מי מפחד מסימון מוצרים כחול-לבן?

בתקופת החגים חלק מרשתות השיווק והיבואנים פועלים תוך בלבול של הצרכן לגבי מקור התוצרת החקלאית שהם מציעים לו, כי גם להם ברור שרוב הציבור יעדיף לרכוש תוצרת הארץ

פירות וירקות/ צילום: תמר מצפי
פירות וירקות/ צילום: תמר מצפי

אחד הטיעונים החביבים על תומכי השוק החופשי והגלובליזציה הוא "החופש לבחור". "אתה אל תחליט בשביל הצרכן", הם נוהגים להרצות בפניי. "הצג בפניו את המוצר הישראלי מול המיובא, הוא כבר יידע לבד מה טוב בשבילו, והמוצר הטוב והאיכותי יותר ינצח". האמת? תיאוריה משכנעת. יש סיכוי שאפילו הייתי משתכנע בעצמי אלמלא ראיתי מקרוב את מאמצי חלק מיבואני המזון לעטות על עצמם מצג של ישראליות, כשמטרתם לעיתים היא הפוכה בתכלית: יצירת בלבול שינטול מהצרכן התמים את החופש לבחור. כנראה שגם הם מבינים שבתחרות ישירה מול מוצרים תוצרת הארץ - סופם להפסיד.

קחו כדוגמה אחת בלבד את הגבינה הצהובה המשווקת לנו תחת השם הכה ישראלי "עלמה". מי שיקרא את האותיות הקטנות על גב המוצר (פעולה שרבים לא עושים), יופתע ודאי לגלות כי הגבינה הנ"ל היא בכלל מתוצרת פולין.
אותם הדברים בדיוק אמורים לגבי התפוחים האדמדמים המשווקים לנו ברשתות תחת שם הזן "יונתן" המזוהה עם ישראל. זאת כאשר בפועל מדובר לא פעם בזן ה"אמפייר", הדומה ליונתן, אך מקורו בארצות הברית.

קל להבין מדוע הרשתות והיבואנים נוהגים כך. הם יודעים היטב שנטייתו הטבעית של הצרכן הישראלי היא העדפת תוצרת חקלאית ישראלית - גם בשל איכותה וטריותה וגם משיקולי בריאות. בעוד שתעשיית החלב הישראלית עוברת רגולציה קפדנית, נתונה תחת אינספור בדיקות איכות וזוכה בשירותי וטרינריה ברמות הגבוהות ביותר, הרי שרמת הוודאות לגבי טיב הבדיקות שעובר החלב הפולני או הטורקי שטונות ממוצריו מיובאים לישראל מדי חודש, במסגרת מוצרים שונים, הנה פחותה.

הם גם מבינים שהצרכן הישראלי רוצה לתמוך במשקים בנגב, בגליל ובבקעת הירדן, שהוא מעוניין לחזק את הכלכלה בפריפריה ועדיין מעריך את מי שבחר לייצר תוצרת חקלאית בחבלי הארץ המרוחקים והצחיחים ביותר. והם גם יודעים שהוא אפילו יסכים לשלם עוד שקל או שניים לשם כך. בעוד שאת התנהלות היבואנים והרשתות ניתן כאמור להבין - עמדתה של הממשלה בנושא הרבה פחות מובנת, וקיים חשש כי זו מושפעת מפעילותם של משרדי הלובי של היבואנים הגדולים. 

כבר מספר שנים שחקלאי ישראל מעלים בפניה את הדרישה הטריוויאלית לחוקק חוק לפיו מוצרים חקלאיים מתוצרת הארץ יסומנו ככאלה, ונתקלים בסירוב. מדובר בצעד צרכני טריוויאלי המיושם כיום במדינות רבות בעולם, הנובע מההבנה שכפי שהקונה זכאי לדעת מהם הערכים התזונתיים והרכיבים במוצר, כך גם זכותו לדעת היכן יוצר.

כשמדובר בתוצרת חקלאית יש לכך חשיבות מיוחדת. כאשר אנו ניגשים למדפי הירקות והפירות, רובנו מניחים שלפנינו פריטים שאך לפני מספר ימים נקטפו או נאספו. האופציה שמדובר בפירות שנקטפו לפני שבועות, הוקפאו ונשלחו אלינו במכולות וספינות לרוב אינה עולה בראשנו.

בימים שבהם כלכלת ישראל מתמודדת עם אחד המשברים הכלכליים החמורים בתולדותיה, אם לא החמור שבהם, אני משוכנע שהצרכן הישראלי מבין את החשיבות של רכישת מוצרים ישראלים. זאת, גם משום שבתקופות שכאלה על אזרחי המדינה להתייצב זה לצד זה ולצד התעשייה המספקת מאות אלפי מקומות עבודה ועשרות מיליארדי שקלים של תשלומי מסים וגם משום שהמגפה המחישה לנו את החשיבות שבשמירה על יכולתו של המשק הישראלי לספק את צרכי המזון של המדינה. הבעיה היא שמי שטרם הפנימה את החשיבות של כל זה, היא הממשלה.

שמחתי לקרוא על הרוחות החדשות שמנשבות כעת במשרד החקלאות, שתחת השר אלון שוסטר מבקש לקדם מהלך לסימון תוצרת חקלאית ישראלית. אני קורא לו להשלים את החקיקה הנדרשת במהרה אל מול הלובי העוצמתי של היבואנים ורשתות השיווק. זאת על מנת לאפשר לצרכן הישראלי לחזק את החקלאות הישראלית ולשמור על בטחון המזון של ישראל. 

הכותב הוא מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר בישראל

צרו איתנו קשר *5988