ארה"ב הטילה סנקציות על חברות סיניות, ומה הקשר לנמל הדרום

המתח בין וושינגטון לבייג'ינג גובר. מערכת הבחירות בארה"ב משמשת כחומר בעירה למערכות היחסים הבינלאומיות, מכיוון שחלק מהקמפיין של טראמפ מבוסס על הפניית אצבע מאשימה כלפי יריבו ג'ו ביידן, שהוא יהיה חלש ומתרפס בפני הסינים. הנשיא טראמפ הקפיד במשך 4 שנים לחמם בהתמדה את הזירה בין ארה"ב לסין.

הרקע למתיחות בין שתי המדינות קשור ישירות לגובה החוב הלאומי של ארה"ב, שנכון לאוגוסט 2020, עומד על 26.7 טריליון דולרים, אחרי זינוק משמעותי בתקופת טראמפ (עוד לפני הקורונה), וזאת על אף ביקורת אינסופית שהיתה לו בעניין זה כלפי אובמה. מתוך הסכום הבלתי נתפס הנ"ל, כ-7 טריליון מן החוב מוחזקים על ידי מדינות זרות, וגם סכום זה נמצא בזינוק בשנה האחרונה, כשסין היא זו שאוחזת ב-1 טריליון באמצעות אג"חים ממשלתיים, וכיום היא מאיימת למכור אותם ובכך להביא לעליית ריבית בארה"ב.
הסיפור הזה, על המתחים בין ארה"ב לסין, קשור בליבו לקמפיין טראמפ ולניסיון שלו להציג את הדמוקרטים כמי שיחמירו את המצב, כאילו מצב הדברים אינו חמור כעת.

בתוך הפרספקטיבה הזו נכנסה החלטה אמריקאית מן השבועיים האחרונים, שזכתה למעט מאוד טיפול בתקשורת הישראלית. מזכיר המדינה מייק פומפיאו ושר הסחר וילבור רוס, פרסמו רשימה של חברות סיניות הנמצאות תחת סנקציות החל מסוף אוגוסט. הטריגר, לפי האמריקאים, הוא פעילות סינית בהקמת איים מלאכותיים בים סין הדרומי, כשכבר ביולי הודיע מחלקת המדינה שארה"ב תנקוט בצעדים כדי להצר את פעילות סין באיזור.

רשימת החברות הסיניות האסורות בפעילות מסחרית עם מקבילות אמריקאיות, היא כלי עבודה מרכזי בממשל טראמפ. "הרשימה השחורה" כך זה מכונה (כשיש גם רשימה שחורה איראנית, כמובן). המקרה המפורסם ביותר הוא הכנסת חברת התקשורת Huawei לאותה רשימה אמריקאית.

"החל מעתה, ארה"ב תטיל מגבלות כניסה (ויזה) על אנשים הקשורים לבנייה או הסבה צבאית של מתקנים באיזור", נכתב בהודעת מחלקת המדינה ביחס לפעילות בים סין הדרומי. דבר נוסף שנכתב הוא כי "משרד הסחר האמריקאי הרכיב רשימה של 24 חברות, לרבות חברת CCCC". האחרונה, חברת CCCC, הנה קונצרן בניה ענק (China Communications Construction Company), חברה עם שווי שוק של 43.5 מיליארד דולרים, הנמצאת בבעלות ממשלתית ומחזיקה פעילות מסחרית של סין ברחבי העולם, וגם במספר רב של נמלים ופרוייקטי תשתית עצומים, לרבות ביוון, הודו, מצרים, טורקיה ועוד. היא נחשבת לקונצרן הבניה הרביעי בגודלו בעולם, לפי הכנסה.

פומפיאו בחר בהצהרתו לשים את הדגש על CCCC, ולא סתם. הוא כינה את החברה הזו, ה'Huawei' של התשתיות. לחברת הענק הזו יש 36 חברות בנות הפועלות ברחבי העולם ו-5 מן החברות הבנות נכללו ברשימה השחורה.

המשמעות היא שחברות אמריקאיות יוגבלו בעשיית עסקים עם CCCC, וכמובן אנשי החברה לא יורשו להיכנס לארה"ב. רשימת חברות הבנות כוללת חברות סיניות שהן ספקיות בתחום מוצרים בטחוניים, תשתיות ועוד. היצוא האמריקאי הישיר לחברות סיניות אלה הוא נמוך, עד לא קיים כמעט (5 מיליון דולרים בלבד), אך המטרה של הסנקציות הנה רחבה בהרבה. להצר את יחסי המסחר של החברות הסיניות, כמו החברה הבונה את נמל הדרום (הממוקם מצפון לנמל אשדוד), China Harbour Engineering Company.

פומפיאו הזהיר

הסיפור לא נגמר בארה"ב. מתברר שאחת מחברות הבנות של CCCC, פעילה מאוד בישראל. צ'יינה הרבור (CHEC) היא החברה הבונה את נמל הדרום החל מ-2014.

הפרויקט נמצא לקראת השלמה. למזלה של ישראל, צ'יינה הרבור לא כלולה באופן ספציפי ברשימת החברות האסורות, אבל אצל גורמי ממשל בישראל חייבות היו השבוע להידלק נורות אזהרה אדומות בוהקות. פומפיאו יכול להחליט להרחיב את הסנקציות, וזאת תוך זמן קצר. כזכור, לפני כמה חודשים טס פומפיאו לישראל במיוחד כדי להבהיר לנתניהו שהממשלה הישראלית חייבת להתאפס בנושא השקעות סין, ומהר. ישראל עשויה לקבל, ממש בקרוב, דרישה מארה"ב לצמצם את העבודה המשותפת גם עם צ'יינה הרבור.

