מעסיקים וארגוני עובדים לבג"ץ: "המדינה צריכה לקחת אחריות על ימי הבידוד"

ממשיכות להצטבר הטענות נגד ההסכם המטיל את עלות ימי הבידוד על העובדים, המעסיקים והמדינה • המתנגדים להסכם מגיעים הן ממגזר העצמאים והמעסיקים והן מצד ארגוני העובדים – אשר נמצאים בד"כ משני צידי המתרס • כולם דורשים דבר אחד: שהמדינה תישא בעלות כל ימי הבידוד

חניון היבדק־וסע בת"א, יולי / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
חניון היבדק־וסע בת"א, יולי / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press

סערת "הסכם עלות ימי הבידוד" נמשכת: אתמול (ד'), עם פרסום ההסכם של משרד האוצר, ההסתדרות ונשיאות המעסיקים והעסקים בישראל, אשר במסגרתו חולקה עלות ימי הבידוד בין העובדים, המעסיקים והמדינה, התעוררה סערה בקרב ארגוני מעסיקים רבים, שטענו כי מדובר בהסכם שפוגע בזכויות המעסיקים במשק. במקביל, גם ארגוני עובדים מתחו ביקורת על ההסכם אשר לטענתם פוגע גם בזכויות העובדים.

היום ממשיכות להצטבר הטענות נגד ההסכם, במסגרת ההליכים המשפטיים בבג"ץ שהכריע בנושא ובמכתבים ששוגרו לאוצר, כאשר המתנגדים להסכם מגיעים הן ממגזר העצמאים והמעסיקים והן מצד ארגוני העובדים במשק - אשר נמצאים בד"כ משני צידי המתרס. כולם דורשים דבר אחד: שהמדינה תיקח אחריות מלאה ותישא בעצמה בעלות כל ימי הבידוד.

ביולי האחרון קבע בג"ץ כי בידוד אינו מחלה, ולכן לא ניתן להמשיך להשית על המעסיקים במשק את התשלום הגורף עבור ימי הבידוד. בג"ץ ביטל את תעודות המחלה הגורפות שהוציא משרד הבריאות לעובדים שנאלצים לשהות בבידוד, ושלח את המדינה למצוא תשובה לשאלה מי יישא בעלות ימי הבידוד. הביטול היה אמור להיכנס לתוקף אתמול, ב-30 לספטמבר, אך המדינה הגישה בקשה "בהסכמה" לדחיית המועד בכחודש לצורך חקיקה ההסכמות שהושגו בינה לבין המעסיקים לכאורה.

על פי ההסכמות, ימי הבידוד ירדו ממכסת ימי המחלה של העובד, כאשר התשלום עבור הימים ימשיך, כקבוע בחוק, להתחלק בין העובד למעביד (לפי מספר ימי המחלה שנוצלו). יחד עם זאת הוסכם, כי המדינה תשפה את המעסיקים בסכום של 50% מגובה עלות ימי הבידוד למעסיק. בנוסף נקבע כי עובד אשר ניצל את מלוא ימי המחלה שלו יהיה זכאי לימים נוספים לצורך הבידוד והמדינה תישא לבדה בעלויות ימים אלה.

הבוקר הגישו התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל וארגון חברות הניקיון תגובתה לבקשה לדחיית מועד ביצוע פסק הדין, אשר במסגרתה תוקפים הארגונים את הצדדים החתומים על ההסכם וטוענים כי ההסכם לא משקף את עמדת רוב המעסיקים במשק. "המוצג בבקשה לפיו, הושגה 'הסכמה' עם 'המעסיקים' אינו נכון ולמעשה מהווה היפוכם של העובדות כהווייתן. המדינה לא באה במגע ולא ניהלה הידברות כלשהי עם העותרים 2-3 (התאחדות בעלי המלאה וארגון חברות הניקיון, א' ל"ו) וגם לא עם הגוף המייצג היחידי בישראל המוסמך להגיע להסכמות בשם כלל המעסיקים במגזר הפרטי, לרבות העותרות - נשיאות המגזר העסקי, ועוד 11 ארגוני מעסיקים נוספים בהם מועסקים הרוב המוחלט של העובדים בישראל".

