המשרד להגנת הסביבה מציג אסטרטגיית פסולת מקיפה, עם סימן שאלה גדול

המשרד להגנת הסביבה מציג את אסטרטגיית הפסולת החדשה שהוא שואף לקדם בשנים הבאות, במטרה לצמצם את הטמנת הפסולת מ-80% כיום ל-20% בשנת 2030. עד כה, לאורך שנים רבות, ישראל לא הצליחה ליישם אסטרטגיית טיפול בפסולת שתוביל לצמצום ההטמנה, וזאת בעוד שהאוכלוסייה הולכת וגדלה, וכך גם כמות הפסולת הנערמת במזבלות.

החזון העומד בבסיס האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה הוא הפיכת כלכלת ישראל מליניארית, הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת, לכלכלה מעגלית, השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים - עד שנת 2050. זאת במטרה להפחית את ייצור הפסולת, להפוך אותה למשאב ולהפחית את ההשפעות הסביבתיות השליליות לאורך כל שרשרת הטיפול בפסולת. זוהי למעשה האסטרטגיה המקובלת באיחוד האירופי, שהותאמה לישראל.

במשרד להגנת הסביבה מציבים יעדים ליישום עד שנת 2030: 54% העברה של פסולת למיחזור; 100% תשתית למיון ולהפרדת הפסולת האורגנית במקור; 0% הטמנה של פסולת לא מטופלת ו-20% הטמנה של פסולת שארייתית, והפחתה של 47% מפליטות גזי החממה הנוצרים בתחום הפסולת בהשוואה להיום. כדי ליישם את התוכנית, המשרד יקדם את הקמתם של מתקני מיון וטיפול בפסולת באמצעות השקעות מכספי קרן הניקיון, ויסייע בהקמת התשתית הפיזית להפרדה במקור.

גלגולי הפסולת

על מנת להבטיח ודאות ארוכת טווח במשק הפסולת, האסטרטגיה תעוגן בחקיקת מסגרת על בסיס הדירקטיבה האירופית. החקיקה תטמיע את עקרון "המזהם משלם" במשק הפסולת, תוך החלת האחריות והעלות לטיפול בפסולת על יצרני הפסולת, והחלת חובה הדרגתית לאיסוף נפרד של זרמי פסולת בני-מיחזור ואיסור הטמנה לפסולת לא מטופלת.

המדינה תקבע מודלים לתמרוץ כלכלי, כך שיישום התוכנית יהפוך כדאי לרשויות המקומיות, ותעמיד פתרונות מקצה לקצה, הנוגעים לכל אורך חיי המוצרים - עד שהם נהפכים לפסולת. בהתאם למדיניות החדשה, הרשויות יוכלו לקבוע מנגנון תמרוץ כלכלי לתושבים (Save as you Throw, "מחזרו וחסכו"), כך שמשקי בית שישליכו פחות פסולת או יפרידו אותה במקור - ישלמו פחות בהתאם. מדיניות זו יושמה במדינות רבות בעולם, ומאפשרת לרשויות ירידת עלויות של 10%-15% בייצור הפסולת, ועלייה של 35%-50% בהפרדת הפסולת במקור.

בהתאם לתוכנית יהיו שלושה פחי איסוף בפתח הבניינים, או במרכזים ביישובים קהילתיים ושכונות של בתים פרטיים: פח חום לפסולת אורגנית; פח כתום למגוון חומרים מתמחזרים "יבשים" (ולא רק לאריזות כפי שקיים היום) ופח ירוק לפסולת שיורית. בנוסף, יוצבו פחי מיחזור ייעודיים נוספים ברמת הרחוב או השכונה.

לאחר האיסוף, הפסולת האורגנית (המהווה 43% מסך הפסולת) תועבר למתקן טיפול מכני ביולוגי. במתקנים אלו הפסולת תעבור מיון משלים נוסף, ומשם - למערכי קומפוסטציה ועיכול אנאירובי לייצור ביוגז לתהליכי ייצוב, וקומפוסטציה לייצור דשן איכותי לחקלאות או לגינון.

