חלוקת רכוש בעת גירושים: איך מעריכים שווי עסק בתקופת הקורונה?

אחד האתגרים המשמעותיים במסגרת חלוקת הרכוש המשותף בעת גירושים הוא הערכת שווי העסק ויכולת הפרנסה של בן זוג עצמאי מתוך ראייה עתידית - אבל איך מעריכים שווי של עסק שנפגע על רקע משבר הקורונה כמו מסעדה או אולם אירועים?

חלוקת רכוש בעת גירושים / צילום: שאטרסטוק
חלוקת רכוש בעת גירושים / צילום: שאטרסטוק

אחד האתגרים המשמעותיים במסגרת חלוקת הרכוש המשותף בעת גירושים הוא הערכת שווי העסק ויכולת הפרנסה של בן זוג עצמאי מתוך ראייה עתידית.

בשנת 2012 קבע בית המשפט העליון את שיטת ה-DCF (שיטת תזרים המזומנים) כשיטה המועדפת מבחינה משפטית להערכת שווי חברות, תוך צמצום השימוש בשיטות ההערכה השמרניות יותר, שהיו נהוגות עד אז. השיטות הקודמות, והמבוססות על נתוני העבר, כגון שיטת שווי השוק או שיטת השווי הנכסי, הוחלפו בשיטת הערכה, שאינה נסמכת רק על נתונים קיימים, ויש בה גם יומרה לצפיית פני העתיד.

שיטה זאת, שנדונה בבית המשפט העליון בהקשר של הערכת שווי עסק לצורך מכירתו, אומצה ע-ידי בתי המשפט לענייני משפחה, גם עבור הערכת שווי עסק, לצורך קביעת סכום הפיצוי שישלם בעל העסק לבן זוגו במסגרת הליך גירושים.

קיימות מספר בעיות בהערכה לפי שיטת ה-DCF. ראשית, היא אינה מתאימה לכל סוגי העסקים, למשל לחברות המצויות בקשיים ובסכנת פירוק, לחברות החזקות שעיקר נכסיהן הם כספיים, וגם לחברות סטארט-אפ שאין להן היסטוריה פיננסית וקיימת אי-ודאות גבוהה בנוגע לעתידן. עבור חברות אלה ניתן לבצע הערכה על-פי השווי הנכסי, אך גם הוא לא תמיד תואם את השווי האמיתי של העסק.

מכשול נוסף בשיטה נובע מכך שהתחזיות העתידיות לא יכולות להביא בחשבון שינויים מפתיעים בחיים, כגון תאונה, מחלה, מלחמה וכדומה, המשנים דרמטית את הצלחתו של העסק. המחשה לבעייתיות זאת ניתן למצוא בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מינואר 2020, אשר עסק בהערכת שווי מסעדה, שהבעל הקים וניהל בהצלחה לאורך שנות הנישואים.

במועד הנישואים בשנת 2001 התרחשה "אינתיפאדת אל אקצא" שפגעה אנושות בעסקי המסעדנות, וכתוצאה מכך חובותיה של המסעדה עלו על הכנסותיה. לכן מומחה שמינה בית המשפט כדי לאמוד את שוויה למועד הנישואים, ביצע את ההערכה לפי שיטת השווי הנכסי, והעמידה על גובה של כ-100 אלף שקל. בעת הגירושים, בינואר 2020, עמדה המסעדה בשיא הצלחתה, ולכן השווי למועד זה הוערך על-די המומחה לפי שיטת ה-DCF, מתוך ציפייה עתידית שהמסעדה תמשיך לשגשג, מה שהקפיץ את שוויה לסך של 2.5 מיליון שקל, והבעל חויב לשלם לאישה מחצית מההפרש בין שתי ההערכות. שלושה חודשים מאוחר יותר נסגרו המסעדות, ולכן אילו הייתה מבוצעת ההערכה כעת, לאחר שנה של משבר קורונה, כמובן שההערכה הייתה שונה לגמרי.

בעיה דומה הובילה השבוע את בית המשפט לענייני משפחה באשדוד לדחות תביעה של אישה לקבלת מחצית משווי אולם אירועים שבבעלות הבעל, לפי שיטת ה-DCF נכון למועד הקרע שהתרחש עוד בשנת 2016. לטעמו של בית המשפט, אין מקום כעת להעריך שווי עסקים, שנפגעו בתקופת הקורונה, בשיטה שמתיימרת לצפות פני עתיד, כשהעתיד בלתי ידוע כתוצאה מאירוע שהוא כוח עליון: "שיטת הערכת שווי הנכסים על-פי ערכם במועד הקרע, המתאימה לימים כתיקונם, נראית כשיטה שאינה מתאימה לימי קורונה. המשבר שפקד את העולם כולו הוא בגדר 'כוח עליון' שלא ניתן היה לצפותו, ואף לא ניתן להתעלם ממנו. מטעם זה, שיטת הערכת 'השווי ההוגן' של העסק, קרי 'שווי השוק' שלו, היא השיטה המשקפת הלכה למעשה את שוויו". 

לאור דברים אלה הורה בית המשפט להמתין שלושה חודשים נוספים כדי לראות אם המשק מראה סימני התאוששות מהקורונה, ואז לנסות למכור את העסק בשוק החופשי למרבה במחיר, גם אם שווי זה יהיה נמוך משמעותית מערכו במועד הקרע.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה

צרו איתנו קשר *5988