בין חורה להרצליה: התהום הפעורה באקדמיה מתרחבת בחסות המשבר

תשתיות רעועות, מחסור במכשירי קצה ואוריינות דיגיטלית חלשה מאיימים על הסיכוי של סטודנטים מהחברה הערבית לשפר את מצבם • שני מחקרים חדשים מגלים כי משבר הקורונה הפך את הפערים הקיימים לתהום של ממש ומגמת הנשירה גוברת, בעיקר בחברה הבדואית בנגב

המרכז הבינתחומי הרצליה / צילום: תמר מצפי
המרכז הבינתחומי הרצליה / צילום: תמר מצפי

"את שלושת שיעורי הזום הראשונים בחודש מרץ, פספסתי. לאחד לא הצלחתי להתחבר עם הסלולרי, פשוט לא שמעתי כלום. לשני לא הצלחתי להתחבר, בשלישי כבר התייאשתי. לאחר שיחת עידוד ממרצה, לחלק מהשיעורים הבאים הגעתי, רובם עם טלפון נייד עם ה-WiFi בארומה בתחנת הדלק. רגע המשבר היה לקראת סוף הסמסטר, כשהמרצה נתן את עבודת הסיום, הוא הקדיש שיעור שלם להסברים ואני לא הצלחתי לשמוע כמעט כלום, כשהאחים הקטנים מסתובבים לידי ועם הרבה ניתוקים חודשיים התלבטתי אם לוותר ולפרוש. בסוף הכנתי את עבודות הסיום והמבחנים, אבל אני לא אוכל לעמוד בעוד סמסטר כזה", כך מספרת לגלובס ע', סטודנטית ממכללת ספיר תושבת חורה שבנגב. 

היא לא לבד, בקרב סטודנטים מהחברה הערבית בישראל ובעיקר בחברה הבדואית בנגב, מגמת הנשירה גוברת. לפי סקר שערכו ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר מריאן תחאוכו וחנין מטר ממכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי בהרצליה, 22% מהסטודנטים מהחברה הערבית שוקלים להפסיק או להקפיא את לימודיהם, לעומת רק 10% מהסטודנטים מהחברה היהודית.

ד"ר חאג' יחיא, המכון הישראלי לדמוקרטיה / צילום: תמונה פרטית
 ד"ר חאג' יחיא, המכון הישראלי לדמוקרטיה / צילום: תמונה פרטית

הסיבות: 74% ממשקי הבית של הסטודנטים מהחברה הערבית נפגעו כלכלית בעקבות משבר הקורונה בהשוואה ל-43% ממשקי הבית של סטודנטים מהחברה היהודית, 35% מהסטודנטים מהחברה הערבית העידו כי תשתיות האינטרנט במקום מגוריהם אינן מאפשרות להם לקיים שגרת הלימודים תקינה, לעומת 12% מהסטודנטים מהחברה היהודית ו-48% טוענים כי התכנים באמצעות הלמידה מרחוק אינם מובנים לעומת 30% מהסטודנטים מהחברה היהודית; ד"ר חדאד חאג' יחיא אומרת כי היעדר מחשבים מהווה גם הוא בעיה קשה. 31.1% בלבד מהסטודנטים מהחברה הערבית מתחברים לשיעורי הזום דרך מחשב אישי לעומת 83.1% מהסטודנטים מהחברה היהודית. היא מזכירה כי מחצית מהמשפחות בחברה הערבית נמצאת מתחת לקו העוני, ובקרב החברה הבדואית בנגב הנתון מגיע ל-70%.

משבר הקורונה העצים את הפערים
 משבר הקורונה העצים את הפערים

לדבריה, "סטודנטים מהחברה הערבית מגיעים בעמדת נחיתות מובנית בגלל השפה, ולכן הקורונה פגעה בהם קשה יותר". כך למשל, קשיים חלקיים בשמיעת הרצאות ישירות בעברית מול המרצה בכיתה קיבלו מענה ולו חלקי לפני הקורונה. כעת בעידן הזום, הבעיה קשה בהרבה. חאג' יחיא מציינת כי נתוני הסקר מעלים שרבים רבים מהסטודנטים מתנתקים מהקשב כי אינם מבינים מספיק את הנאמר בהרצאות הזום, לא משתתפים ובפועל מאבדים את הרצף הלימודי האקדמי.

