"הקורונה יצרה תופעה רוחבית מטרידה של מעבר לעבודה בשחור בתחומים שלא היו קודם"

אישי: בת 44, נשואה ואם לשלושה, גרה ברמת אביב

מקצועי: ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ומ"מ ראש הרשות להגנת הפרטיות

אני: מקצועית ומקצוענית, דורשת השקעה מעצמי ומהסביבה ומאמינה שעבודה קשה מביאה הישגים. מקיפה את עצמי בחברים טובים בבית ובאנשים מוכשרים בעבודה.

משפחה: סבא וסבתא מהצד של אמא מצ'כוסלובקיה. הם היו נשואים לאחרים לפני מלחמת העולם השנייה, איבדו את משפחותיהם, התחתנו והולידו את אמא. סבא נפטר כשלאמא מלאו 11, ולסבתא היה מפעל לסריגים. ב-1968 שערי הברזל נפתחו ואמא הוברחה החוצה ל"מחנה קיץ בווינה" שממנו לא חזרה הביתה אלא עלתה לארץ, שם המשיכה בלימודי ראיית חשבון. סבתא הצטרפה אליה כעבור שנה.

ההורים של אבא הם ניצולי אושוויץ, שאיבדו שני ילדים, ואחרי השואה נשארו בפולין עד שעלו לארץ באמצע שנות ה-50, כשמלאו לאבא 8. סבא פתח אטליז בקריית חיים ואבא למד הנדסה בטכניון. המפקד שלו במילואים, שהיה הבוס של אמא, שידך ביניהם, והם התחתנו ועברו לערד.

הוא עבד במפעלי הברום וים המלח, זיהה את הצורך בצבעים עמידים למלח בתעשיית הברזל והפך לייבואן. שלושת אחיי הקטנים ואני עבדנו אצלו בהנהלת חשבונות, משלוחים וסבלות.

ילדות: ערד, עיירת פיתוח עם קוד ערכי ברור. למדתי שם בתיכון במגמה ריאלית והייתי בכל החוגים האפשריים כולל חוג חוק ומשפט עם השופט צבי סגל, שבזכותו למדתי משפטים.

לימודים: אחרי השחרור וטיול בדרום אמריקה למדתי משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית ועשיתי התמחות בבית המשפט העליון אצל הנשיא ברק שדחף אותי ללמוד דוקטורט באוניברסיטת ייל. סיימתי תואר שני ודוקטורט, הייתי עמיתת מחקר במכון לחקר חברת המידע, ערכתי ספר על פשיעה מקוונת עם אנשי אקדמיה והייתי חלק מצוות ההקמה של הרשות להגנת הפרטיות בארץ.

אבי: בעלי, החבר הכי טוב שלי ואב למופת. מהנדס עם תואר שני בפילוסופיה וMBA-. עובד במשרה תובענית ובכל זאת מצליח לאזן בין עבודה, משפחה ופנאי. נפגשנו בסדנת יוגה כשהייתי בביקור בישראל ובזכותו הארכתי את הביקור. הוא עבר איתי לארה"ב ומצא עבודה בחברת סטארט-אפ. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים ברמת אביב.

קריירה: בסיום הדוקטורט התחלתי לעבוד ב"וקטל ליפטון רוזן כץ" - המשרד המסחרי המוביל בניו יורק, ואחרי לידת הבכור חזרנו לישראל. הצטרפתי ל"גרוס חודק" והייתי מרצה מן החוץ באוניברסיטת ת"א ובבינתחומי. ב-2011 נבחרתי ליועצת המשפטית של הרשות לאיסור הלבנת הון ואחרי חמש שנים מוניתי לעמוד בראשה.

הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור: אמונה על שמירת היושרה הגבוהה של המערכת הכלכלית, צמצום הלבנת ההון ומימון טרור, שמירה על צמיחה ותחרותיות וייצוג ישראל מול הגופים הבינלאומיים. אנחנו המודיעין הפיננסי של ישראל, מאתרים את מלביני ההון ומממני הטרור, מעבירים את המידע לרשות המסים והאכיפה ומסייעים בחקירה.

FATF: עד שנת 2000 היינו ברשימה השחורה של ה-FATF - כוח המשימה הבינלאומי שנלחם בהלבנת הון ומימון טרור, והיה לנו קושי להיות פעילים כלכלית בעולם. ב-2016, כשנכנסתי לתפקיד, נפתח חלון הזדמנויות להצטרף ל-FATF, ובתהליך אסטרטגי בניהול צוות נשי מעולה הצלחנו להיכנס בסיבוב הראשון. היום לפי מדד ה-FATF אנחנו אחת משלוש המדינות הטובות בעולם, קיבלנו כל פרס אפשרי ואני עומדת בראש קבוצת העבודה האופרטיבית שלו.

קורונה: יצרה תופעה רוחבית מטרידה של מעבר לעבודה בשחור בתחומים שלא היו שם. אנחנו מתעסקים עם מלביני ההון במעל למיליון שקלים בשנה ומעל 2.5 מיליון בארבע שנים. הנגיף גרם להרבה לחץ בתחום הפשיעה בגלל הקושי לסחוט דמי חסות - מפני שהעסקים סגורים, אין כמעט מעבר פיזי בין מדינות, פחות מזומן מסתובב ויש הרבה שוטרים ברחובות. אנחנו מזהים עלייה בהעברות סייבר, הוצאת כספים מחשבונות קש וניסיונות לנצל את ההזדהות מרחוק. יש עלייה בתחום האשראי החוץ-בנקאי ושימוש במטבעות וירטואליים.

הרשות להגנת הפרטיות: ב-2019 ביקשה ממני מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לשמש כממלאת מקום לראש הרשות שעזב והתחלתי לעשות סדר. בגלל הקונסטלציה הפוליטית של הליכוד וכחול לבן, שגורמת למינויים תקועים, אני עדיין שם.

איכוני שב"כ: כלי לא אפקטיבי למאבק בקורונה, שפוגע בפרטיות בצורה לא מידתית.

פנאי: משקיעה כל רגע פנוי בילדים. כמשפחה, אנו מאוד אוהבים טיולים ויוצאים לפחות פעם בחודש לטיול או קמפינג. עושה הליכה בים עם חברים.

תפיסת עתיד: מאחלת לעצמי להמשיך למצוא אתגרים במגזר הציבורי או הפרטי ולמנכ"ל משרד ממשלתי גדול.