יומן אבו דאבי: "בספרי הלימוד לשיעורי הגיאוגרפיה ישראל בכלל לא הופיעה"

רק בסיום המסע הקצר באבו דאבי יכולנו להסתובב חופשי שלא במסגרת בית המלון - זה קרה דווקא בדיוטי פרי של שדה התעופה המרשים של אבו דאבי ממנו המריאה הטיסה חזרה לתל אביב. מתחם חנויות, ממותגות כמובן, היה פתוח "למשלחת הישראלית". רכשתי משהו קטן והמוכרת, בהליך שגרתי, ביקשה את כרטיס העלייה למטוס. היא שאלה מה מדינת המוצא. "ישראל", אמרתי באותה גאווה שבה אמרתי זאת ב-48 השעות האחרונות באבו דאבי, בעודי מצפה לאותו טון נלהב ולברכת "אהלן וסהלן", היא לא התרגשה. כמו רוב העובדים באבו דאבי היא נמנתה על הזרים שעובדים שם ואולי ההסכם הזה לא ממש עניין אותה. היא שאלה האם אני בטוחה שמאייתים ישראל עם IS בהתחלה כי המדינה לא מופיעה במערכות. "אולי אכתוב איראן במקום?" שאלה. "הרי זה אותו דבר". "לא, לא, זה הכי לא אותו דבר", השבתי. "מה דעתך על עיראק?" שאלה. אמרתי "לא" (אבא, אל תכעס). אז תבחרי מדינה. בחרתי ללכת עם השורשים של אמי - פולין. היו שבחרו בארה"ב ואחרים אולי התפרעו עם משהו אקזוטי. ישראל - אין. לאחר בירור התברר שהסכם השלום פסח משום מה על מערכות המחשוב בדיוטי פרי של אבו דאבי. "זה יתוקן מיידית", הסביר לי אחראי אדיב. 

עד כמה השתנה היחס לישראל הסבירה לי קייט, מורה בריטית שפגשתי המתגוררת באבו דאבי זה מספר שנים. "תביני שבספרי הלימוד של ילדים לשיעורי הגיאוגרפיה, במפת המזרח התיכון ישראל בכלל לא הופיעה. למעשה", אמרה, "לילדים אסור היה לדבר על ישראל". את אבו דאבי היא מעדיפה על פני החורף האפור של אנגליה: "אני בחופשה תמידית". בקיץ, כשהמעלות מזנקות ל-50 בצל, הם נמלטים לאנגליה. וכעת, גם היא, לא הסתירה את התרגשותה מההסכם ומהיחס החדש שמקבלת ישראל, זו שלא נמצאת בספרי הלימוד או בקופות הדיוטי פרי. בינתיים.

שגרת קורונה יעילה ולבבית

בלי שבב של ציניות הביקור באבו דאבי היה מרגש. זה התחיל בנחיתה של מטוס אתיחאד, החברה הלאומית של אבו דאבי בנתב"ג שלא במקרה הציבה לטיסה  את מטוס הדגל שלה, הבואינג גרינליינר, דרימליינר חדשני וידידותי לסביבה. גם הטיסה מתל אביב בשטח האווירי של סעודיה לא הייתה עניין של מה בכך. כאילו שהכול נורמלי והלוואי שכך יהיה מעתה. תוך שלוש שעות כבר נחתנו. הכול באמת קורה כל כך מהר. בשדה התעופה קבלת הפנים הייתה לבבית, את החיוכים אפשר היה לראות מבעד למסכות שעטו בהקפדה המתכנסים. כל נוסע עובר במכונת חיטוי בדרך לתחנה הבאה - בדיקות קורונה לנוחתים. זה שעשינו אחת בבית לא ממש משנה, ובאבו דאבי כמו בנמלי תעופה רבים בעולם כבר אימצו את השיטה שעדיין לא אומצה בנתב"ג - בדיקות קורונה כחלק משגרת הנחיתה. את הממצאים מקבלים ב-SMS אחרי 12 שעות. איחוד האמירויות היא אמנם מדינה אחת אבל כל אמירות מתנהלת במובנים רבים, באופן עצמאי. באבו דאבי, לאור נתוני התחלואה, התיירים נדרשים ל-14 ימי בידוד, בדובאי לא. חובת הבידוד לא פסחה על המשלחת שלנו שמנתה כ-50 איש - עיתונאים וסוכני נסיעות.