עוד נטען בתגובה, כי הגוף היחיד עמו בא במגע משרד האוצר - נשיאות המעסיקים והעסקים - אינו מייצג את המעסיקים בישראל ואף לא את מרביתם, ואין בהסכמתו ככל שהוגשה, כדי לייצג את עמדת המעסיקים בישראל או לחייבם. "המדינה לא ציינה בבקשתה שנשיאות המגזר העסקי מתנגדת נחרצות למתווה היחיד שהמדינה הסכימה לו, ומשהארגון המייצג את המעסיקים במגזר הפרטי בישראל התנגד, החלה המדינה מנהלת הדברות רק עם נשיאות המעסיקים והעסקים מתוך ידיעה שזו אינה מייצגת את המעסיקים, וראתה בה כ'חוליה חלשה' בתקווה לבצע מחטף עוקף בג"ץ ולהביאו לכדי חקיקה, שממילא לא תתקבל", נכתב בתגובה.

לטענת התאחדות בעלי המלאכה וארגון חברות הניקיון, המדינה לא ניצלה את פרק הזמן שקצב לה בית המשפט (כחודשיים מאז מתן פסק הדין ועד לכניסתה לתוקף של ההחלטה) ואף לא חלק סביר ממנו, כאשר זימנה לראשונה את הנשיאות להדברות בשלהי ספטמבר, ובחלוף ישיבה אחת שבה הציגו פקידי האוצר פתרון אחד ויחיד והוא לבצע את אשר נפסל על ידי בית המשפט בפסק הדין ולהמשיך לנהוג בימי הבידוד כימי מחלה, ולהמשיך להטיל את הנטל הכלכלי לתשלומם על המעסיקים. "עמדת העותרות ונשיאות המגזר העסקי היא שאין לראות בימי הבידוד כימי מחלה, אין יום מחלה שהנו אירוע רפואי כיום בידוד שהנו אירוע משפטי לכל דבר (בהסתייגות כמובן אבל דומה יותר לשהיית עובד במילואים), והשוואה בין סטטוס עובד בבידוד לעובד במחלה הנה בעלת השלכות רוחב ניכרות הכרוכות בין היתר בזכות לסיים העסקה, לזמן לשימוע וכהנה נושאים הקשורים ביחסי העבודה ולפיכך אין הדבר אפשרי או מתאים", נכתב בעתירה.

לטענת המתנגדות, המשך הטלת הנטל הכלכלי לתשלום ימי הבידוד על מעסיקים פרטיים יוביל את המשק לכדי קריסה. זאת מאחר שהמדינה לא הביאה לידי ביטוי כלל במענקים, ששילמה לחלק קטן מהמעסיקים הפרטיים במשק בעקבות המשבר, את הנטל שהוטל עליהם, שלא כדין, עד כה ובמשך 8 חודשים רצופים לממן לבדם ועל חשבונם את מלוא ימי הבידוד. לטענתם, המעסיקים הוציאו עד כה סכום עתק של למעלה מ-3 מיליארד שקל על ימי הבידוד ונכון להיום, מצויים בממוצע כ-45 אלף איש בבידוד מדי יום, כאשר כל הנטל למימון שהייתם בבידוד מוטל על המעסיקים הפרטיים.

מדרון חלקלק לפגיעה בזכויות העובדים

התאחדות המלאכה והתעשייה ואיגוד חברות הניקיון דורשות כעת מבג"ץ לדחות את הבקשה לדחיית מועד החלת פסק הדין ולחייב את המדינה לממן בינתיים על חשבונה את מלוא תשלום ימי הבידוד, עד שתמצא פתרון ראוי. בתגובה נכתב כי "משמעות קבלת הבקשה היא הנצחת המעשה הבלתי חוקי והמחטף המסוכן שמנסה המדינה לבצע על גבם של המעסיקים הפרטיים, כאשר במקביל להגשת הבקשה אמש, פרסם משרד האוצר ופרסמה גם נשיאות המעסיקים הנחיות למעסיקים בדבר 'מתווה' בלתי מוסכם שכביכול הושג. זאת, מתוך הנחה בלתי נתפסת שלחץ הזמן היום האחרון לכניסת תוקפו של פסק הדין, יוביל ליישום מעשה חסר אחריות שיגרום נזק כנראה בלתי הפיך למעסיקים בישראל".

אבל לא רק המעסיקים תוקפים את ההסדר. חלק מארגוני העובדים מצטרפים לביקורת החריפה נגד ההסדר, וטוענים כי לא ייתכן שהמדינה תגזול את ימי המחלה המוקנים לעובדים בחוק בעבור הבידוד ותמנע שני ימי שכר בשל מצב החירום הלאומי שעליו היא אחראית באופן בלעדי - ולא העובדים. כך, הסתדרות העובדים הלאומית הגישה היום לבג"ץ בקשה להצטרף לצדדים בעתירה העוסקת בעלות ימי הבידוד, שבה נטען כי ההסכמות עם האוצר פוגעות בזכויות העובדים. בבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רן קונפינו, מנהל המחלקה המשפטית בהסתדרות הלאומית ופז מוזר ובר ליאודון ממשרד ליבליך מוזר גליק, נטען כי קבלת ההסכמות תהווה "מדרון חלקלק" לפגיעה בזכויות הפרט של העובדים במשק, ובמיוחד העובדים המוחלשים שאינם מאוגדים ולכן אינם יכולים להגיע להסכמות עם מעסיקיהם.

