"אנשים מחפשים מתוק ונחמה בתוך האיכס, אז אנחנו מצליחים להשאיר את הראש מעל המים ולהתפרנס"

כשמאור הד ודלית בן חורין הד פתחו את העסק שלהם בקיבוץ איילון ב-2016, הם התרכזו במכירת תבלינים וחלבות. "אני מגיע מתחום השיווק והמכירות בחברות גדולות כמו נביעות, סלקום ותדביק, ודלית באה מעולם הבנקאות והביטוח", מספר הד. "היה לי ג'וק להקים עסק פרטי, ובגלל המשיכה לעולם התבלינים, הלכתי דווקא לכיוון הזה.

"אנשים הגיעו לקנות, וראו שהייתה בחנות מכונות אספרסו קטנה עבורנו, שיהיה לנו קפה בבוקר. כשהתחילו לשאול אם יש קפה, הכנו להם מהמכונה, ואז הגיעו יותר ויותר אנשים שביקשו. אמרנו לעצמנו, אם יש קפה, אז אולי נציע גם עוגיות לידו? דלית אפתה במשך שנתיים עוגיות בבית, ומכרנו אותן לצד הקפה בחנות. הביקוש הלך וגדל, והיו שביקשו אריזות. הגדלנו את הכמויות, וכשראינו שזה צובר תאוצה, החלטנו להתרחב, והפכנו את המקום לבית קפה".

דלית, שעד אז הכינה הכול בבית לצד העבודה היומית שלה, החליטה לעזוב את הביטוח ואת הבנקים, והלכה ללמוד קונדיטוריה. "היום היא קונדיטורית במשרה מלאה. כשזה הפך להיות מקצוע לכל דבר, כבר קנינו תנור תעשייתי וציוד ושכרנו מקום בקיבוץ - שבו אנחנו חיים כבר 15 שנה - כדי לאפות. עכשיו אנחנו בית קפה וקונדיטוריית בוטיק, ומציעים ארוחות בוקר לצד מאפים ומארזים. בסגר אנחנו מבוססים על משלוחים".

זה מקובל בית קפה בקיבוץ?
"אין את זה בכל קיבוץ, אבל באזור שלנו, בגליל המערבי, יש כמה בודדים. זה ייחודי. הקהל שלנו התחיל כתושבי הקיבוץ, אבל עם ההתרחבות כבר התחילו להגיע מקיבוצים ומושבים שכנים ומנהריה, למשל. אנחנו יושבים על הכביש שיורד לנחל בצת, כך שיש גם הרבה מטיילים שאוהבים לעבור אצלנו בדרך.

"עשינו שיתופי פעולה עם צימרים באזור, ויש הרבה כאלה. עם הזמן המבקרים התחילו לשאול אם יש משהו לאכול גם מעבר לעוגיות. כך התפתחנו לנושא של ארוחות בוקר, כריכים, קישים, לחמים ואפילו עוגות יום הולדת".

מה עם התבלינים?
"מהם נאלצתי להיפרד. את התבלינים, החלבות והחליטות החלפנו במה שאנחנו מציעים עכשיו. מעבר לכך, כדי להרוויח בעולם התבלינים צריך למכור בכמויות. זה פחות מתאים למקום קטן כמו שלנו, שבו אנשים מחפשים קפה ומאפה. לפני שנה עזבתי את העבודה בתדביק כמנהל מכירות, ועכשיו שנינו באופן מלא בעסק. בגלל המצב, נאלצנו להוציא את ארבעת העובדים שלנו לחל"ת".

איך אתם מתמודדים עם המצב?
"במרץ תפסנו את הראש במשך שבוע, ואמרנו: סוגרים לנו את העסק. אבל אז חשבתי שאפשר לעשות התאמות למצב. יש לנו דפי פייסבוק ואינסטגרם פעילים, שבהם אנחנו מפרסמים פעם בשבוע תפריט ואנשים עושים הזמנות ומגיעים לקחת, וכשיש סגר, כמו עכשיו, עושים משלוחים.

"אנחנו מצליחים להשאיר את הראש מעל המים ולהתפרנס, אבל ביחס לימים רגילים יש ירידה. המדינה לא עזרה - הקריטריון היה לפחות 40% ירידה משנה שעברה. לשמחתי העסק שלנו לא היה בירידה כזו. זה שעזבתי את עבודתי כשכיר זה דווקא לטובה, כי לשלם משכורות בתקופה כזו היה קשה מאוד. ככה אנחנו ממנפים את היכולות של שנינו - שיווק ומכירות ואפייה - לטובת הצלחת העסק. אפילו למטבח התחלתי להיכנס".

איך הקורונה השפיעה על הרגלי הצריכה של הלקוחות?
"מרגישים שאנשים מחפשים מתוק ונחמה בתוך האיכס הזה. זיהינו גם הזדמנויות - ארוחות בוקר במארזים 'טו גו'. לימים שאחרי הסגר נציע למטיילים באזור לקחת, וזה מיועד גם לצימרים שרובם הפסיקו להתעסק עם ארוחות. מי שיבקש ארוחת בוקר, נביא אותה אליו. זה נותן מענה לכולם".

למה קוראים לעסק מיקה?
"זו הבת האמצעית שלנו. לשמן של שתיים האחרות - עופרי ואורי - בטח נמצא בהמשך שימוש אחר".

מאור הד ודלית בן חורין הד, בעלי "מיקה - כשטעם וריח נפגשים" ● בני 44 ו-45, נשואים והורים לשלוש בנות ● הקימו את העסק ב-2016, והוא ממוקם בקיבוץ איילון ● ארבעת העובדים שלהם בחל"ת. "אנחנו ממנפים את היכולות של שנינו - שיווק ומכירות ואפייה - לטובת העסק"

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il