השיטה שאפשרה למיכאל שטראוס להפוך את חברת המזון שהקים למעצמה גלובלית

התעשיין והיזם מיכאל שטראוס הלך לעולמו בסוף השבוע האחרון, כשהוא מותיר אחריו אימפריית מזון הקרויה על שם משפחתו, ואשר שווה היום כ-11.4 מיליארד שקל. הוא הפך אותה ליצרנית המזון השנייה בגודלה בישראל, עם נוכחות גלובלית משמעותית הפועלת כיום בכ-20 מדינות, עם כ-6,500 עובדים בישראל וכ-15 אלף ברחבי העולם.

שטראוס נולד ב-1934 בעיר אולם שבגרמניה, לריכרד והילדה שטראוס. שנתיים מאוחר יותר, עם התגברות רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית, עלה עם הוריו לישראל, והמשפחה התמקמה בנהריה. הם החלו את דרכם עם משק פרות זעיר שהקימו ההורים בחצר ביתם. ב-1939 הוחלט למכור את הרפת, שמנתה אז 20 פרות, ולהקים את 'מחלבת שטראוס נהריה' - והיתר היסטוריה.

שטראוס נחשב לדמות אהודה ומוערכת בקרב עובדיו, וליזם ופורץ דרך בקרב אנשי עסקים ותעשיינים בישראל. הוא זכה גם להערכה של בכירים בתחום המזון ברחבי העולם. ובכל זאת, מתבקש לשאול כיצד בתוך כמה עשורים הפך משק הפרות הזעיר מנהריה למעצמה עם הכנסות של כ-8.5 מיליארד שקל בשנה? "גלובס" ממפה את שלושת הצמתים המשמעותיים שהפכו את שטראוס לחברה שהיא היום.

החיבור עם דנונה

היכולת של שטראוס לייצר שותפויות שזורה כחוט השני לאורך כל שנות פעילותו, והיא כנראה הייתה אחד מסודות ההצלחה המשמעותיים, ומה שסלל את הדרך של החברה למעלה. כך, בניגוד לחברות ישראליות אחרות בענף המזון ומחוץ לו, שביקשו "לכבוש את העולם" באמצעות הקמת פעילות עצמאית בחו"ל או באמצעות רכישת חברות בתחומי פעילות משיקים, שטראוס האמין שהשלם גדול מסכום חלקיו. כלומר, גם אם יש לו מה להציע, החיבור עם חברה מנוסה וחזקה יכולה לתת ערך גדול יותר.

כך, בתום שירותו הצבאי החליט שטראוס לסייע להוריו במחלבה, שהייתה נתונה בקשיים כספיים, ונרשם לקורס טכנאי חלב במכון ויצמן ברחובות. למרות קשייה הכלכליים של המשפחה, הוא נסע ב-1956 ללימודי טכנאות חלב בשוויץ, ומשם המשיך לעיר הולדתו שבגרמניה, כדי להתמחות במפעל Milkana של חברת יוניליוור. בהמשך השנים למד מינהל עסקים בהרווארד.

בתום לימודיו שב שטראוס להוריו שבנהריה, חדור התלהבות ולהוט ליישם במחלבה שלהם את הידע שרכש. באמתחתו היה הידע לייצור גבינת ז'רבה, שהוביל להסכם ידע ותגמולים שנחתם שנתיים מאוחר יותר עם חברת ז'רבה הצרפתית.

כך, ב-1969 חתם מיכאל על הסכם שותפות בינלאומי בין שטראוס לחברת ז'רבה-דנונה שרכשה 28% ממניות שטראוס במחלבה - השותפות הבינלאומית הראשונה שלו. שלוש שנים מאוחר יותר הוא כבר הקים בנהריה מפעל לייצור יוגורט ומעדני חלב, בבעלות משותפת עם ז'רבה-דנונה. גולת הכותרת של המפעל החדש היה המעדן "דני".

החיבור של החברות בתחום החלב העמיק, וב-1974 הביא שטראוס לישראל את בשורת "יוגורט דנונה" - פריצת דרך מהפכנית לקטגוריה לא מוכרת בישראל. מספר שנים לאחר מכן, יוצר במפעל מעדן חדש: "מילקי", אשר נחשב עד היום למעדן החלב המוביל בקטגוריה שלו.

