"כשבן מיעוט במשרד ממשלתי מטפל בענייני הקהילה שלו, הוא הופך זהיר ופדנט"

כשעבדאללה זועבי, רואה חשבון וכלכלן, התייצב ליום העבודה הראשון שלו במשרד הבריאות, בישרה לו הממונה עליו שהוא עומד לעשות משהו שונה לגמרי מכפי שחשב. "המילים הראשונות ששמעתי מאראלה תורן, האישה הראשונה שפגשתי במשרד, היו 'הנגשת זכויות'", נזכר זועבי. "היא אמרה לי, 'אני יודעת שאתה כלכלן ורואה חשבון, אבל בתקופה הקרובה נעסוק בבניית אתר. זה יהיה פרויקט דגל של משרד הבריאות, פורטל שמנגיש זכויות לחולים תוך השוואה בין קופות החולים'.

"אמרתי לעצמי, אתם מגייסים אותי להקים אתרים? עם תוכן רפואי? מה לי ולזה? אבל כאדם שרק רצה הזדמנות להוכיח את עצמו, אמרתי 'אני הולך על זה'. הבנתי שזו האג'נדה שהכי מעניינת כרגע את האגף שאני עובד בו. להגיד 'זה לא קשור אליי' זאת פריבילגיה. בסופו של דבר, זכיתי. אין הרבה הזדמנויות כאלה לצעירים שרק התחילו את עבודתם בשירות הציבורי".

זועבי היה אז בן 27. מאז הספיק לנצל את כישוריו כרואה חשבון וכלכלן באגף הפיקוח על קופות החולים והשב"ן, לשבת כמשקיף בוועדת הסל, ולכהן כמנהל תחום תכנון כוח אדם של מקצועות הבריאות באגף למשאבי אנוש במשרד, ולהיו אחד ממובילי הסברת הקורונה במגזר הערבי. בימים אלה הוא חוזר לעסוק בזכויות חולים. הוא מונה לאחרונה לאחראי על נגישות לתרופות מסוג קאר טי בגיליאד בישראל.

"סל התרופות חייב לגדול"

נחזור רגע להתחלה. זועבי שיווק את האתר שהיה שותף בבנייתו בדרכים שונות מאלה הקלאסיות. "הרציתי בעברית ובערבית לכל מיני קהלים במדינה, הלכתי מדרום עד צפון כדי להנגיש ולפרסם את האתר. אף אחד לא ציפה ממני לעשות זאת, להיפגש עם עמותות וקבוצות חולים, אבל אני מאמין שכל מוצר או שירות חייבים להיות מחוברים לעם ולקהל היעד שלהם, שאולי לא נוכח ברשתות החברתיות או בטלוויזיה וברדיו. מי שרוצה לחבר שירות או מוצר לשטח, חייב להיות בשטח".

האתר הזה נועד להפחית את הצורך בשירותים כמו אלה של לבנת פורן וזכותי?
"הוא נועד לתת לאזרח תשובה לשאלה 'מה מגיע לי, כמה מגיע לי וכמה זה עולה לי'. אם היה בעבר ויכוח בין מבוטח למשרד הבריאות או לקופה, הוא יכול היה להתכתב עם משרד הבריאות בפקס או במייל ולחכות לתשובה חודשים. האתר הוא בעצם פירוט מלא של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמהווה אסמכתא רשמית. כשאדם מדפיס מהאתר אישור לכך שהוא זכאי לשירות מסוים, זה מודפס על מסמך רשמי של משרד הבריאות, בתוך שתי שניות".

לדברי זועבי, גם קופות החולים שמחו להשתמש בפלטפורמה הזאת כדי לשווק שירותים חדשים שהן מציעות, ולא התעמתו עם המשרד על ההשוואות שהאתר עורך ביניהן. "אחד הדברים שלמדתי בתוכנית מעוז (תוכנית לפיתוח מנהיגות - ג"ו) שהשתתפתי בה הוא שגם אם אני רגולטור, זה לא הכרחי שאתעמת עם המפוקחים שלי ולא הכרחי שהם יחשדו בכוונות שלי ואני בשלהם. אנחנו יכולים לעבוד יחד".