55% מהסטודנטים מהחברה הבדואית שוקלים לעזוב

ד"ר תחאוכו אומרת כי הפגיעה הכלכלית הצפויה למשק היא אדירה. הסיכוי היחידי של הצעירים מהחברה הערבית לשנות את המצב ולעלות מעל להכנסה של הוריהם, ולהגביר את הפריון, היא ההשכלה הגבוהה. לבד מהבעיות הקיימות עוד לפני כן, הקורונה הוסיפה קשיים חדשים: תשתית תקשורת ואינטרנט; מכשירי קצה; אוריינות דיגיטלית חלשה; היעדרה של סביבה אקדמית ברוב הבתים; וגם מצב כלכלי קשה, והורים שלא יכולים לסייע - דוחפים את הסטודנטים החוצה, להפסיק ללמוד ולעבוד בעבודות צווארון כחול. לדבריה, לממשלה יעלה פחות כסף לשמר סטודנטים קיימים מאשר להכניס חדשים בשנה הבאה. אם נפסיד את הסטודנטים כעת, יעלה הרבה יותר להביא חדשים.

והבעיה חריפה במיוחד בקרב הסטודנטים מהחברה הבדואית בנגב. מחקר של ד"ר האמה אבו-קשק, מהמכללה האקדמית ספיר, וד"ר יונתן מנדלס ממכון מופ"ת הראה כי 55% מהסטודנטים מהחברה הבדואית שוקלים לעזוב את הלימודים בשל הקשיים, שהעיקרי שבהם הוא גישה לאינטרנט - רק ל-20% מהם יש חיבור אינטרנט תקין ורציף המאפשר לימודים מרחוק.

ד"ר האמה אבו־קאשק, מכללת ספיר / צילום: תמונה פרטית
 ד"ר האמה אבו־קאשק, מכללת ספיר / צילום: תמונה פרטית

אבו קשק אומרת ל"גלובס" כי רוב הסטודנטים מנותקים למעשה מהאקדמיה בתקופות הסגר, ורק כשמקלים מעט הם נוסעים לישובים סמוכים, לתחנות דלק או לחברים שלהם יש גישה לאינטרנט. אצל הסטודנטיות היא אומרת שהבעיה חריפה יותר, בין השאר כי נשים לא נוסעות ברכב לבד, ולא יכולות להגיע למקומות עם אינטרנט. הדרישה הבסיסית לדבריה היא סגירה מיידית של הפער הדיגיטלי בנגב, ולצד זה אספקה של מכשירי קצה - מחשבים ניידים, טאבלטים וכו'. לדבריה האובדן הזה מביא לעלייה ממשית בפער בין האוכלוסייה הבדואית ליתר הישראלים. "הם ברובם דור ראשון להשכלה אקדמית, ובגלל הפער הדיגיטלי אנחנו מאבדים אותם. יותר ממחצית הסטודנטים הולכים לנו לאיבוד - זה כואב לי אישית - עשיתי את הראיונות בעצמי, הזדעזעתי. אסון ממש. זרקו אותם למים והם לא יודעים לשחות. יש פגיעה של ממש בציונים בשיעור של 10-15% גם לסטודנטים מצטיינים. האווירה היא של ייאוש גמור".

ספיר בלוזר מנכ"לית התאחדות הסטודנטים הארצית אומרת כי הקורונה מסכנת דור שלם של סטודנטים: "יש כאן סכנה כפולה - עשרות אלפי צעירים שינשרו מהלימודים ולא יהפכו להיות הרופאות, המהנדסים והמורים של העתיד, ולא פחות חמור - סטודנטים שיסיימו את התואר בקושי כלכלי אדיר, ולא יצליחו להיכנס לשוק העבודה או יתפשרו על העבודה בה ישתלבו. אנחנו מדברות על כמאה אלף צעירים וצעירות מדי שנה, שאי מיצוי הכישורים וההשכלה שלהם תפגע בפיריון העבודה של המדינה". ההתאחדות הגיעה להסכמות עם הממשלה על תקציב מלגות וסיוע בהיקף של 100 מיליון שקל בשנת הלימודים הקודמת, והדרישה כעת היא למהלך דומה אך גדול יותר בהיקפו, לצד הפחתה של 30% בשכר הלימוד.

ספיר בלוזר / צילום: אילת פלור
 ספיר בלוזר / צילום: אילת פלור

"הסיוע מרשים, אבל הוא רק אקמול לבעיה החמורה"

פרופסור גיא הרפז, דיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית ויו"ר פורום דיקני הסטודנטים בישראל, אומר כי הניסיון מהסמסטר השני בשנה שעברה מלמד שסטודנטים מרקע חזק מתגברים יותר בקלות על קשיי הקורונה והחלשים נחלשים עוד יותר. "זו שקשוקה של מצוקות, שיוצרת הקורונה, כלכליות פסיכולוגיות, טכנולוגיות ואקדמיות. דוגמה קטנה: סטודנטית ממזרח ירושלים סיפרה השבוע על מאבק של ממש בתוך הבית בין האחים התלמידים והסטודנטים, על שני המחשבים שיש למשפחה". הוא מספר כי מספר הפניות למדור הסיוע כלכלי עלה ב-30% לעומת שנת הלימודים הקודמת. לדבריו, נתון זה עדיין לא משקף את עומק המשבר, כי רבים לא מגישים בקשה שכן אין להם סיכוי לקבל סיוע. הוא מעדכן כי עד כה אין גידול בשיעור הנשירה היזומה - ואף נמשך הגידול במספר הנרשמים לאוניברסיטה, אם כי בקצב איטי יותר. אבל הוא מזהיר כי המציאות הקשה עשויה להראות השנה נשירה חמורה, בעיקר בקבוצות החלשות.