הפסולת היבשה (המהווה כ-39% מסך הפסולת) מהפח הכתום ומפחי המיחזור השכונתיים תועבר למתקני מיון, שבהם החומרים יופרדו לזרמים שונים. חומרים "נחותים", שלא ניתן למחזר, יחולצו ויעברו להשבה לאנרגיה במידת האפשר או להטמנה. הפח הירוק עם הפסולת השיורית (המהווה כ-18% מסך הפסולת) יועבר לפס מיון ייעודי ויחולצו ממנו חומרים מתמחזרים. פסולת שיורית שאינה מתמחזרת תועבר להשבה לאנרגיה או להטמנה.

חישובי העלויות

מעל התוכנית השאפתנית מרחף סימן שאלה גדול. כפסע מבחירות, האם שר אחר אשר יעמוד בראש המשרד בשנים הבאות לא יבטל את התוכנית של השרה גילה גמליאל, כשם שעשה כמעט כל שר לקודמו במשרד? התוכנית הנוכחית דורשת מסגרת חקיקה ותקנות שונות, והדרך ליישומה איננה מהירה. נכון ליום לפרסום התוכנית, למשרד להגנת הסביבה עדיין אין טיוטת תזכיר חוק בנושא, ואין לוחות זמנים קבועים לביצוע. השלמת החקיקה דורשת עוד עבודה וזמן.

יתר על כן, התמריצים שיינתנו עדיין אינם ברורים, וזכורה אף תוכנית עבר להפרדה במקור שנגדעה בין החלפות השרים: תוכנית ההפרדה שהגה גלעד ארדן, שבמסגרתה הוצבו גם פחים כתומים מחוץ לבתים, בוטלה על ידי אבי גבאי. ההבדל העיקרי כעת נעוץ בכך שמדובר באסטרטגיה כוללת, תוך השקעה במתקני טיפול שיצליחו להפוך את התוכנית לבת קיימא.

"התוכנית האסטרטגית החדשה של המשרד מקיפה יותר מקודמותיה, וכוללת לצד שיטות וטכנולוגיות, שכבר היו על השולחן ואף נוסו בחלקן בעבר, גם הצעות לחקיקה ותוכנית לחינוך והסברה, לצד תמריצים לציבור וסיוע ליזמים", אומר פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית סמי שמעון.

"יחד עם זאת, אחרי 20 שנה של ניסיונות להפחית את היקף ההטמנה בישראל, ניסיונות שנכשלו פעם אחר פעם, מדינת ישראל צריכה תוכנית פעולה עם לוחות זמנים לחקיקה וליישום, מנגנונים לחלוקת הכספים ותקציבים ברורים. אנחנו עומדים שוב לפני בחירות, ואין לנו זמן לחכות לשר חדש, לבחינה מחדש ולעוד תוכנית".

יש לציין כי המשרד להגנת הסביבה קיים בחינת עלות-תועלת של החלופות, הכוללת את העלויות הישירות והעלויות החיצוניות (עלויות סביבתיות) של הטיפול בפסולת. כך שלראשונה, לשר הבא במשרד יהיה מסד נתונים מסודר ופתרונות שנבחנו לעומק, ומתבססים על היגיון כלכלי.

בדיקה זו הראתה כי אימוץ מדיניות של הפרדה במקור של הזרם האורגני והזרם ה'יבש' המיועד למיחזור, תוך קביעת תמריצים כלכליים, היא הכדאית ביותר מבחינה כלכלית וסביבתית. היא תביא לחיסכון משקי של לפחות מיליארד שקל בעשור הקרוב, להפחתה בייצור הפסולת לנפש, ולשיעורי המיחזור הגבוהים ביותר מבין החלופות השונות (54%).

למעשה, לפי בדיקת המשרד להגנת הסביבה, החלופה הסביבתית ביותר היא גם הכלכלית ביותר. עלותה המשקית היא 4.5 מיליארד שקל בשנה, וזאת לעומת תוכניתו של השר הקודם, זאב אלקין, להקמת מתקני השבת האנרגיה מפסולת, הנאמדת ב-5.3 מיליארד שקל בשנה.