קאריס ויטי, מומחית לסין ויו"ר מכון SIGNAL לחקר יחסי ישראל-סין, מתריעה בשיחה עם "גלובס" מפני היעדר המדיניות של ישראל בהקשר הסיני. "אנו בעיצומו של מאבק איתנים בין שתי המעצמות וישראל, בין אם תרצה או לא, היא חלק מהמאבק הזה", אומרת ויטי. "נראה כי הסנקציות האלה שראינו עכשיו הן גל נוסף, והשלכות הסנקציות הללו עלולות להגיע גם לישראל. עד היום ישראל לא נקטה במדיניות ברורה שמגדירה את הגבולות לכל השחקנים, בין אם שחקנים מבחוץ כמו ארה"ב וסין, ובין אם שחקנים בזירה הפנים-ישראלית, כמו המגזר העסקי ומשרדי הממשלה. היעדר המדיניות עלול לגרום לישראל נזק, הן בפגיעה באינטרסים של ארה"ב, בעלת הברית החשובה ביותר שלנו, והן בהיבטים מדיניים, כלכליים ומסחריים שונים ביחסינו מול סין".

 קאריס ויטי, חוקרת ליחסי ישראל-סין / צילום: עמרי מרון

לדברי ויטי "רק אתמול ראינו קול קורא של רשות החדשנות, במסגרתו היא מזמינה סטארט-אפים ישראלים להצטרף ל'Road Show' מול משקיעים סיניים. אם מדינת ישראל לא תקבע באופן ברור מהן טכנולוגיות הליבה, 'Core Technologies', עבורה, שבהן אסור לסחור מול סין, ומהן הטכנולוגיות שהיא מתירה, היא עלולה לגרום לסטארט-אפים ישראלים להיכנס בעל כורחם לרשימות שחורות בארה"ב. וזוהי רק דוגמה אחת".

סיבה להתרגשות

השבוע צפויה נסיעה חשובה לסגירת ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות. למרות שמצד האמירתיים מדובר בהגעה של שר החוץ בלבד עבדאללה בן זייד, ולא יורש העצר מוחמד בן זייד, אי אפשר להפחית בחשיבות האירוע למעמדה של ישראל בעולם. נתניהו השקיע שנתיים של שיחות סודיות ושנים של ניסיונות פריצה בנתיב הזה, והנה זה עומד להתרחש, ובגדול.

הנשיא טראמפ יעמוד בראש הטקס על מדשאת הבית הלבן, והוא יהיה מחויך ומאושר. לצידו יהיו מזכיר המדינה מייק פומפיאו, היועץ ג'ראד קושנר, וכמובן שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן. כלי התקשורת יתקשו לסקר ולתעד בשל מגבלות הקורונה והקפסולות המורכבות, ועדיין האירוע יועבר בישראל ובארה"ב בשידור חי. אין ספק שזה יהיה רגע חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל ושיתופי הפעולה האיזוריים. פריצת דרך של ממש שתשפיע על הכלכלה הישראלית, על קשריה המסחריים וכן, גם על אופציות התיירות. זה נעים לדעת, שיש מדינה איסלמית שרוצה לקבל אותנו בברכה ובזרועות פתוחות. לא עניין של מה בכך, ורצוי לא לזלזל בהתרגשות סביב הפסגה.

מכיוון שמערכת הבחירות בארה"ב קרובה במיוחד, הפגישות בוושינגטון יהיו כנראה רק עם הצד הרפובליקני. ככל הידוע, בשלב זה אין כוונה ליזום פגישה בין נתניהו לבין המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ג'ו ביידן.

ביידן, מסתובב במהלך הקמפיין באירועי בחירות מצומצמים במיוחד בפנסילבניה וויסקונסין, ואינו נמצא פיסית בעיר הבירה וושינגטון די.סי, כך שגם אם היו רוצים להיפגש, אין דרך לעשות זאת כרגע עם מגבלות הקורונה.

יחד עם זאת, אלה הם ימים מתוחים באמריקה. השסע הפוליטי גדול מאי פעם. חבורות רחוב אלימות יורות במפגינים. תומך טראמפ, אדם המזוהה עם קבוצות עליונות הגזע הלבן, נורה למוות לפני כעשרה ימים. מן הצד השני, אחד מתומכיו של הנשיא, קייל ריטנהאוס, ירה למוות בשני מפגיני בלאק לייב מטרס (BLM). כל הזירה הפוליטית בארה"ב נמצאת על הקצה. מתח ואימה ברחובות. מערכת הבחירות לקדנציה שניה של טראמפ היא אחת האלימות אי פעם. בשלב זה, 8 שבועות לפני תום הקמפיין, אין דרך לדעת אם טראמפ ימשיך לעוד 4 שנים בבית הלבן או יודח על ידי הציבור. עבור הנשיא, גיוסו של ראש ממשלת ישראל לעמוד לצידו בטקס מפואר ובהישג של מדיניות החוץ, זה חלק מרשים בקמפיין. אפשר לסמוך על טראמפ שהוא יגייס כל היבט של האירוע כדי לפאר את עצמו ולתקוף את המתמודד מולו, ביידן.

לכאורה נתניהו אינו קשור לכך באופן ישיר, אך בחמש השנים האחרונות, מתחו במפלגה הדמוקרטית ביקורת נוקבת על נקיטת העמדה הפוליטית וההזדהות המוחלטת של נתניהו עם הצד הרפובליקני. זה קרה במערכת היחסים של נתניהו עם מיט רומני (2012), בנאום איראן שהפך להיות נאום-אנטי-אובמה (2015) והנה זה מתרחש פעם נוספת. עבור ישראל, ההסכם המדיני נמצא מעל לכל. אבל בארה"ב למדו כבר להכיר שנתניהו שווה טראמפ, ואולי לא אף אחד אחר.