איש העסקים והנדל"ן ספי צביאלי הגיש עתירה נגד מסמך המדיניות לכיכר אתרים

עו"ד שרון מונטיפיורי גילן: "המסמך יוצר פרוייקט שיש בו רווח יזמי מופרז, בערך פי 10 מרווח סביר בשוק. ממתי עיריית ת"א עושה דברים כאלה?"

כיכר אתרים ת"א / צילום: איל יצהר
כיכר אתרים ת"א / צילום: איל יצהר

הבוקר (ג') הוגשה לבית המשפט המחוזי ת"א עתירה ע"י עורכי הדין שרון מונטיפיורי גילן ויונתן ברמן, בשם איש העסקים ספי צביאלי, כנגד מסמך המדיניות למקטע החוף שבין המרינה ובריכת גורדון, כולל בתי המלון. המסמך הוצג לראשונה לציבור בחודש אוגוסט 2020 ואושר ע"י הוועדה המקומית בחודש דצמבר. העתירה קוראת לבטל את החלטת הוועדה המקומית לאשר את המסמך בשל "מסירת כיכר אתרים לידיים פרטיות, ללא תמורה, לטובת הקמת פרוייקט שיביא ליזמים רווח של פי 10 ויותר מרווח יזמי סביר וכל זאת על חשבון הציבור".

מסמך המדיניות של אזור כיכר אתרים כולל הריסה ובנייה מחדש של מתחם הכיכר, העברת רחוב הרברט סמואל לגובהו הטבעי, בניית מבנה ציבורי בגובה 6.5 קומות בדופן המערבית של שדרות בן גוריון, הקמת כיכר מדורגת ומגוננת לכיוון הים, חניון ציבורי בתת הקרקע, ובניית שני מגדלים בגובה 25 קומות משני צידי הירידה לים בגודל של בין 1,200-1,400 מ"ר. התמהיל יכלול מחצית מהשטח הבנוי לטובת מגורים והשאר למלונאות.

ספי צביאלי הוא איש עסקים העומד בראש קבוצת צביאלי המחזיקה בנכסי נדל"ן רבים, בעיקר בארה"ב. לאחרונה התפרסמה קבוצת צביאלי בשל תביעה של רשת מלונות בראון, החוכרים מהקבוצה את מלון "טאונהאוס" בפינת הרחובות רוטשילד ויבנה; מלון "דה לה מר", שממוקם ברחוב הירקון בצמוד למלון בראון ביץ' ומלון אולימפיה. בעתירה מוסבר כי צביאלי עצמו מתגורר בשדרות בן גוריון ולכן נושא כיכר אתרים חשוב לו באופן אישי.

ע"פ העתירה: "כאזרח מדינת ישראל ותושב העיר ת"א-יפו, לא יכול העותר לצפות בשתיקה ובאפס מעשה כאשר לנגד עיניו מופקע היהלום היקר הזה מהציבור ונמסר ליזמים פרטיים, וזאת תוך ויתור על האינטרס הציבורי ועל זכויותיהם של תושבי העיר במובנים רבים".

עוד מוסיפה העתירה כי אופן קידום מסמך המדיניות של כיכר אתרים בוצע באופן לא תקין: "מהתנהלותה של הוועדה המקומית, כפי שיפורט בעתירה זו, עולה כי במקום לטפל במשאב יקר ערך זה בכפפות של משי-באופן מושכל, תוך שקילת כל השיקולים הנדרשים ועריכת כל הבדיקות הנדרשות, תוך הקפדה שלא לדלג על שלום שלב בתהליך, תוך הטמעת שיתוף הציבור בתוצר התיכנוני ותוך מתן שיקול דעת חופשי ונטול התערבות כוחנית לכל אחד מחברי הוועדה".

הטענה של העתירה כנגד עיריית ת"א-יפו ברורה: "הליך אישור מסמך המדיניות בוצע באופן פגום ביותר, תוך חריגה קיצונית מהוראות הדין, ממנהל תקין וממתחם הסבירות, תוך ההעדפה ברורה ותמוהה של אינטרס פרטי צר על האינטרס הציבורי, תוך הענקת זכויות בנייה מופרזות ליזם באמצעות מסירת הכיכר הציבורית ללא תמורה, ותוך הגבלת שיקול הדעת של חברי הוועדה באופן פסול".

"איך עיריית ת"א מאשרת דברים כאלה בנקודה הכי לוהטת"

עו"ד שרון מונטיפיורי גילן, לשעבר יו"ר וועדת הערר של מחוז מרכז, מוסיפה עוד פרטים על מהות העתירה: "הסיבות שאנחנו חושבים שצריך לבטל את מסמך המדיניות הזה נוגעות גם לאופן שבו התקבלה ההחלטה, וגם לגופה של ההחלטה. בין היתר אנחנו מדברים על המשמעת הקואליציונית שהופעלה על חברי הוועדה, שהיא פסולה. והדבר השני, זה שמדובר במסמך שקובע קביעות תיכנוניות שמקומן בתוכנית. הציבור לא יכול להתנגד למסמך מדיניות. זה מסמך פנימי של הוועדה המקומית".

ועניינית, מה הבעיה עם התוכנית המוצעת?
"לגופו של המסמך, הוא לא תואם את התוכניות שחלות במקום. המסמך יוצר פרוייקט שיש בו רווח יזמי מופרז, בערך פי 10 מרווח סביר בשוק, שזה 10-15%. ממתי עיריית ת"א עושה דברים כאלה? הלקוח שלי רוצה לשפר את כיכר אתרים, אבל, לשים שם את המגדלים האלה, שיחסמו את כל השכונות שניבנות ממזרח. זה לא סביר. אנחנו מדברים על 2,600 מ"ר של תכסית שני המגדלים, כשבולחו"ף אישרו להם 600 מ"ר למגדל. זה בינוי עצום שיהיה במקום הכיכר. ובנוסף, השטח הציבורי יהפוך לשטח פרטי פתוח עם זיקת הנאה לציבור. אני לא מבינה איך עיריית ת"א מאשרת דברים כאלה בנקודה הכי לוהטת, בחוף הכי נחשק של העיר".

מעיריית ת"א-יפו נמסר בתגובה: "כבר עשרות שנים שכיכר אתרים היא פצע אורבני ואנו מברכים על כך שסוף סוף נמצאה הדרך להחזיר את השטח לציבור הרחב. הטענות בעתירה מופרכות: 1. העירייה לא העבירה נכס ציבורי לידיים פרטיות שכן מבנה ככר אתרים מצוי ברובו בבעלות של גורמים פרטיים. 2: התוכנית אינה נוגדת את מדיניות העירייה אלא קודמה בהתאם לתכניות החלות, בשיתוף ציבור, ותוך שמירה קפדנית על האינטרס הציבורי. 3: השטח הפתוח לציבור לא יפחת. מסמך המדיניות מבטיח שהשטח הפתוח העתידי יהיה זהה בגודלו לזה הקיים היום, ויחבר את השדרה עם הים באופן ישיר, טבעי, ונוח יותר. צר לנו שהעיתון בוחר לתת במה לעותר שמונע משיקולים פרטיים וצרים".