הקרב על הלוקוס מתחיל: האם גילה גמליאל תכריז עליו כמין מוגן

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, החליטה לבחון הפיכתם של דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני למינים מוגנים, כדי לשפר את השמירה על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות בים התיכון. זאת, לאור העמדה המקצועית של משרדה, לפיה יש לאמץ את עיקרון הזהירות המונעת, ולהגן על המינים הללו מפני הכחדה. בחינה של הנושא תיעשה באמצעות הליך ציבורי סדור וקבלת כל המידע הרלוונטי, שלאחריו תתקבל החלטתה בנדון.

דג הדקר, הידוע גם בשם "לוקוס", הוא טורף ימי החי באזורנו. בכך, הוא מסייע בהגנה על המערכת האקולוגית ובשמירה על האיזון הימי. תפקידם של דגים טורפים קריטי: הם 'טורף העל' באזור המאזן בין דגים טורפים, צמחוניים וצמחי ים. בלעדיהם, יתרבו הדגים הצמחוניים, יצרכו יותר צמחים, האיזון האקולוגי יופר והמערכת הימית תמצא בסכנה.

בנוסף, טורפי העל גם מייצרים חומרים אורגניים בים ההופכים למזון עבור הפלנקטון, ובכך עבור בעלי החיים הימיים האחרים. לא רק זו בלבד, ציד שלו עלול להוביל לקריסת המערכת האקולוגית של שוניות הים התיכון, והוא מין המצוי בסכנת הכחדה גלובלית. ואולם, בשל דיג יתר - הדקרים מצויים בסכנת הכחדה. בשל רגישותו של המין וחשיבותו לאזור - טורקיה, הקרובה לישראל, אסרה אף היא דיג שלו.

השר הקודם להגנת הסביבה זאב אלקין ביצע סיבוב פרסה בנושא לפני כשנה. לאחר שבשנת 2018 הוציא השר היוצא הודעה לעיתונות על כך שהחליט להכניס את דג הדקר תחת מטריית ההגנה שמעניקה מדינת ישראל למספר מינים בסכנת הכחדה, בסופו של דבר בחלוף שנה מהחלטתו, נכנע אלקין ללחץ הדייגים והחליט להותיר ציד אקטיבי של דג הדקר.

כעת, ישנו סיכוי שהשרה הנכנסת, גילה גמליאל, תשנה את החלטתו ותכניס שני דקרים לרשימת המינים המוגנים. על ההחלטה לבחון את הדברים באמצעות שיתוף ציבור לפני גיבוש החלטתה, אומרת היום גמליאל: "אמשיך להפעיל את סמכויותיי כדי להגן על המגוון הביולוגי בכל המערכות האקולוגיות, גם בים. ראוי לשמר מינים פרטניים כערכי טבע מוגנים, ובצורה זו לשפר את תפקוד המערכות האקולוגיות ולשמור על המגוון הביולוגי".

הדייגים מנסים להילחם בהחלטה

הכרזה על ערכי טבע מוגנים נעשית על-ידי השרה או השר להגנת הסביבה בהתאם לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, ולאחר גיבוש רשימה מקצועית המבוצע על-ידי אנשי המקצוע ברשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה. כעת, בוחנת גמליאל את ההכנסה של שני מיני הדגים לרשימת המינים המוגנים, כאשר על הפרק מונחת עתירה לבג"צ של החברה להגנת הטבע בנושא.

כאמור, השרה להגנת הסביבה החליטה לדבריה לנקוט ככלל בגישה זהירה שתבטיח ברמת ודאות גבוהה יותר את ההגנה על קיומו של ערך טבע מסוים, מאשר לנקוט בגישה מקלה, שנושאת סיכון ועלולה להוביל להכחדתו של אותו ערך טבע. בהתאם לעיקרון זה, ולאחר התייעצות שביצע המשרד להגנת הסביבה עם רשות הטבע והגנים, החליטה השרה לבחון באופן נקודתי הכרזה על דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני, למרות שהעתירה נגד המשרד להגנת הסביבה עוסקת רק בגורלו של דקר הסלעים.

החלטת השרה צפויה להיתקל בהתנגדות של איגוד הדייגים ושל העמותה לדייג ספורטיבי. שני הארגונים מוחים על ההחלטה לבחון את הכנסת מיני הדקר לרשימת המינים המוגנים. לפני מספר ימים, פנה לשרה בנושא איגוד הדייגים, המתנגד להכללת הדקר ברשימת המינים ומבקש אף לאפשר דיג מוגבל שבמורות הימיות. בנוסף, פנתה ללשכת השרה עמותת י.ע.ד (העמותה לקידום הדיג הספורטיבי), והעבירה נייר עמדה מטעמה בנושא, במסגרתו הלינה על כוונת השרה להכריז על דקר הסלעים כערך טבע מוגן. העמותה אף עתרה לבג"ץ בבקשה להוציא מרשימת המינים המוגנים מינים שנאסרו לדייג במפרץ אילת ובאזור שונית האלמוגים, ונגד ההחלטה לאסור דיג של מינים נוספים בשמורות הים התיכון. כעת, בעמוד הפייסבוק שלה, קראה העמותה לציבור להילחם בהחלטה להכניס לאכרזה את דג הדקר, תוך שהם מכנים את החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים "שרלטנים ופופוליסטים"".

