"זו בושה של המדינה שאמנים הגיעו למצב שאין להם מה לאכול, שאין להם איך לקנות מצרכי מזון"

עד שפרצה הקורונה, אורנה רוטברג פקדה מדי יום את התאטרון. כבר יותר מ-30 שנה, ללא הפסקה של יום אחד, היא חיה את הבמה, מהצגה להצגה. לאורך השנים היא שיחקה בשלאגרים גדולים של התאטראות הגדולים ובראשם תאטרון הבימה - מ'החייל האמיץ שוויק', ל'עושה כרצונו', 'מצחיקונת' ו'מיקה שלי', לצד סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. רוטברג קמה בבוקר לעשייה שהיא רואה כתכלית חייה, אבל אז באה הקורונה.

"בחיים לא היה מצב שלא עבדתי", היא מספרת. "למצב הזה של המשבר התעסוקתי, נוסף גם משבר אישי. הייתי צריכה לסעוד את אבא שלי, שהיה בישורת האחרונה של החיים שלו. זה היה גיהינום שאין לתאר. עשינו הכול כדי לכבד את החלטתו לסיים את חייו בבית, אבל הוא הגיע לבית חולים, ולאחר מכן להוספיס שבו לא יכולנו להיות איתו יחד כולנו כמשפחה. גם כדי להיכנס אליו, היינו צריכות להיות ממוגנות לחלוטין. ביולי, מצאתי את עצמי מתרגלת לכך שאני יתומה מאמא ומאבא, באמצע הקורונה. לא משנה בת כמה את, את תמיד ילדה של אבא ואמא. תמיד יש לך גב. ודווקא עכשיו, בזמן המשבר הקשה הזה כשאין לי עבודה, הבית נגמר. כל הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים".

בניגוד לחברים רבים בתאטרון, היא הצליחה בזכות החוזה האחרון שלה מול הבימה, שכלל גם תלוש משכורת, לקבל דמי אבטלה. זהו לא סכום משנה חיים, רחוק מאוד מהשכר הקבוע שלה, אך הוא עזר לה להשאיר את הראש מעל המים. "העוגן הפרנסתי שלי היה התאטרון. תמיד הייתי 'שחקנית של תאטרון'. ועכשיו, הייתי צריכה למצוא משהו אחר. הייתי צריכה להבין את הוואקום הזה שנכנסתי אליו", היא אומרת. "הבנתי שהתאטרון קיבל מכת מוות. המצב של התאטרון עכשיו הוא קטסטרופלי. אנחנו רואים ישיבות קבינט, מדברים על כל הענפים, על האירועים, ועד החודש האחרון בכלל לא דיברו עליו בממשלה. הוא לא היה קיים אפילו במצגות שלהם".

רוטברג מבינה שהיא איננה "תמונת הפנים" של התאטרון. עולם הבמה ספג בשנה האחרונה מכה קשה מנשוא, וחלק מהשחקנים מצויים במאבק על כל אגורה, ומתקשים אף לרכוש מזון. בעם בשבוע, רוטברג ובני זוגה מתנדבים בעמותת 'פעימת הלב', שמחלקת מזון לאמנים במצוקה. "שם, מדי שבוע, אפשר לראות את המציאות של עולם התרבות. כשאני מעלה את הארגזים לבתים, אנחנו לא פוגשים אחד את השני, אני מכירה את חלק מהשמות והכתובות, אני עולה לשם ואומרת: 'זה לא להאמין. לא ייתכן שאמן כזה יהיה במצב שהוא צריך לדאוג לצרכים הכי בסיסיים'. זו בושה של המדינה שאנשים הגיעו למצב שאין להם מה לאכול, שאין להם איך לקנות מצרכי מזון".

רוטברג, שלא מכירה מצב של 'לשבת בבית', החליטה להשקיע את כל זמנה בעסק שלה - רוטברג הפקות, ולצאת למסלול חדש. "פתחתי מחברת, כתבתי לעצמי את השאלות הקשות ואת איך שאני רואה את התמונה, והתחלתי לכתוב את התוכנית של החיים שלי. היא כללה לנסות להגשים את מה שבאמת רציתי במקום לבצע תפקידים שנדרשים ממני, ולהתחבר לתכנים שכל השנים רציתי לעשות. כלומר, להיות עצמאית במלוא מובן המילה, ולהיות אחראית על הכול. מיצירת תוכן למכירת התוכן שלי. בניתי לעצמי סדר יום מאוד קפדני".

בין הסגרים, בזכות העסק האישי שלה, הצליחה רוטברג להופיע בבתים עם המחזה שלה, געפילטעפיש, וזה לא הכול. "טכנולוגיה ואני יחד - זה לא עובד. אני אוהבת תאטרון בגלל המפגש החי עם הקהל, ופתאום לקחו לי את זה. על הכיפאק זום וטלוויזיה, אבל זה לא זה. אמרתי: אני לא מופיעה בזומים, זה הדבר שהכי הייתי באנטי אליו, אבל הבנתי שאין ברירה. אני חייבת להתכתב עם המציאות".

על הדרך, היא הרימה תוכנית אינטרנטית חדשה, מעין רדיו, עם איש הטלוויזיה יורם שרטוק. "אנחנו מעלים אותה בכל שבת, אני מקווה שבהמשך זה יניב גם פרנסה", היא אומרת. במקביל, רוטברג פנתה לקרן שתומכת בפרויקטים של אמנים, וקיבלה תקציב להצגה שאותה היא מתכננת להעלות, יחד עם המחזאי עומר קרן.

אורנה רוטברג, שחקנית תאטרון וקולנוע ● גרה בתל אביב, נשואה ואם לשניים ● בעקבות הקורונה החלה להופיע בבתים ובזום עם הצגה והרצאה

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il