אבל זו לא הייתה השותפות הבינלאומית היחידה שרקם שטראוס, למעשה זו הייתה רק תחילת הדרך. בחברה מספרים כי ב-1995, "עם יוזמות השלום הראשונות, הבין מיכאל את הפוטנציאל הגלום ביוזמות כלכליות כמנוף לשלום", וכי זה מה שדחף אותו לחיבורים ושותפויות אסטרטגיות עם שותפים בינלאומיים גדולים. כך, יוניליוור נכנסה כשותפה ב"גלידות שטראוס" ובהמשך אף רכשה אותה במלואה.

המיזוג עם עלית

אחד החיבורים המשמעותיים ביותר לחברה היה ב-1997, כששטראוס הניח את היסודות לחיבור העמוק עם יצרנית הממתקים והקפה עלית. המהלך האסטרטגי של כניסה לשותפות ורכישת השליטה בעלית בהמשך, הקנה לקבוצת שטראוס דריסת רגל בשווקים בינלאומיים, באמצעות תחום הקפה הקלוי. זה גם איפשר לקבוצה להפוך ליצרנית הקפה החמישית בגודלה בעולם במונחי רכש קפה ירוק. אגב, ב-2004, בהובלתה של בתו עופרה שטראוס, שקיבלה את המושכות כיו"ר הקבוצה, התמזגו שטראוס ועלית באופן סופי.

החיבור עם פפסיקו

חיבור קריטי נוסף לקפיצת המדרגה הגלובלית שביצעה שטראוס היה עם ענקית המזון והמשקאות פפסיקו, לפני כ-30 שנה - מה שנחשב לאחד המהלכים הגדולים והמשמעותיים שביצע שטראוס כיו"ר הקבוצה, טרם פרישתו מהניהול השוטף.

בתחילת שנות ה-90 חתמה עלית על הסכם ידע עם ענקית המזון האמריקאית ויצרנית החטיפים המלוחים הגדולה בעולם פפסיקו, שבעקבותיו החטיפים המלוחים הנמכרים בעולם כמו צ'יטוס וראפלס הגיעו לישראל. ב-1999 ענקית המזון פפסיקו פריטו ליי נכנסה לשותפות עם עלית ורכשה 50% מעלית מזון - חברת החטיפים המלוחים של עלית - תמורת 6.7 מיליון דולר.

גם היום שטראוס ופפסיקו ממשיכות בשותפות שווה (50%) בפעילות החטיפים המלוחים של שטראוס, ויש ביניהן הסכם שבמסגרתו שטראוס משלמת לפפסיקו תמלוגים שנתיים, כשזו גם נהנית מדיבידנד שנתי מהפעילות.

מדובר בהסכם שסלל את הקרקע להעמקת שיתוף הפעולה עם ענקית המזון האמריקאית, תחת הובלתה של הבת, עופרה שטראוס. ב-2008 נרקמה שותפות נוספת בין השתיים בתחום הסלטים והמטבלים: שטראוס חתמה על שותפות של 50% עם פפסיקו, לפיתוח, ייצור ומכירת ממרחים ומטבלים מצוננים בארה"ב ובקנדה, באמצעות חברת סברה.

ההסכם הביא מוצרים כמו חומוס, חצילים וסלטים ששטראוס ייצרה עד אז בישראל, היישר אל המדפים של הצרכן האמריקאי. ב-2012 השתיים הרחיבו את השותפות, וייסדו קו מוצרים עולמי חדש של סלטים וממרחים באמצעות המותג אובלה, כשב-2014 אוחדו המטות שלהן. מהלך זה המשיך את השותפות הייחודית בין שתי החברות, המחזיקות בבעלות משותפת בחברה. כיום סברה היא חברת המטבלים והממרחים הגדולה בארה"ב מבחינת היקף מכירות ונתח שוק פי על נתוני IRI.

על כן, אם יש דבר אחד שניתן לקחת ממורשתו של שטראוס, אלה ככל הנראה החיבורים ההדרגתיים עם שחקניות מובילות בינלאומיות בתחומן, שסייעו להפוך את שטראוס למעצמה בפני עצמה. במקום לנסות לכבוש את ארה"ב עם קוטג' (כפי שניסתה בעבר לעשות תנובה באופן עצמאי), או עם חומוס (כפי שניסו לעשות באסם) - החיבורים עם שחקניות ותיקות עם זרועות ארוכות וניסיון אפשרו לשטראוס להיות אחת מיצרניות המזון הישראליות היחידות שיכולות לזקוף לזכותן הצלחה בקנה מידה גלובלי, מבלי להירכש על ידי ענקית בינלאומית אחרת.