1. במסיבת העיתונאים שבה הכריז על הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי לבריטניה, נדרש ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון למעט הסתכלות היסטורית. קולגה שלו לשעבר, מהימים שג'ונסון העיתונאי שיגר מבריסל טורים מושחזים נגד קביעת "הקימור המותר" של מלפפונים על ידי אירופה, ביקש את התייחסותו ל"פסיכודרמה של יחסי בריטניה והאיחוד בעשורים האחרונים".
ג'ונסון דווקא חלק שבחים לאיחוד. "מדובר בקונספט יוצא דופן שנולד מהסבל שגרמה מלחמת העולם השנייה, על ידי אידיאליסטים שלא רצו שוב מלחמה. זוהי יוזמה נעלה, אבל היחסים שלנו עם האיחוד תמיד היו קשים ומלאי חיכוכים, הרעיון של אינטגרציה בלתי פוסקת היה קשה לנו. במקום זאת, מה שיש לנו עכשיו הוא בסיס לידידות ולשותפות מחודשת, שמייצב את היחסים", אמר. במלים אחרות, ולא אופייניות, ג'ונסון אמר לאיחוד - זה לא אתם, זה אנחנו.
2. השאלה הגדולה היא אם הקושי הזה ביחסים היה דבר מה להתגבר עליו בעבור בריטניה, או מעין הוכחה לאי התאמה בסיסית, לשאיפות מנוגדות, לצורך לחתוך. ג'ונסון בחר באפשרות של גירושים. הוא ייכנס כעת לספרי ההיסטוריה בתור הפוליטיקאי הבריטי, שהוציא את בריטניה מהאיחוד, קודם כפעיל למען הצבעה בעד ה"ברקזיט" במשאל העם שהתקיים ביוני 2016, ואחרי זה כראש הממשלה שהפך את ההחלטה המסובכת למציאות בסוף השבוע הקרוב.
3. בריטניה משלמת מחיר יקר בעבור הגירושים. בנוסף לשיתוק המערכת הפוליטית במדינה במשך שנים, לחוסר האמון ההולך והגובר במערכת הפוליטית ולקיטוב הגובר, יש לקחת בחשבון את שאיפות העצמאות שה"ברקזיט" עורר בסקוטלנד ואת האיום הגובר להתפרקות הממלכה המאוחדת.
הסכם הגירושים עצמו מכיל 1,200 עמודים מפורטים. הוא קובע כי הסחר בין הצדדים יהיה חופשי כמעט לחלוטין - ממסים ומכסות. זהו צעד חשוב לשני הצדדים: אירופה היא יעד הייצוא הגדול ביותר של הכלכלה הבריטית, אבל בריטניה מייבאת מהאיחוד יותר משהיא מייצאת לו. תמורת כך מתחייבת בריטניה להיות נאמנה לתקינה האירופית שהתגבשה עד כה בתחומי עבודה, איכות סביבה וחברה. היא אינה מחויבת לתקינה בעתיד, אבל אם הממשלה תעניק סובסידיות לא הוגנות, או תקל על חברות בריטיות, האירופים יכולים לדרוש ענישה ופיצוי.
יש גם דברים שישתנו מהותית: סטודנטים בריטים לא יוכלו יותר לקחת חלק בתוכנית "ארסמוס" לחילופי סטודנטים; ארכיטקטים או בעלי מקצועות חופשיים יצטרכו לעבור תהליכים מורכבים של הכרה בתארים כדי לעבוד באירופה; הגישה החופשית של ה"סיטי" של לונדון לשווקים הפיננסים האירופיים תהיה תלויה ברגולציה אירופית ובמשא ומתן; ומהצד השני - בריטניה לא תהיה מחויבת יותר לבית הדין האירופי, תוכל לרקום הסכמי סחר בינלאומיים לפי טעמה, ודייגים בריטים יוכלו לתפוס 25% יותר דגים בחמש וחצי השנים הקרובות מהמכסה שהותרה להם עד כה. לאחר מכן, יתקיימו דיונים שנתיים על המכסה.
בנושא הדיג מסתמנת הסכמה כי ג'ונסון, שלא פספס הזדמנות להצטלם עם דג או סרטן במהלך קמפיין הבחירות שלו ואחריו, ויתר לאיחוד האירופי תמורת הסכמות בתחומים אחרים. הדייגים הבריטים זועמים על הפשרה, גם כמה מחוקקים שמרנים, אבל גורל ההסכם כמעט מובטח בפרלמנט מכיוון שה"לייבור" מהאופוזיציה ככל הנראה יצביעו בעדו.
4. האיחוד האירופי, מצדו, יוכל כעת להתקדם מהר יותר לעבר האינטגרציה לה הוא שואף, כאשר הוא מובל על ידי השאיפות הדומות של גרמניה וצרפת בהובלת הנהגותיהן הנוכחיות. היתרון הכלכלי שלו הוכח עם עוצמת תוכניות החילוץ של הבנק המרכזי האירופי וכן ההסכמה לראשונה ליצור חוב משותף למדינות אירופה. הוא הוכיח את עצמו כלכלית, גם אם לא רפואית, במאבק בנגיף הקורונה.
5. התשובה לשאלה בנוגע למוצדקות הצעד תיענה רק בעתיד, כשיתברר מקומה של בריטניה בעולם של המאה ה-21. אם ציר ברלין-פריז-בריסל צודק, והעולם יתאפיין ב"יתרון לגודל" של מעצמות כמו סין או ארה"ב או האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת תפסיד, ואולי אפילו תתפרק מבפנים.
אבל אם העצמאות הבריטית תוכיח את עצמה כיתרון, כפי שקרה עם ההשגה הזריזה והאישור המהיר של חיסוני "ביונטק-פייזר" נגד הקורונה, בריטניה תשגשג. בכל מקרה, אחרי שהייתה שותפה חלקית לחזון האירופי במשך שלושה עשורים, בריטניה - אימפריה לשעבר, אחת ממנצחות מלחמת העולם השנייה לשעבר, חברת איחוד לשעבר - שוב ניצבת מול השאלה איזה תפקיד היא מעוניינת למלא בעולם, וכיצד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
