סין מציגה: כך נראים החיים ללא מזומנים בארנק (וזה לא כזה פשוט כמו שנדמה)

שורה של סרטונים שפורסמו בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות המחישו את הקושי של אזרחים סינים מבוגרים להסתדר במציאות הדיגיטלית • כעת הממשלה הסינית דורשת מחברות ועסקים לחזור ולתת שירות גם בערוצים הישנים - פנים אל פנים, ובמזומן

Andy Wong AP נשים מבוגרות ברחוב בבייגין
Andy Wong AP נשים מבוגרות ברחוב בבייגין

בסרטון שהופץ לאחרונה ברשת החברתית וויבו, הגרסה הסינית לטוויטר, נראית אישה מבוגרת יושבת מבולבלת במשרד האחראי על ביטוחי הבריאות בעיר ייצ'אנג במרכז סין. היא הגיעה למשרד לבדה ביום גשום כדי לשלם עבור הביטוח שלה. קלוז אפ מגלה כי בידה היא מחזיקה חזק בצרור השטרות הדרושים, רק שהפקידה מסרבת לקחת ממנה את הכסף. "כאן לא מקבלים מזומן", נשמעת הפקידה אומרת בקרירות. "או שתשתמשי בסמארטפון שלך כדי לשלם, או שתבקשי מקרובי המשפחה". האישה נראית אבודה.

הסרטון המדכא צבר פופולריות גדולה ברשת הסינית, ועורר דיון רחב. חלק מהגולשים תמכו בפקידה, וטענו כי אינה יכולה לקבל מזומן מחשש להסתבך עם כסף מזויף, אך רוב המגיבים הצביעו על האופן שבו הטכנולוגיה מגמדת את האזרחים הוותיקים. המקרה הזה אינו יוצא דופן. בעקבות מגפת הקורונה, בחודשים האחרונים צצו ברשת שוב ושוב סרטונים דומים של קשישים סינים חסרי אונים מול המציאות הדיגיטלית.

כחלק מההתמודדות של סין עם המגפה, בפברואר החלו המחוזות השונים במדינה לחייב אזרחים להציג קוד בריאות ירוק בכניסה למקומות ציבוריים, לתחבורה ציבורית ואפילו למתחמי מגורים. הקוד הירוק, שמופק מיישום בסמארטפון, מעיד על כך שהאדם לא ביקר באזורים נגועים בקורונה במדינה או בחו"ל, לא בא במגע עם חולים מאומתים ואינו חייב לשהות בבידוד. כדי להירשם ליישום צריך למלא שורת פרטים אישיים, משימה קלה לקהל הצעיר. פחות מזה לקהל המבוגר.

באוגוסט תועד בסרטון ברשתות החברתיות עימות בין קשיש לנהג ונוסעי אוטובוס בעיר חרבין בצפון סין. הנהג דרש מהקשיש להציג בפניו את הקוד הירוק, אך הקשיש ענה שאין לו סמארטפון. כאשר הנהג סירב להמשיך לנסוע עד שהאזרח חסר הקוד יירד, החלו הנוסעים הממהרים לתקוף מילולית את הקשיש המסכן. העניין הסתיים רק כששוטר שהוזעק למקום הסיע את האזרח המבוגר למחוז חפצו.

באותו החודש התרחש מקרה דומה גם בעיר דאליין, שם נמנעה כניסתו של מבוגר אחר לתחנת הרכבת התחתית. עובדת הרכבת והמאבטח במקום ניסו במשך דקות להסביר לנוסע כי עליו להציג את קוד הבריאות שלו כדי להיכנס, אך הוא לא ממש הבין למה הם מתכוונים. "לא קיבלתי כזה", חזר ואמר האיש, שנראה בסוף הסרטון יושב מובס על מדרגות הכניסה.

הקורונה כזרז דיגיטציה

נושא הפער הדיגיטלי של אזרחים מבוגרים, שאינם מחוברים לאינטרנט ומתקשים להסתגל לשירותים המקוונים, קיים בכל העולם - אך בסין מדובר בבעיה חריפה במיוחד. בשנים האחרונות היא הפכה לחברה דיגיטלית כמעט לחלוטין, כאשר האימוץ של אמצעי תשלום אלקטרוניים במדינה הוא מהגבוהים בעולם. מסעדות וחנויות ברחבי סין החליטו לוותר לחלוטין על התמודדות עם שטרות כסף, ובמקום עובדים בקופה, ישנו קוד QR שהלקוחות צריכים לסרוק בעצמם כדי לשלם. הגרסה הקיצונית ביותר של היעדר המזומן היא שאפילו קבצנים מחזיקים קוד QR, כדי לקבל נדבה.