מכאן נגוזו התקוות לבקר במסגד שייח זאיד שנחשב לאחד היפים בעולם והשמיני בגודלו, או במוזיאון לובר אבו דאבי (השלוחה היחידה שמחוץ לפריז). הביקור המיוחל בפארק השעשועים פרארי התאדה גם הוא וגם במרכזי הקניות שקנו להם שם עולמי. ועדיין, במסגרת מה שאפשר היה לראות, ברור שמדובר ביעד שיכול בקלות למשוך ישראלים בתנאי שכולנו נבין מראש מה מותר ובעיקר מה אסור.

איחוד האמירויות היא מדינה מוסלמית. את עניין הפתיחות לזרים מדקלמים בה כמנטרה: "יש פה 1.5 מיליון תושבים, 83% מהם מ-200 מדינות שונות. אנחנו פתוחים לכל דת ולכל תרבות, יש נשים בביקיני בים ויש נשים מכוסות, כל אחת יכולה לעשות מה שהיא רוצה", אמר האחראי על התיירות והשיווק במשרד התיירות של אבו דאבי, עלי אל שאיבה כשהוא מדגיש "אבל אנחנו מצפים שיכבדו את החוקים שלנו". וזה משפט מפתח - סיפורים על תיירים שנעצרו באמירויות יש למכביר. וחבל להעיב על החגיגות עם סאגות שבהן יהיו מעורבים תיירים ישראלים - הדרישה לכבד את החוקים אינה בגדר המלצה והענישה ברורה. מסכה על הסנטר: 3,000 דירהאם (שווה כמעט לשקל). אין קזינו, אין להביא אלכוהול לחוף הים, אין לצעוק בציבור או להביע חיבה לבן/בת הזוג. רשימה מפורטת נמצאת באתר "גלובס".

זה יהיה להיט, בכך אין לי ספק. לפחות בהתחלה. ארקיע וישראייר שכבר פתחו את ההזמנות לטיסות הישירות שישיקו לדובאי מדווחות על מכירת מאות מושבים עוד לפני שניתן אישור סופי להפעלת הטיסות. המלצה למזמינים: לבדוק מראש את פוליסת הביטוח לנסיעה, מוצר חובה בעידן קורונה.

העולם החדשני שמחכה לנו באמירויות הוא אכן מסקרן. יש שיגידו שהבניינים החדשים משווים למקום אווירה פלסטיקית ומלאכותית (בדומה לאיי הדקלים המלאכותיים שהגדילו את שטחי החוף בדובאי במעשה יד אדם) אבל גם יש שימצאו בכך את היופי. הבניינים הבוהקים לצד מלונות הפאר והשירות הבלתי מתפשר, יחד עם חופי הים והריגוש מיעד חדש - הם נוסחה נכונה לתייר הישראלי.

הכל כלול: מדבר, עיר וים

סוגיית הכשרות נלקחה גם היא במלוא הרצינות - המומחים שבמשלחת התרשמו מאוד לא רק מהמבחר אלא גם מהחתימה שמתנוססת על התעודה המהודרת. בחברות התעופה, במלונות וגם במסעדות העיר, שומרי הכשרות ימצאו מבחר עצום. גם מתחמי התפילה, למשל בבית המלון שבו שהינו (ROTANA) עברו לחלוטין את מבחן שומרי המסורת.