יתר על כן, בעוד שהעלות החיצונית של פליטת גזי החממה של הטמנה עומדת על 173 שקל לטון, ושל מתקן תרמי לשריפת פסולת על 28 שקל, מתקני עיכול אנארובי שיקומו עם יישום התוכנית החדשה יחסכו 11 שקל לטון פסולת בעלויות חיצוניות של פליטות גזי חממה.

מפגרים אחרי ה-OECD

בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלמ"ס, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה) - 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25% עד לשנת 2030, ויסתכם ב-7.5 מיליון טונות בשנה. קצב גידול הפסולת בישראל עומד בעשר השנים האחרונות על כ-2.6% בממוצע בשנה, והוא מושפע מדמוגרפיה ושינויי צריכה (1.94% נובעים מקצב גידול האוכלוסייה ו-0.66% מגידול בייצור הפסולת).

בניגוד למגמות הנצפות במדינות האיחוד האירופי של גידול משמעותי באחוזי המיחזור (46% בממוצע נכון ל-2017) וצמצום הפסולת לנפש, אחוזי המיחזור בישראל נמוכים באופן ניכר ביחס למדינות ה-OECD. זו הסיבה שנדרשת רפורמה מקיפה במשק הפסולת.

כשגמליאל נכנסה למשרד להגנת הסביבה, היא החליטה לבלום את תוכניתו של אלקין להקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת ברחבי ישראל, שבהם יועדה הפסולת להישרף. למעשה, היא הציבה את אופציית שריפת הפסולת בתחתית הפירמידה, כך שזו תבוא לידי ביטוי רק במצבי אין ברירה. בכך מאמץ המשרד להגנת הסביבה מדיניות הדומה לנהוג במדינות מערב אירופה המובילות בטיפול בפסולת.

גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את פארק המיחזור חירייה, אמר היום (ג') על התוכנית: "היעד הלאומי כפי שנקבע במדיניות המשרד להגנת הסביבה שהוצגה היום, להגיע ל-20% הטמנה של פסולת בלבד עד 2030 הוא בר השגה ויש לנו את היכולות להגיע אליו באמצעות המשך פיתוח מתקני המיון האזוריים וטיפול בנושא צרכנות נבונה וצמצום צריכה ופסולת.
"בכנס השנתי לטיפול בפסולת שקיימנו היום בפארק חירייה הצגנו את התוכנית שלנו כגוף האמון על מיון וטיפול בכרבע מהפסולת בישראל, למימוש האסטרטגיה של המשרד להגנת הסביבה, תוך המשך למידה ממדינות אחרות והנחת העבודה כי הפתרון המקיף כולל גם את הטיפול בפסולת שלא ניתן למיין בצורת השבה".

אדם טבע ודין הגיבו אף הם ובירכו את השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל על הצגת אסטרטגיית הפסולת. לדברי הארגון,"אדם טבע ודין קורא להכנתה של תוכנית לאומית רב שנתית לטיפול בפסולת האורגנית ולאימוץ צעדים שיאפשרו הפרדת הפסולת במקור.

"הטיפול בפסולת האורגנית הוא קריטי, בשים לב לכך שאחוז הפסולת האורגנית בישראל הוא כמעט פי שניים מאשר במדינות אירופאיות. פסולת זו, כשהיא מטופלת יכולה להפוך למשאב ומכאן החשיבות שיש בטיפול בה.

"חשיבותה של התוכנית היא גם בהשפעותיה על הפחתת הפליטות של גזי החממה, זאת בשים לב לעובדה ש-20% מגזי החממה מיוצרים כתוצאה מהליכי הטיפול וההטמנה של פסולת. עניין זה, בשילוב עם ההתייחסות לנושא הטיפול בפלסטיק חד פעמי, צפויים להביא לשינוי משמעותי במציאות בישראל".