הסיוע שנתנה עד כה האוניברסיטה העברית לסטודנטים כלל פתיחת קו חם טלפוני לסיוע פסיכולוגי לסטודנטים, שזוכה לביקוש רב. קרן סיוע חירום כלכלית שהוקמה גייסה כספים בהיקף של 2 מיליון שקל, ואלה חולקו ב-1,000 מלגות של 2,000 שקל כל אחת לסטודנטים שנפגעו כלכלית מהקורונה. יש גם הנחות של ממש בתשלומי המעונות. בהיבט האקדמי-טכנולוגי ניתנו במחיר מסובסד מאות מכשירי קצה ומספר שעות החונכות האקדמית למתקשים עלה ב-40%.

"הסיוע מרשים", אומר הרפז, "אבל הוא רק אקמול לבעיה החמורה". הפתרון לפיו - הכפלה לפחות פי שלושה של המלגות המענקים המיוחדים שניתנו, קרי כ-300 מיליון שקל. אחרת, יאבד דור שלם של סטודנטים, אלה שלמדינה הכי חשוב לטפח ולקדם.

השר להשכלה גבוהה זאב אלקין אמר השבוע כי "כמו שהמדינה הכניסה בקיץ את היד לכיס , היא תכניס את היד לכיס פעם נוספת ותסייע לציבור הסטודנטים. הדרך הנכונה זה לתת מלגות משמעותיות למי שחסר. לתת מלגות למי שיצא לחל"ת, לתת יותר למי שבא מרקע סוציואקונומי יותר קשה".

ואם לא - יידרשו שנים לא מעטות לגישור מחדש על הפער המתרחב בין שכבות האוכלוסייה בישראל. 

סימני שאלה ביכולתם של הסטודנטים הצעירים להחזיק מעמד כלכלית

כ-320 אלף סטודנטים צפויים להתחיל לימודיהם השנה (תשפ"א) במוסדות להשכלה גבוהה, גידול של כ-2.5% בהשוואה לשנה שעברה, כך מעריכים במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). מדובר בהערכה בלבד, שכן רק בסמסטר ב' מתקבל המספר הסופי של הסטודנטים שאכן נרשמו ללימודיהם וממשיכים בהם. גידול זה מייצג תוספת של כ-8,000 סטודנטים חדשים באוניברסיטאות ובמכללות, לרבות האוניברסיטה הפתוחה, כאשר רוב מוחץ מהם הם, כ-7,400 סטודנטים, הם סטודנטים לתואר ראשון. במל"ג לא יודעים לומר אם הגידול המשוער ניכר גם במכללות הפרטיות, כמו המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל.

הגידול במספרם של סטודנטים צעירים בעיקר הוא תסמין של משבר הקורונה, כאשר לא מעט צעירים אשר לולא הקורונה היו טסים לחו"ל או מחפשים הזדמנויות תעסוקה במקום, נרשמו ללמוד. בכל הנוגע לנתוני הרישום, המוסדות דיווחו על גידול משמעותי במספר הנרשמים בהשוואה לאשתקד, של 20%-25%. גם בתש"פ, כך לפי המל"ג, נרשם גידול של כ-4,000 סטודנטים לעומת השנה הקודמת, והמגמה הזו היא בגדר חידוש אחרי כמה שנות קיפאון במספר הסטודנטים שלמדו במערכת ההשכלה הגבוהה.

בכל זאת, יש סימני שאלה בנוגע למספר הסטודנטים שיצלח את שנת הלימודים עד תומה, שכן הם צפויים להתמודד עם קשיים ביכולת לכלכל את עצמם. לפי סקר חדש של התאחדות הסטודנטים שהתפרסם היום, כמחצית מהסטודנטים איבדו את מקום עבודתם בשיא המשבר, 13% מהם עזבו דירה בגלל קושי כלכלי ו-24% מהם שוקלים להקפיא או לפרוש מהלימודים. הסקר נערך בקרב כ-10,000 סטודנטים ממרבית מוסדות הלימוד. עוד עולה מהסקר ששכרו הממוצע של סטודנט ירד ב-16%בהשוואה ל-2019, אז היה 4,643, והוא כעת בממוצע 3,895 שקל. עוד לפי הסקר, ההלוואה הממוצעת שנוטל סטודנט היא בגובה 27,204 שקל, עליה של 5,924 שקל (27%), לעומת 2019.

