בדצמבר 2010 עמדה זהבית כהן, אז האישה הראשונה של שוק ההון הישראלי, ב"וועידת ישראל לעסקים" של גלובס, והצהירה: "בעוד זמן לא רב, פסגות יהיה הגוף המוביל במשק בחיסכון לטווח ארוך". היו לה תוכניות שאפתניות לבית ההשקעות שנרכש על ידי קרן הפרייבט אקוויטי הבריטית בסכום עתק של קצת יותר מ-3 מיליארד שקלים (בהמשך הופחת הסכום).
"אנחנו מאוד מאמינים במשק ובכלכלה הישראלית. הסקטור הפיננסי חשוב לנו מאוד והגענו למסקנה שאנחנו באמת רוצים את פסגות. פסגות הוא גוף מוביל בישראל ואנחנו אוהבים חברות מובילות... אנחנו מאמינים בבית ההשקעות הזה... גם ההון האנושי הייחודי בפסגות זה דבר שממש ממש אהבנו - מצוינות זה השם האמצעי שלהם".
כהן לא טעתה אז בדבריה. אמנם, הסכום ששילמה הקרן עבור הרכישה נחשב גבוה, וזכה לביקורת נוקבת בשוק כבר בזמן אמת, אבל פסגות אכן נחשב באותם הימים לספינת הדגל של תחום בתי ההשקעות. אותו תחום שניעור לחיים רק כמה שנים קודם לכן, לאחר רפורמת בכר שהוציאה את חסכונות הציבור מידי הבנקים, והפכה את בתי ההשקעות לכוכבים החדשים והנוצצים של שוק ההון הישראלי.
מעמד החתימה על מכירת פסגות לאלטשולר שחם. בתמונה: רן שחם, יאיר לוינשטיין, גילעד אלטשולר, זהבית כהן ושי אבא / צילום: אלטשולר שחם
מבין הכוכבים הללו בלט כאמור במיוחד פסגות, שבראשו עמדה דמות בולטת בפני עצמה - רועי ורמוס. מנכ"ל צעיר וכריזמטי שמונה לתפקיד כשהוא רק בן 36. ורמוס, בן טיפוחיה של המנכ"לית המיתולוגית של פסגות, גבי רביד, מונה למנכ"ל לאחר שבמסגרת רפורמת בכר, בית ההשקעות הוצא מידיו של בנק לאומי, ונמכר לקרן יורק. ההימור של יורק על המנכ"ל הצעיר השתלם. בית ההשקעות שנרכש על ידיו רק ארבע שנים קודם לכן ב-1.28 מיליארד שקל נמכר כעת לאייפקס בסכום יותר מכפול. כהן מן הסתם האמינה כי תודות ל-ורמוס היא תוכל להגדיל עוד את שווי הנכס שרכשה ולמכור אותו תוך שנים ספורות בסכום גבוה אף יותר. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: השבוע, בחלוף למעלה מעשור, נמכר פסגות לאלטשולר שחם בכ-900 מיליון שקל בלבד.
בניגוד לאמרה הידועה, לכישלון הזה יש אבות רבים, אבל אם צריך בכל זאת לשים את האצבע על גורם מרכזי אחד, הרי שנראה שהוא קשור ליחסיה של כהן עם המנכ"לים שמינתה לניהול בית ההשקעות הנוצץ שרכשה. אותו "הון ייחודי בפסגות". מאז נחתמה העסקה באופן סופי, באוקטובר 2010, לא פחות מחמישה מהם התחלפו.
מנכ"לי פסגות לדורותיהם נאלצו לתפקד בסביבת עבודה של קיצוץ משאבים מאסיבי, היעדר השקעות, והרבה השגחה מלמעלה (וזאת בזמן שרבים מהמתחרים דווקא הוציאו כסף על כניסה לתחומים חדשים והתרחבות). מקורבים לנושא יודעים לספר שכהן נהגה לקבל דיווחים על כל מה שנעשה בחברה באמצעות "אנשים שלה" - בעלי תפקידים בפסגות שהיו מקורבים אליה ונהגו להעביר לה דיווחים שוטפים.
"ממנכ"ל למנכ"ל זה הלך ונהיה גרוע", אומרים גורמים המכירים היטב את החברה, "מהיום שזהבית נכנסה לפסגות זה רק הידרדר והידרדר. הייתה מעורבות קיצונית שלה, שלא לומר התערבות, לאורך כל הדרך. בחברה נעשו רק מהלכי התייעלות ופיטורים - אפס השקעה בתשתיות. בית השקעות מבוסס על אנשים, על טכנולוגיה ,על אמון. כשמייבשים חברה אתה לא יכול לגייס אנשים טובים כי אתה לא יכול לשלם להם כמו שצריך. זהבית רק מכרה ומכרה".
