ביהמ"ש דחה עתירת בני זוג הומואים לשהות יחד בכלא

"הזכות לחיי משפחה נקבעה כזכות חוקתית" קבע השופט רון שפירא והוסיף כי "אסיר איננו שונה מאדם אחר בכל הנוגע לזכויות החוקתיות" • יחד עם זאת, דחה את בקשת בני הזוג לשהות יחד בכלא, תוך שקבע כי לא נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר

נציבות שירות בתי הסוהר  / צילום: יוסי כהן
נציבות שירות בתי הסוהר / צילום: יוסי כהן

נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא, דחה השבוע עתירת בני זוג הומוסקסואלים לשהות באותו בית כלא על מנת לקיים חיי משפחה. איתמר ועמית הפטר התחתנו בקליפורניה וידועים בציבור מספר שנים. בני הזוג נעצרו עקב הגשת כתב אישום בעבירות מרמה בנסיבות מחמירות, גניבה, התחזות לאחר בכוונה להונות ועוד. האחד עצור עד תום ההליכים והשני עד החלטה אחרת.

בקשתם משירות בתי הסוהר (שב"ס) לשהות יחד באותו בית כלא בתקופת מעצרם נדחתה. בעתירה ביקשו בני הזוג, באמצעות עורכי הדין אולג פרגין ויצחק לוי, לחייב את שב"ס להחזיקם באותו בית כלא. בני הזוג טענו כי הם מוחזקים בתנאים קשים בבתי כלא שונים, הם סובלים מהטרדות והצקות הפוגעות במצבם הנפשי וכי החלטת שב"ס להפרידם נובעת מ"שיקולים בלתי ענייניים ואפליה אסורה על רקע נטייתם המינית".

"נוצר מצב מיוחד שבו הזכות הבסיסית לקיום משפחה לא סותרת את מטרת הכליאה", טען בדיון עו"ד אולג פרגין המייצג את איתמר הפטר. עוד נטען כי המצב פוגע בכבודם לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

"אוכלוסיית הלהט"ב איננה זוכה בהכרה חברתית מלאה לשוויון זכויות מלא בחברתנו"

שב"ס טען כי יש למחוק את העתירה על הסף מסיבות שונות פרוצדורליות, אך השופט החליט לדון בעתירה בשל החשיבות הציבורית של העניין ובשל נסיבות חייו המורכבות של אחד מבני הזוג שלא פורטו מטעמי צנעת הפרט. השופט ציין כי "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה הינה העובדה כי קבוצת אוכלוסיית הלהט"ב איננה זוכה בהכרה חברתית מלאה לשוויון זכויות מלא בחברתנו (בהשוואה להטרוסקסואלים), וחבריה סובלים מקשיים שונים במגוון היבטי חייהם". עוד ציין השופט כי העתירה "בעלת השלכות רחבות כלליות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים".

בני הזוג טענו כי בהיעדר פקודה האוסרת על מאסר משותף יחד, ראוי כי שב"ס ישבץ אותם באותו בית כלא. מנגד, שב"ס טען כי דווקא מכיוון שאין הוראה המחייבת להחזיק בני משפחה יחד, הדבר מסור לשיקול דעתו הבלעדי ואין לחייבו לשבצם יחד.

"אנו חיים בעידן בו חלו תמורות רבות בסדרי החברה, המעלות סוגיות חדשות (ובמיוחד הקשורות לקהילת הלהט"ב ולזכויותיה), שלעיתים אין להן תקדים או הסדרה משפטית מדויקת. מן הטעם שמדובר בלאקונה בחוק, שאין המחוקק יכול היה לצפות, אין להסיק מכך מסקנות ודין שתי הטענות להידחות" קבע השופט שפירא.

סירוב שב"ס לא מהווה אפליה פסולה על רקע נטייה מינית

אחת הטענות של שב"ס היתה כי בפקודת בתי הסוהר נכתב כי אסירים שהינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה רשאים להיפגש לביקור, ומכך יש להסיק כי נאסר עליהם לרצות מאסר יחד. פרשנות זו נדחתה על ידי בית המשפט.

השופט קבע כי הזכות לחיי משפחה נקבעה בפסיקה כזכות חוקתית, הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד. כך, פגיעה בזכות לחיי משפחה מהווה פגיעה בזכות האדם לכבוד וכן פגיעה באוטונומיה של הפרט וכי זכויות של אסיר אינן שונות מזכויותיו של כל אדם אחר.

למרות האמור, דחה בית המשפט את העתירה תוך שהוא נסמך על חזקת התקינות המנהלית, וקבע כי "ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו. שיבוץ אסירים בין בתי הכלא השונים הינו עניין בליבת שיקול הדעת המנהלי של שב"ס". עוד נקבע כי סירוב שב"ס לא מהווה אפליה פסולה על רקע נטייה מינית.

השופט קבע כי יש לאקונה (חסר) בחוק כך שאין הסדר לגבי זכויות מאסר של זוגות נשואים מאותו המין. "ביהמ"ש איננו מחוקק, אלא מיישם ואוכף את הוראות החוק שלפניו", ציין השופט וקבע כי לא קיים בסיס חוקי המחייב את שב"ס לקיים זכות זו במקרה דנן, והדבר מסור לשיקול דעתו.

בית המשפט ציין כי לבני הזוג קיימת האפשרות להגיש בקשה לוועדת ההעברות ככל שלא מיצו את ההליך, וממליץ כי יעשו זאת לאחר סיום הליך המעצר של עמית אשר עצור עד החלטה אחרת.

הישג חשוב בדרך לאפשר לזוגות חד מיניים לקיים חיים משותפים בכלא

מדובר בסוגיה משפטית שכמעט ולא מגיעה לפתחו של בית המשפט, והסנגוריה הציבורית רואה בהחלטה הישג חשוב בדרך לאפשר לזוגות חד מיניים לקיים חיים משותפים בכלא. לעמדתה, חשיבות פסק הדין היא בכך שבית המשפט לא שלל את האפשרות לאפשר קיום חיי משפחה בכלא וכי העניין נתון לשיקול דעת שב"ס. עו"ד ציפי גיטר גדרון, ממונה על תחום האסיר בסנגוריה הציבורית במחוז חיפה מסרה כי "בית המשפט התייחס לקשיים מהם סובלים אסירים המשתייכים לקהילה הלה"טבית ובהחלטה תקדימית קבע כי אין מניעה להחזיק בני זוג גאים יחד בתא משותף".

בשב"ס לא רואים בהחלטה תקדים. משב"ס נמסר כי "פסק הדין מדבר בעד עצמו. בית המשפט קיבל את עמדת שב"ס ולפיו ההחלטה בדבר מקום אחזקתם של אסירים נסמכת על שיקולים מקצועיים ומבוססת על נתונים רבים הקשורים בין השאר, לנסיבות העבירה, מאפייני העצור ועוד נתונים רלוונטיים לעניין.

"החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם פסיקה נרחבת של בית המשפט העליון בעניין זה, אשר קבע לא פעם כי לאסיר אין זכות קנויה לבחור את מקום אחזקתו וכי ההחלטה בדבר מקום אחזקתם של אסירים הינה בליבת שיקול הדעת המנהלי המסור לגורמי שב"ס".

(עתא (חיפה) 64071-07-20)