היו גם היבטים פחות אידיאליים בעבודת הפיקוח?
"מערכת הבריאות סובלת מתת תקצוב, והשאלה היא איך למצוא את האיזון בין הצרכים המנוגדים, איך לוודא שהקופות נותנות את מה שמגיע למבוטחים תוך שמירה על האיתנות הפיננסית של הקופות. בתפקידי ככלכלן שמלווה את דיוני סל הבריאות, אני מאמין שהסל חייב לגדול. תמיד ריחמתי על חברי ועדת הסל. התפקיד שלהם בלתי אפשרי".

"החתונות יהפכו לאירוע טרגי"

שאלת התקציב מול הטיפול הרפואי עולות גם במגפת הקורונה, אבל אין ועדה מסודרת שאומרת "סגירת מסעדה שווה לי 300 איש בני 85 שהיו יכולים לחיות עד גיל 95".
"נראה כאילו הקורונה כאן כבר שנים, אבל היא אירוע חדש לגמרי. אל תחשבו שקל לומר, 'אני סוגר, לא אכפת לי מהמשק או מהכלכלה'. מי שקיבל את ההחלטה מבין בכלכלה, אבל הוא היה אחראי לבריאות הציבור, וזה לדעתי מעל הכול. אני חושב שבריא שדורשים הסברים ממשרד הבריאות, אבל אין זמן להסביר כל החלטה כאשר ההחלטות הן בהולות כל כך.

"גם כשהופעתי בתקשורת הערבית כנציג משרד הבריאות, הותקפתי. אבל ידעתי שהחברה הערבית, כמו החברה החרדית, נואשת להמלצות ולהנחיות ברורות. משרד הבריאות עבד קשה כדי לפשט את המסרים, והכוונה היא לא רק לתרגום. בתחילת הדרך המסר לחברה הערבית היה כללי ומנותק מדי, והארגון הצליח להתאים את עצמו.

כשהמגפה התפשטה ביישובים הבדואים בנגב, זה היה חכם להבין שלא מדובר בכל החברה הערבית אלא היישובים הספציפיים האלה שזקוקים למסרים מאוד ממוקדים המועברים על ידי דמויות מקומיות שדוברות את הניב המקומי. כאשר התפרצה המגפה בעונת החתונות, הופץ סרטון של משרד הבריאות המדמה חתונה במסורת ספציפית של אותם יישובים, כולל התלבושת ואופי החגיגה. מי שצופה בזה מבין ומרגיש שמתכוונים אליו.

"עד עכשיו, הבעיה מספר אחת במגזר הערבי הן חתונות. לא ראינו חתונות בגל הראשון. המשמעת הייתה חזקה. גם אצלנו, כמו אצלכם, יש התרופפות במשמעת. החתונות האלה יהפכו לאירוע טרגי.

"יש משהו מעודד בלראות את כוחות החיים של אנשים בכל מצב ואת הרצון שלהם להמשיך להיפגש ולבלות, אבל אם לא נוותר על איכות חיים בטווח הקצר, אולי כמה חודשים, לא תהיה לנו איכות חיים אמיתית עוד זמן רב. משהו במנטליות שלנו מסרב לקבל את המגבלות. בהתחלה אמרו התחלואה מעטה, אין מתים, אז לא הצליחו לתפוס את הסכנה. עכשיו יש חולים קשים, יש מתים, ועדיין לא משנים את ההתנהגות".

איך החברה הערבית מגיבה לכך שהאחריות לקטיעת שרשרת ההדבקה עוברת בהדרגה לצה"ל? או לכך שחייל דופק בדלת ומודיע שעליך להיות בבידוד כי אוכנת על ידי השב"כ?
"לא ראיתי מעולם דוגמה לשיתוף פעולה מוצלח כל כך בין פיקוד העורף לרשויות המקומיות. הוא היה למופת. פיקוד העורף חילק מזון ומוצרי היגיינה לציבור וזכה לאהדה! ראיתי במו עיניי. כל משבר מזמן הזדמנויות".

 חופשת חג הקורבן. "אצלנו, כמו אצלכם, יש התרופפות במשמעת בגל השני" / צילום: Oded Balilty, Associated Press

"ארגון גלובלי נותן שייכות"

בתפקידו האחרון, היה זועבי אחראי על ההתאמות שרופאים שלמדו בחו"ל, רבים מהם ערבים, צריכים לעשות כדי להשתלב במערכת הבריאות הישראלית. "אנחנו צריכים את האנשים הללו, אבל חלקם עדיין לא ערוך להשתלב במערכת הבריאות, כי לימודי הרפואה שם מעט שונים מלימודי הרפואה בישראל", הוא מסביר. "חלק מהתפקיד שלי היה לבנות את תוכניות ההתערבות. זה היה אתגר לא קל, ואני חייב לומר לך, כשבן מיעוט עובד במשרד ממשלתי והוא מטפל בענייני החברה שהוא הגיע ממנה, את תראי שהוא הופך זהיר ופדנט. הוא לא רוצה שיגידו שהוא עשה הנחות לאנשים שהוא מכיר ולחברה שהגיע ממנה. זה כל הזמן ישב לי על הצוואר, שאני חייב להיות מקצועי ולשים את האיכות מעל הכול, וגם לדאוג לאותו כוח אדם שמגיע מחו"ל, אבל לא בכל מחיר".

