ממונה הקורונה בחברה הערבית אומר כי היעדר האמון ברשויות, הוא אחד מהגורמים העיקריים לאי הציות להגבלות. "ברחוב הערבי שוררת התחושה כי הנה המשבר הראשון חלף, הקורונה לא כזו מפחידה ונוראית, עוד מחלה שאפשר להתמודד עימה, ולנו זה לא יקרה".

הבעיה השנייה היא האירועים בחברה הערבית ובראשן החתונות. בדליית אל כרמל, אחד מהישובים האמורים להיכנס לסגר, שלושה רבעים מהנדבקים מקורם בשתי חתונות, ומהאנשים שהשתתפו בהן והדביקו אחר כך את משפחותיהם. לפי סיף, המשטרה לא אוכפת - גם כי האכיפה קשה יותר בבתים וגם מסיבות אחרות.

מה עושים? הכיוון הוא ללכת לפעילות מניעה קשה ברשויות האדומות. לבד מארבע רשויות האמורות להיות בסגר מלא, ובהן כפר קאסם וטירה, עוד כ-20 רשויות אדומות צפויות לעבור לסגר לילי בין השעות שבע בערב עד חמש לפנות בוקר - מה שאמור למנוע התקהלויות וחתונות.

צעד נוסף הוא הקמת מערך בדיקות אפידמיולוגיות בחברה הערבית. לשם כך צריך לגייס מאות עובדים. הקמת המערך התעכבה בגלל בעיות מימון, ראשי הרשויות אמרו כי אין באפשרותם לממן זאת וכעת אמורים לגייס 20 מיליון שקל לשם כך. כמו כן, אמורים להרחיב את העברת הנדבקים והמבודדים שאין באפשרותם להיכנס לבידוד בבתיהם, למלוניות. צה"ל יכנס לפעילות מוגברת בישובים הערביים, פיקוד העורף יקים מרכזי שליטה, וחיילים יתגברו את המשטרה בפעולות אכיפה מחד, ובסיוע לתושבים בחלוקת מזון ובשינוע בתוך הישובים.

סיף אומר כי ההסברה כאן חשובה במיוחד - "כדי להראות שאין מדובר בסתם מחלה". אבל ברקע החשש הגדול כי האסימון יפול רק אם חלילה תתממש התחזית של פרופ’ גמזו למאות מתים ערבים מקורונה בשבועות הקרובים.