השנים האחרונות בהשכלה הגדולה אופיינו בכמה מגמות מעניינות, אך צריך לראות אם יימשכו גם השנה, כמו דומיננטיות של סטודנטיות בכל סדרת התארים, כאשר הן כיום 60% מקרב כלל הסטודנטים באקדמיה. כמו כן, נרשם גידול של כ-30% במספר הסטודנטיות לתואר ראשון בהנדסה בשת"פ, מ-8,581 סטודנטיות בתש"ע ל-10,984 סטודנטיות בשנה שעברה. נרשם גם גידול בשנים האחרונות במספר הסטודנטים החרדים, כאשר בתש"פ למדו כ-13,400 סטודנטים חרדים, גידול של 45% בחמש שנים.

שנת הלימודים האקדמית החלה לא רק בסימן למידה מרחוק, אלא גם בסימן שביתה ב-11 מכללות ציבוריות (שכר אוניברסיטאי), מתוך 22 מכללות ציבוריות שישנן סך הכול. חברי הסגל הזוטר, שמאוגדים בארגון כוח לעובדים, שובתים נוכח סחבת לטענתם מצד משרד האוצר והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה במשא ונתן הנוגע לתנאי העסקתם. המרצים תובעים העסקה רציפה, ולא כפי שקורה כיום, כשהם מפוטרים מדי סמסטר, וכן שיפור של תנאי העסקתם. הסוגיה של שיפור תנאי ההעסקה הוא סלע המחלוקת שבגללו סכסוך העבודה טרם נפתר. כיום נוכח משבר הקורונה אין אפשרות מצד האוצר להיעתר לדרישה הזו. 

[בוקסה]

תשתיות תקשורת הן עניין שנדרש לזמן, ופתרון שורש לבעיית התשתיות הרעועות בפריפריה ובחברה הערבית במיוחד, לא יגיע בשנת הלימודים הזו. אלא שלשר התקשורת יועז הנדל פתרון אחר שעל הנייר עשוי להביא בתוך חודשים ספורים לשיפור של ממש באיכות ומהירות חיבורי האינטרנט בפריפריה.

משרד התקשורת פרסם השבוע כי החליט להקל על חברות פרטיות המבצעות חיבורי קצה, באמצעים שונים, כבלים, סיבים או אלחוטיים, מתשתיות בזק פרטנר והוט אל ישובים ובתים. בשיחה עם "גלובס" אומרים במשרד התקשורת שפריסת הסיבים האופטים בפריפריה תארך כשנתיים והמהלך הנוכחי הוא אפשרות שפתח לחברות קטנות לקבל רישיונות חיבור מהתשתיות לצרכנים, מה שמכונה בעגה המקצועית: "המייל האחרון".

ההקלות הן בהגדרת החברות שעד כה היו חייבות בהון בסיס של לפחות 15 מיליון שקל ומתן ערבות של 1.5 מיליון שקל. חברות קטנות לא יכולות לעמוד בזה, וכעת העלות לחברות אלה תסתכם בכמאה אלף שקל בלבד.

וכך ישובים קטנים או שכונות בערי פריפריה יכולים להגיע להסכמים עם חברות קטנות שיקבלו את הרישיון ויבצעו את החיבורים הללו בלי להמתין לחברות הגדולות המתמהמהות בשל שיקולי עלות ורווח מועט במקומות אלה. לדברי משרד התקשורת, זה נכון בעיקר לחברה הערבית, שם יש כ-30 חברות העושות כך באופן פיראטי וכעת יוכלו להפוך ללגיטימיות. המשמעות היא שבתוך חודשים ספורים עד חצי שנה אפשר יהיה לחבר ישובי פריפריה רבים בנגב בגליל וגם ביהודה ושומרון, למהירות אינטרנט טובה. מקום בו יש תשתיות תקשורת מתקדמות מביא לצמיחה מוגברת ששווה לישראל 11 מיליארד שקל בשנה, לדברי שר התקשורת יועז הנדל.

האם זה יפתור את הבעיה? לא בטוח, ראשית, אין פתרון עדיין לסמסטר האקדמי הראשון, ושנית, בחברה הבדואית בנגב ובמקומות אחרים כמו היישובים הדרוזיים בכרמל, יש תושבים שלא אוהבים אנטנות ומתקנים אלחוטיים/סלולריים, ולא אחת הם מועלים באש. גם המודל הכלכלי של החברות הקטנות הללו לא מבוסס דיו, ואיכות השירות המתמשך שהן אמורות לתת לצרכנים, לא ברורה.

צרו איתנו קשר *5988