לפני שאנחנו נכנסים לסגר שני, תנו לנו ביטחון שלא ניכנס לסגר שלישי

בעוד שבוע בדיוק, במקום לחגוג את ראש השנה, יסתגרו תושבי ישראל בביתם. את חגי תשרי, בדומה לחג הפסח, נבלה שוב בבידוד, בחשש בריאותי וכלכלי גדול, שוב. הסגר השני, אליו הוליכה הממשלה את הציבור בעיניים פקוחות, מוכיח את כישלונה בניהול המשבר הבריאותי-כלכלי הגדול ביותר שידעה ישראל.

הסיבוב הבא לא יכול להסתיים בסגר שלישי.

את הסגר הראשון, סיימה ישראל עם מספר חולים נמוך מאוד. מתוספת של כ-20 חולים ביום בחודש מאי, גלש גרף התחלואה ליותר מ-4,000 חולים באמצע ספטמבר. בין שני הקצוות הללו, ניצב מערך לא מתפקד לקטיעת שרשראות הדבקה, פתיחה בלתי מבוקרת של המגבלות על המשק והציבור - למרות אזהרות המדענים, ומשא ומתן פתוח עם כל קבוצת לחץ. אבל למגפה כללים משלה והם נעדרי גבולות פוליטיים.

מחיר כלכלי כבד

אזרחי ישראל עומדים לשלם מחיר כלכלי כבד על ההליכה לסגר. מנכ"לית משרד האוצר, קרן טרנר-אייל, הזהירה אתמול מפני השלכות אפשריות של סגר שני על המשק; סגר מלא עלול להביא להפסד תוצר של בין 5 ל-6 מיליארד שקל בשבוע רגיל, ובין 3 ל-4 מיליארד בשבוע של חגים. סגר של חודש, צפוי לעלות למשק בהפסד של בין 20 ל-24 מיליארד שקל בשגרה, ובין 14 ל-18 מיליארד שקל בתקופת החגים. לסגר יש גם השלכות נוספות, נפשיות ובריאותיות.

למרות שישראל התדרדרה במהירות לכרוניקה של סגר שני ידוע מראש, גם מישיבת קבינט הקורונה בה הוחלט על סגר נוסף, נעדרה שוב תוכנית ארוכת טווח. הפוליטיקאים התכנסו, אנשי המקצוע הזהירו, החלטות על צעדים נקודתיים התקבלו. אבל בניגוד למדינות דוגמת ניו זילנד, בהן הגדירה הממשלה יעדים ברורים והסבירה לציבור מהם הפרמטרים המדויקים להקלת במגבלות, בישראל מתמקדים בטקטיקה נקודתית, מול מגפה שהופכת למרתון ארוך ומייגע. גם תוכנית כלכלית, עבור אלפי המובטלים החדשים והעסקים הקורסים שלא יעמדו בעוד סגר - נעדרה היום מן השולחן.

ישראל לא יכולה להיכנס לסגר ועוד סגר וכך הלאה - עד אשר יימצא חיסון, מתישהו בעתיד הרחוק. בישיבת הממשלה הבאה, מוטב יהיה אילו יציגו בפנינו הפוליטיקאים מתווה ברור: מטרות ויעדים, אסטרטגיית יציאה שתמנע כאוס נוסף, מערכת קטיעת שרשראות הדבקה שניתן להפעיל ביעילות ברגע שנצא מהסגר, לצד תוכנית הרמזור שהוזנחה לאורך כל החודש האחרון בזמן שאנחנו דהרנו למחוזות הבידוד.

חוסר היכולת לנהל את משבר הקורונה לצד חיי השגרה, הינו כישלון מובהק של הפוליטיקאים, אך גם האזרחים צריכים להפנים: אי אפשר להמשיך בתחזית "עסקים כרגיל". לא להתקהל בקבוצות גדולות, לא להצטופף בחללים סגורים, להתאפק עם חתונות המוניות, לא להתהלך ללא מסכה ולחשוב: 'לי זה לא יקרה'. מינימום אחריות אישית היא כורח המציאות, אי הנוחות היא זמנית בלבד, גם אם הממשלה לא ממלאת את חלקה בעסקה עם אזרחיה כראוי.