שבתון ביום הבחירות לכנסת: המעסיקים הם שק החבטות של המשק הישראלי

על אף הפגיעה הקשה של המעסיקים בתקופת הקורונה, עד כה לא מצא לנכון המחוקק לטפל בסוגיית יום הבחירות והנטל שהוא מטיל עליהם • האם דמוקרטיה לא מצריכה גם ערבות הדדית, והגיון משקי וכלכלי? לעת הזו נראה שנכון יהיה לספק חלופה יצירתית לעבודה ביום הבחירות

מצביעים בבחירות לכנסת ה-23 / צילום: שלומי יוסף, גלובס
מצביעים בבחירות לכנסת ה-23 / צילום: שלומי יוסף, גלובס

לאחרונה עתר לבג"ץ ארגון הגג של המעסיקים, המייצג את התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר והתאחדות חקלאי ישראל, נגד ראש הממשלה, שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת, בדרישה כי יחזירו למעסיקים מיליארד שקל על מימון משכורות כפולות - תוספת של 100% למשכורת בשל עבודה ביום שבתון וימי חופשה לעובדים ביום הבחירות הקרוב.

עתירה זו אינה מקרית, כמובן. נכון, עובדים רבים נפגעו פגיעה קשה ממשבר הקורונה. אבל יחד איתם נפגעו גם המעסיקים. אחת המסקנות המתבקשות ממשבר הקורונה היא שהמעסיקים הם שק החבטות של המשק הישראלי. מעסיקים שהצליחו (בדוחק אמנם) להרים את הראש מעל למים בזמן המשבר, המשיכו לשלם לעובדיהם את מלוא זכויותיהם וההטבות הנדרשות לפי חוק, תוך שהם מתמודדים עם נזקי המשבר במקביל לכך. בנוסף, נראה שהאצבע הייתה קלה על ההדק בהטלת חבויות חדשות על המעסיקים. די אם נזכיר למשל, את תשלום דמי המחלה לעובדים בבידוד שבו נשאו המעסיקים חודשים רבים, תוך שגם כיום נושאים המעסיקים בנתח משמעותי מתשלום זה, ומקבלים עבורו החזר חלקי בלבד.

והנה, כאילו לא די בקרב שהמעסיקים מנהלים על חייהם זה חודשים ארוכים, ממשמש ובא יום הבחירות לכנסת, הרביעי במספר בתוך שנה וחצי. על פי חוק יסוד: הכנסת, יום הבחירות בכנסת הוא יום שבתון ולפי חוק הבחירות לכנסת עובד שעבד 14 ימים לפני יום הבחירות זכאי להיעדר ביום הבחירות על חשבון המעסיק - כדי שיוכל לממש את זכותו הדמוקרטית להצביע.

ומה עם הערבות ההדדית?

זולת סוגים מסוימים של עובדים שנדרשים לעבוד ביום הבחירות ובהם עיתונאים, מובילי מזון וגם עובדי תיאטרון ובתי קולנוע (זוכרים אותם?) מרבית העובדים במשק, כולל אלה שעובדים מהבית כבר חודשים ארוכים - אינם נדרשים לעבוד ונהנים מיום חופשי בתשלום, על חשבון המעסיק. עובדים שנדרשים לעבוד זכאים, מכוח פסיקת בתי הדין לעבודה שקדמו לה נוהג וכללי תשלום בשירות המדינה, לתגמול בשיעור של 150% (ולפי מספר פסקי דין גם 200%) משכרם או ליום חופשה חלופי, על חשבון המעסיק, והוא, מנגד, "סופג" עוד יום עבודה אבוד.

וכאן לא ניתן שלא לעצור ולשאול - האם דמוקרטיה לא מצריכה גם ערבות הדדית, והגיון משקי וכלכלי? האם אובדן יום עבודה, שעלותו למשק על פי ההערכות כ-1.5 מיליארד שקל, הוא אכן חגיגה לדמוקרטיה? האם לא תם עידן התפיסה האנכרוניסטית של מהי עבודה והיכן היא מתבצעת? ובקצרה - בהינתן שעבודה ביום הבחירות לכנסת גוררת אחריה תגמול גבוה בתקופת משבר כלכלי חמור - האם לא הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולשנות את הפסיקה הנוהגת בנוגע לתשלום תגמול עבור יום בחירות או לדאוג לשיפוי למעסיקים?

קחו לדוגמה את אותם עיתונאים, זבנים ומובילים הנדרשים לעבוד ביום הבחירות לכנסת - אלה מממשים את זכותם להצביע, על אף שהם עובדים באותו היום. כך שעצם העבודה כמובן אינו פוגע, כשלעצמו, במימוש זכות ההצבעה. בהתאמה, ספק האם ביטול יום השבתון יהווה חסם בפני ההצבעה עצמה. אלא ששאלה זו של ביטול יום הבחירות כיום שבתון והפיכתו ליום עבודה "רגיל" צריכה להיות מטופלת, באופן אירוני למדי, על ידי המחוקק עצמו, וזה צריך לשאול את עצמו האם לא בשלה העת לשנות את הסדרי החקיקה ולקבוע שיום הבחירות לכנסת יהיה יום עבודה ככל הימים, תוך קידוש זכות ההצבעה - לא באמצעות חופשה על חשבון המעסיק, אלא באמצעות הבהרה חד משמעית שמעסיק שאינו מתיר לעובדו לממש את הזכות צפוי לעונשים כבדים ואכיפתם בפועל.

אלא שעד כה המחוקק לא מצא לנכון לטפל בסוגיית יום הבחירות והנטל שהוא מטיל על המעסיקים ונראה שלא אצה לו הדרך בקשר לכך. לכן, לעת הזו, ועד שהמחוקק יוכל לייצר פתרון ראוי לנטל הכלכלי הכבד שגורר איתו יום הבחירות על גבם של מעסיקים נראה שנכון יהיה לחשוב מחוץ לקופסה ולספק חלופה יצירתית לעבודה ביום הבחירות. כך למשל, ניתן להציע כי עובד שלא עבד ביום הבחירות יעבוד ביום החופשי העוקב ליום הבחירות או יעבוד בתמהיל שעות שונה בשבוע הבחירות לכנסת. הגם שלא ניתן לחייב עובדים לפעול כך, ניתן להציע לעובדים לעבור לעבוד במסגרות חלופיות אלה כדי להקל, ולו במעט, על הנטל הכלכלי הנלווה לשבתון הבחירות ועל הנזק האדיר שנגרם כתוצאה מכך. 

הכותבת היא ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד ברנע ג'פה לנדה