כעת זועבי עוזב את משרד הבריאות. "לא במקרה אני הולך לעבוד בגיליאד", הוא אומר, "זה קשור למחקר שערכתי באוניברסיטה העברית ועסק בהשפעת הגלובליזציה על תעסוקה של עובדים ערבים בהייטק. הושפעתי מאוד מהעבודה הזאת, כי מצאנו שהמגמה בעולם היא שבני מיעוטים נוטים לעבוד בחברות גלובליות בגלל הגיוון שיש ממילא בין העובדים בחברות הללו. זה נכון לא רק למיעוט הערבי בישראל. זו התנהגות שמאפיינת אקדמאים בני מיעוטים. מצאתי שיש הודים ופקיסטנים ואסיאתים שמתברגים בתפקידים בכירים בחברות הגלובליות.

"העבודה בחברה הגלובלית לא הייתה רק הזדמנות, אלא גם השפיעה על אותם עובדים. הם נעשים שונים ממש גם מאח או מחבר או מבת זוג שהגיעו מאותו רקע בדיוק, אפילו בעלי אותה השכלה פחות או יותר, אבל עובדים בחברה מקומית. אותם עובדים מאמצים תרבות אמריקאית או אירופית של התאגיד".

זו באמת תרבות אמריקאית או אירופית, או שזו פשוט תרבות תאגידית?
"אפשר להגיד שהאמריקאים התחילו לנהל בצורה כזו, אבל אני מתייחס לחברות שבאמת הפכו לבינלאומיות. מבחינת הארגונים האלה, זה כבר מיינסטרים לעבוד עם אנשים שונים מהם. אדם ששייך למיעוט רגיל יותר לתמרן בין הגלים התרבותיים. נוח להם בחברה שבה יהודי ויהודי, או ערבי וערבי, או יהודי וערבי מחויבים לדבר אנגלית זה עם זה.

"עבודה בחברות כאלה תמיד עניינה אותי. כבן מיעוט תמיד עניין אותי האחר, היה לי חשוב לסגור פערים עם הרוב. אני לא רואה בזה שום חיסרון, שום מחסום, אלא דווקא דרייב לנצל את שוויון ההזדמנויות שמצאתי במקומות שעבדתי בהם".

החברות הללו מקדמות אנשים מכל מדינות העולם, אבל הם עצמם מאוד דומים אלה לאלה. כולם מתיישרים לפי התרבות התאגידית, עם הטוויסט המסוים של אותו ארגון. הגיוון הוא עד גבול מסוים.

"יש להם שפת קוד שהם יונקים בתוך הארגון. זו תרבות שקשה להתנער ממנה והם מאמצים אותה גם בחייהם האישיים. זו המסגרת הראשונה שנותנת להם שייכות מלאה. לכן הם אוהבים את החברה, אוהבים את העבודה. לי אישית בשלה השעה לעבור את התהליך הזה.

"אני לא עוזב את משרד הבריאות כי רע לי. משרד הבריאות העניק לי הזדמנות שלא הייתי מקבל בשום ארגון אחר, אפילו לא במשרד ממשלתי אחר". 

עבדאללה זועבי

בן 36 ● נולד בכפר סולם וכיום גר בירושלים עם אשתו ובנו ● מ-2018 עד לאחרונה ניהל את תחום תכנון כוח האדם של מקצועות הבריאות במשרד הבריאות ● לפני כן היה כלכלן באגף הפיקוח על קופות החולים והשב"ן, משקיף בוועדת סל הבריאות וחבר בצוות שהקים את אתר "כל הבריאות" ● תואר ראשון במינהל עסקים ממכללת רופין ובראיית חשבון מאוניברסיטת בר אילן, ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית ● ערך מחקר על השפעת הגלובליזציה על תעסוקת עובדים ערבים בהייטק