גם שירותים אחרים עברו דיגיטציה מתקדמת בסין - מהזמנת נסיעות, דרך שימוש בתחבורה ציבורית ועד לתשלום חשבונות. כל זה הואץ עוד יותר בימי התפרצות הקורונה במדינה, כשהעברת מזומן מיד ליד נתפסה בתור סכנה בריאותית. בתקופת המגפה עברו בתי החולים בסין למודל שמבוסס אך ורק על קביעת תור אונליין, כדי לשלוט בתפוסה ובצפיפות.

סין אימצה בחום בשנים האחרונות גם את השימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים, לכל דבר ועניין. בסרטון רשת מטריד נראה אדם בן 94 נישא על ידי בני משפחתו למשרד ממשלתי, כדי שניתן יהיה לסרוק את פניו ולפתוח אופציות בביטוח הלאומי שלו.

המגפה הייתה זרז משמעותי לאימוץ הטכנולוגיה על ידי האוכלוסייה הסינית המבוגרת, שנאלצה להסתגל לקניות ברשת בימי הסגר. נכון ליוני האחרון בני 60 ומעלה היוו 10.3% מתוך 940 מיליון גולשי האינטרנט הסינים, זינוק מדהים ביחס ל-6.7% בסקר הקודם במרץ. ואולם, ההערכה היא שעדיין מעל 100 מיליון אזרחים בני 60 פלוס נותרו אופליין, ואינם משתמשים בשירותי אינטרנט. הקשישים בסין, במיוחד כאלו שהגיעו מערים קטנות או מהכפר, נפגשו עם טכנולוגיה מתקדמת מאוחר יחסית בחייהם, ולכן הייתה להם פחות הזדמנות להסתגל אליה.

בנסיבות הנוכחיות, אזרחים מבוגרים לא-דיגיטליים מאבדים חלק חשוב מעצמאותם. וון צאילי, בת 60 מהעיר חרבין, סיפרה בראיון בתקשורת הסינית כיצד יצאה לחלץ עצמות בשכונה במהלך סגר הקורונה. במהלך הסיבוב היא נתקלה במחסום שבו נדרשה לסרוק את קוד הבריאות שלה. אף שבתה התקינה מראש את היישום הנדרש על הטלפון שלה, היא לא הצליחה להפעיל אותו. "אני לא יכולה לדמיין לחיות לבד. לא הייתי יכולה לעזוב את המתחם ללא עזרת בתי", היא סיפרה בייאוש.

תוכנית הסיוע

עד היום, הפתרונות שניתנו לקשיי האזרחים הוותיקים היו בעיקר מקומיים. בבייג'ינג הרשויות העבירו לבני הגיל השלישי סדנאות חינמיות כדי ללמד אותם כיצד להשתמש בסמארטפון בחיי היומיום. בעיר שנחאי אפשרו להם להירשם בקהילה, ולקבל במקום הקוד האלקטרוני אישור מודפס, שצריך לחדש כל שבועיים. גולשי האינטרנט הסינים שיבחו את תחנת הרכבת בעיר וואשי, אחרי שבאוקטובר הקימה דלפק סיוע לאזרחים נטולי טלפון חכם.

לאור עליית הנושא לסדר היום, השבוע פרסמה הממשלה הסינית המרכזית מסמך הנחיות לאומי רשמי ראשון הדורש מעסקים פרטיים ומשרדים ממשלתיים לסייע לאזרחים ותיקים. המסמך מבקר נותני שירותים שמקבלים רק תשלומים במובייל, ומכנה מדיניות זו "מפלה". במקום זאת דורשת הממשלה לאפשר תמיד גם תשלום במזומן או דרך כרטיס בנק, מוצר שגם הוא די נעלם מהנוף בסין.

גם בתחומים אחרים ההנחיות דורשות מחברות וארגונים להנהיג מסלול מסורתי של מתן שירותים, לצד הערוץ האינטרנטי. כך, לדוגמה, מתבקשים בתי חולים לשמור כמות מוגדרת של תורים בכל יום לאזרחים ותיקים שמגיעים ללא הזמנה מראש, ושירותי נסיעות מתבקשים לאפשר לבצע הזמנה דרך הטלפון. המסמך קובע עוד שסריקת קוד בריאות ממוחשב לא תהיה האופציה היחידה בכניסה למבנים. אם צעדים אלו אכן יתממשו, אולי שצף הסרטונים המדכאים על מבוגרים שנלכדו מחוץ לרשת, סופסוף ייעצר. 

צרו איתנו קשר *5988