איחוד האמירויות שמה לעצמה למטרה להיות "הכי בעולם" בהרבה מובנים, גדולים כקטנים - הדגל המתנשא על התורן הגבוה בעולם נמצא באבו דאבי, והאקווריום הגדול בעולם נמצא בסוף הליך הבנייה. "מדינה שלמה מחכה לישראלים", אמר לנו אשרף, המדריך שליווה אותנו בסיור מהאוטובוס. הוא הודי שגר באמירויות מזה 18 שנה מתוכן תשע שנים הוא משמש כמדריך תיירים באבו דאבי. לאחרונה צירף אליו את אשתו והילדים. "אבו דאבי מתאימה לכל כיס. מטי שירט ב-10 שקלים בשוק, עבור בזארה ועד לואי ויטון. מג'בוס (מאכל מקומי של אורז ובשר/דג) אפשר למצוא ב-20 שקל או סעודת מלכים במסעדות יוקרה. לילה במלון אפשר למצוא ב-70 דולר אבל גם ב-1,000 דולר. במרחק של פחות משעה נמצא המדבר שמציע טיולים ג'יפים, ואת העיר עוטפות רצועות חוף מרשימות (וכמה נקי שם!). תוך 3-4 ימים אפשר לטעום את האואזיס המדברי, את הים ואת העיר.

אבו דאבי נמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה מדובאי, היריבה התוססת שמושכת יותר תיירים. ההמלצה היא לשלב ביקור בין השתיים וליהנות מהתחרות שקיימת גם בקרב שתי חברות התעופה של כל אחת מהאמירויות - אתיחד של אבו דאבי שחתומה על הטיסה ההיסטורית הראשונה ואמירייטס הגדולה יותר, שעוד לא אמרה את מילתה האחרונה כשהיא כבר עמלה על הקמת שלוחה בישראל.

נערכים לתחרות עם טורקיה

נחמה רונן יו"רית קבוצת ממן שעמדה מאחורי החיבור עם אתיחאד, מעריכה שטיסות של החברות האמירתיות יחלו בתחילת חודש ינואר, "בהנחה ששתי המדינות יהיו ירוקות בעת הזו". רונן מעריכה כי יהיו עשרות טיסות שבועיות שיטיסו עשרות אלפי ישראלים: "אנו נערכים לכך שאבו דאבי תעמוד במרכזה של תיירות החורף של הישראלים". ואכן, התחרות לא נעצרת בין אבו דאבי לדובאי והיא מכוונת ליעדים שהתייר הישראלי כבר סימן על המפה - בראשם - טורקיה. באמירויות יותר מישמחו לעקוץ את טורקיה בנושא התיירות ובכלל, והתייר הוא שירוויח. הריזורטים של האמירויות מתחרים באלה של טורקיה. בריכות שחייה, חופי ים, אוכל בשפע וכל מה שצריך לחופשה טובה. גם המחיר - מספק תמורה בעד הכסף, הנוסחה המנצחת לחופשה. יוון נכנסת בקרוב לתרדמת חורף והמלונות שם ייסגרו ואלטרנטיבת הבטן-גב באמירויות הופכת לאקטואלית יותר מתמיד.

ומי עוד תחווה את התחרות על בשרה? אילת. עיר הקיט הדרומית שבחורף רלוונטית לנופשים בחסות מזג אוויר. עם כל הכבוד לתוצרת המקומית מלונות אילת רחוקים מלתת פייט למלונות באמירויות, וגם לא ליקרים שבהם - הריזורט בו שהינו הממוקם באי  Saadiyat מתחיל ממחיר של כ-1,000 שקל ללילה לזוג. אילת, שמנסה כמו שאר ערי התיירות בעולם, להתאושש מהמשבר תצטרך קלף מנצח וזו ההזדמנות להחיות את נושא הקמת הקזינו בעיר - אם הימורים אסורים על פי חוקי השריעה (דת האיסלאם) אילת תצטרך להציג יתרון בתחרות הקשה שנפתחת לה. תחרות שלא תעצור בתיירות הפנאי אלא תזלוג גם לכנסים שהיו מנת חלקה של אילת בעונת החורף. כולם כבר רוצים להיות הראשונים שמטביעים את חותמם באמירויות - בטיולי תמריץ, בטיולים המאורגנים, בכנסים ובאירועים.

גילוי מלא: הכותבת הייתה אורחת של החברות איתיחאד וקבוצת ממן וטסה במימון מלא של "גלובס".