"צריך לסגור יותר שטחים ולהגדיר אותם כשמורות טבע ימיות"

דיג יתר איננה בעיה ישראלית בלבד - אלא עולמית. אגודת IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע), מדווחת על ירידה באוכלוסיות מסוימות של מיני הדקרים, עד כדי יותר מ-90% כתוצאה מדיג יתר. הדקרים רגישים מאוד לדיג, ומוגדרים כמין המועד לקריסה מהירה כתוצאה מכך. לפחות 18 דקרים מצויים בסכנת הכחדה, ומתוכם שניים חיים בחופי ישראל - דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני.

מדינות בעולם חוקקו חוקים שנועדו להגן על הדקרים, בהן הקמת שמורות אסורות לדיג, איסור שיטות דיג מסוימות (צרפת אסרה שימוש ברובה תת ימי ובכך הובילה לשיקום האוכלוסייה באזורה), הגבלת הגודל המינימלי המותר לדיג (דגי דקר מגיעים לבגרות מינית רק כשהם במשקל של 3 ק"ג, בגיל 3) וחלק מהמדינות אסרו לחלוטין דיג של מינים מסוימים.

"דקר הוא טורף ביניים חשוב של הים התיכון ושומר על יציבות המערכת האקולוגית הימית", אומרת ד"ר שירי צמח-שמיר, מומחית לכלכלת סביבה מבית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי. "כמובן שקיים קונפליקט בין האדם, הדייגים במקרה שלנו, וחיות הבר, הלוקוס כדוגמה. את הקונפליקט צריך לפתור בשותפות ציבור, מציאת פתרונות לפיצוי הדייגים ורגולציה. מחיר השוק של הדקר, לוקוס בשמו המקובל, הוא גבוה מאוד ומסמל את נדירותו, וזה גורם מעגל קסמים של פגיעה במין זה, מחיר גבוה גורר רצון לדוג יותר ולכן יש צורך להגן עליו".

ברחבי העולם, הולכות ומתרחבות השמורות הימיות שנועדו בדיוק למטרה הזו: הגנה על שטחים ימיים גדולים מפני דיג יתר, שיקומם והפיכתם למשגשגים. ואמנם, בישראל, רק 2.5% משטח הים התיכון מוכרז כשמורת טבע. גם באזור המצומצם, רואים לפי צמח-שמיר את פירות השיקום. "בשמורה הימית באכזיב האוכלוסייה ממש פורחת אבל כשהם זולגים מחוץ לשמורה הדייגים עטים עליהם. זה מצריך שני דברים-קישוריות בין שמורות ימיות וניהול רב שימושי של מרחבים מוגנים. למרות שברשות שמורות הטבע והגנים עושים עבודת קודש בשמורות הימיות, אצלנו, השמורות הימיות לא מתנהלות כמו marine protected area במובן המקובל בעולם, שם יש רמות שונות של שמירה על האיזורים. אצלנו, יש מעט מידי שמורות ימיות עם אכיפה מאסיבית. מה לגבי אזורים אחרים? כיצד ניתן לשמור עליהם? יש צורך במענה לשאלות אלה".

צמח-שמיר ערכה מחקר במטרה לאמוד את הערך הכלכלי של שירותי המערכת האקולוגית תוך ניהול מאמצי הדייג בישראל בהתחשב בשינויי האקלים והלחץ המופעל על המערכת האקולוגית. המודל במחקרה צופה הפסד כלכלי של 185.06-262.98 מיליון שקלים ברווחי דיג, בשל שינויי האקלים ושינויי המאזן האקולוגי הימי הנתון בדיג יתר. "אמנם יש עלות ההגנה על המינים המוגנים או כאלה שבסכנת הכחדה, אבל חשוב להסתכל לא רק על הטווח הקצר אלא גם על הטווח הארוך. פגיעה במערכת האקולוגית הימית, שמספקת לנו ביטחון תזונתי, מים להתפלה, מקור לנופש, גורמת גם לפגיעה כלכלית", אומרת צמח שמיר. "קריסת המערכת האקולוגית תגרום לפגיעה בשירותים אלה ולכן גם בתועלות שלנו".

ד"ר נעם ואן דר האל, עמית מחקר באוניברסיטת חיפה ועמית ממשק במשרד הפנים, מציע אף הוא לא להסתפק בהפיכתם של מינים כאלו ואחרים למוגנים, אלא להסתכל על המערכת האקולוגית הימית כמכלול. "צריך לסגור יותר שטחים ולהגדיר אותם כשמורות טבע ימיות, ולהגדיר בתור התחלה את השטחים המוצעים כבר עם הרחבה לעומק הים. אנחנו יכולים באופן הזה לגרום לייצוב של בית גידול, לחזק מינים מקומיים ואולי לאפשר חזרה איטית של מינים שכבר לא רואים יותר באזורנו. הדברים הללו קרו בעולם. בלי זה, אין סיכוי שזה יקרה, גם אם מכניסים מינים תחת מטריית ההגנה".

ואן דר האל מספק זווית נוספת לחשיבות ההגנה על הדקר. "הסיכן ההודי והמשוייש - שני מינים פולשים ותיקים החיים באזורנו ומתרבים בו מזה שנים רבות, נטרפים על ידי דגי הדקר. במחקר שביצעתי לפני כשנתיים, גיליתי שדווקא שני המינים הללו, הם זללנים משמעותיים של מיקרו פלסטיק - שיכול להיות ספוח בחומרים רעילים, ועלול לאחר מכן לעבור לרקמה שלהם", ואן דר האל. "מפני שדקרים ניזונים מהם, קיימת בהם חשיפה לחומרים רעילים שנספחו על ידי הפלסטיק. החשיבות לשימור של הדקרים מפני דיג, עולה, מפני שמופעל עליהם לחץ נוסף שאיננו רק דיג - חשיפה לחומרים רעילים שנבלעו על ידי הסיקנים".