"ההסכמות המסתמנות מתבצעות על חשבון ימי המחלה של העובדים ותוך פגיעה חמורה בזכויות בסיסיות של עובדים בישראל. מי שנותן ידו להסכמה לפיה העובד מאבד את ימי המחלה שלו בעודו שוהה בבידוד (וכלל אינו חולה), נוטל ביד גסה את זכויותיו הבסיסיות של העובד ומרוקנן מתוכן", נכתב בבקשת ההסתדרות הלאומית. "מה יעשה עובד שנשאר בבידוד שיגלה כי כאשר הוא או ילדו באמת יחלו (חלילה) בחורף הקרוב? או יחלה בקורונה חלילה? הוא יוותר ללא ימי מחלה כלל, שכן הם נלקחו ממנו בתקופת בידוד שחייבה אותו המדינה לשהות בה".

לטענת ההסתדרות הלאומית, "ימי המחלה של העובדים לא קיימים מטעמים סמליים והם אינם בונוס - מדובר בימים חשובים ויקרים לעובדים, שמטרתם להשאירם ברווחה כאשר הם נקלעים למצב רפואי כזה או אחר, המאלץ אותם להיעדר מעבודתם ולא לבצעה. 'ההסכמות' מותירות למעשה כל עובד שיצא לבידוד (כאמור בעל כורחו וללא הסכמתו) ללא ימי מחלה, כאשר יהיה זקוק להם".

כמו במלחמה - המדינה צריכה לשאת בעלות

במקביל להליכים אלה, שיגרו היום חברות ועמותות הסיעוד מכתב בהול לשר האוצר, ישראל כ"ץ, ולשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, איציק שמולי, במסגרתו הביעו אף הן "התנגדות למתווה התשלום עבור ימי הבידוד של העובדים במשק". במכתב, החתום על ידי דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל, נכתב, כי חברות ועמותות הסיעוד, המעסיקות מאות אלפי עובדים, שהם "עובדים חיוניים" מסורים העובדים לילות כימים מאז פרוץ משבר הקורונה, מתנגדים בתוקף להסכמות שהושגו.

במדינת ישראל ישנם כיום כ-250 אלף קשישים זכאי חוק הסיעוד, בהם מטפלים כ-100 אלף מטפלים ומטפלות סיעודיים ישראלים ועוד כ-40 אלף מטפלים זרים. לטענת רז, המטפלים, יחד עם העובדים הסוציאליים, הם למעשה החמצן של הקשישים, הקשר היחיד שלהם לעולם שבחוץ, ובתקופת הקורונה הם מתמסרים לטובת המטופלים שלהם. "וכיצד כעת גומלת להם המדינה על עבודתם? האם היא מעניקה להם פיצוי או שיפוי? לתדהמתנו, בדיוק להיפך; דורשת מהם וממעסיקיהם לשלם בעצמם על ימי הבידוד שהם נאלצים לספוג כתוצאה מהעבודה החיונית שהמדינה דורשת מהם לעשות", כותב רז.

עוד מוסיף רז: "אנו נמצאים בשעת חירום, מלחמה מתמשכת, נגד אויב שכמוהו טרם פגשנו. לכן, בדיוק כמו במלחמה, המדינה היא זו שצריכה לשאת בעלויות של ימי הבידוד, בדיוק כפי שהיא נושאת בעלויות של ימי מילואים, צווי חירום, היעדרות בשל מלחמה או תרגילים ואימונים אליהם נדרשים העובדים במשק להגיע במטרה להגן על מדינת ישראל. אם המדינה היא זו שמחליטה כי על עובד זה או אחר להיכנס לבידוד - המדינה היא גם זו שצריכה לשאת בהוצאות הבידוד, לא העובד ולא המעסיק. אסור שהעובדים ישלמו על ימי הבידוד, וכמובן שגם אין סיבה שהמעסיקים במשק, שנפגעו כלכלית בתקופת הקורונה וכבר ספגו נזקים של מיליארדי שקלים בגין ימי הבידוד של עובדיהם, ייספגו את העלויות".

לטענת רז, בשעה קשה זו, אסור למדינה להוסיף פגיעה כלכלית נוספת על המעסיקים והעובדים במשק. אני פונה אלייך בבקשה לשינוי מיידי של ההסכמות.

צרו איתנו קשר *5988