איך נראה העשור האבוד של פסגות מבעד לקדנציות של חמשת המנכ"לים? גם אם אי אפשר למתוח קו ישיר של הידרדרות מתמשכת לאורך כל התקופה, במבט לאחור אפשר לראות כיצד אלה התקשו פעם אחר פעם לספק את הסחורה, ולהשביע את רצון הבעלים. המשימה הבלתי אפשרית שהוטלה עליהם, לספק אקזיט נאה שיתעלה על סכום העתק ששילמה הקרן מלכתחילה, יחד עם אופן וסגנון ההתנהלות של כהן, קלעה רבים מהם, מנהלים מוערכים ו-ותיקים בשוק, לסיטואציות קשות שלא ציפו להן.
הכל היה יכול להיות אחרת?
רועי ורמוס | 2006 עד 2010 (עזב לאחר החתימה על העסקה) | תפקיד כיום: מבעלי ומנהלי קבוצת קרנות הגידור נוקד
רועי ורמוס / צילום: שלומי יוסף
המנכ"ל הראשון של פסגות בעידן אייפקס וזהבית כהן היה אמור להיות רועי ורמוס. ורמוס נחשב מנהל שאפתן, בעל יכולת להוביל ולא פחות חשוב - גם מנהל אנושי, כזה שעובדים ילכו אחריו באש ובמים. אייפקס וכהן בנו כאמור על המשך כהונתו של ורמוס כמנכ"ל גם תחת הבעלות שלהם, אלא שאז התחוללה התקלה הראשונה ברומן הארוך והכושל של הקרן הבריטית עם בית ההשקעות.
בפרק הזמן שבין הסיכום על העסקה לבין השלמתה, נפתחה חקירה של רשות ני"ע נגד בכירים בפסגות, ובראשם ורמוס, בחשד להרצת אג"ח. שניים מבכירי החברה - סמנכ"ל הברוקראז', דוד אדרי, ומנהל חדר המסחר, שי בן דוד - נעצרו, ולימים הורשעו ונשלחו למאסר. ורמוס חתם לבסוף, שלוש שנים לאחר תחילת הפרשה, על הסדר עם הפרקליטות, ושילם קנס של חצי מיליון שקל.
כהן, שבתחילת הפרשה עוד התעקשה על כל החבילה שקנתה, גם בית ההשקעות וגם המנכ"ל שהביא אותו לאן שהביא, החליטה בחלוף הזמן לוותר. עם התמשכות הפרשה ורמוס הפך מנכס לנטל, ובית ההשקעות עצמו, כעת תחת אייפקס, נאלץ לשלם לבסוף קנס בהיקף של 150 מיליון שקל תמורת ביטול ההליך הפלילי.
מנגד, המהמורה הבלתי צפויה, סדרה לאייפקס גם הנחה במחיר העסקה: במקום 3.1 מיליארד שקל הקרן שלמה ליורק "רק" 2.7 מיליארד. בהמשך, עם רכישת 23% מפסגות בהם החזיקה קרן מרקסטון, "התמצע" המחיר ששילמה אייפקס עבור פסגות ל-2.5 מיליארד שקל.
בהיסטוריה אין בדרך כלל למקום לשאלה מה היה קורה אילו, ובכל זאת, יכול להיות שאם ורמוס היה נשאר הנפילה המהדהדת של אייפקס בעסקת פסגות הייתה נחסכת מכהן? "אם ורמוס היה נשאר וממשיך להוביל את החברה, הכל היה נראה אחרת", משוכנעים גורמים בסביבת אייפקס. "פסגות של אז היה סיירת מטכ"ל של בתי ההשקעות, אבל כשאתה לוקח את המנהיג ומכניס אותו להקפאה, אתה לוקח את הספיריט מהחברה. ההסתבכות בפרשה הפלילית הכתיבה את הכיוון מכאן והלאה, והכיוון היה מצער".
אגב, ורמוס עצמו חזר לפעילות בשוק ההון ב-2013, כשהקים יחד עם שלומי ברכה, גם הוא בכיר לשעבר בפסגות, את קרן הגידור נוקד, שזכתה להצלחה מסחררת. בתוך פחות מחמש שנים גייסה הקרן כ-3 מיליארד שקל, וכיום היא נחשבת לאחת מקבוצות קרנות הגידור הגדולות בישראל. ב-2018 אף הרחיבה נוקד את פעילותה, בעת שרכשה 49% מבית ההשקעות פורטה, שהקים חגי בדש - עוד דמות מפתח בסיפור פסגות, שגם אליו נגיע בהמשך.
היה רק כלי במשחק
רונן טוב | 2010 עד 2012 | תפקיד כיום: משנה למנכ"ל מיטב דש ויו"ר מיטב דש פנסיה וגמל
לנעליו הגדולות של ורמוס נכנס רונן טוב שנשלף ממגדל, שם שימש כמנהל חטיבת הלקוחות וכמשנה למנכ"ל. כהן אמרה עם מינויו כי היא "בטוחה שניסיונו המוכח והידע הרב אותו צבר יסייעו לו להוביל יחד עם הנהלת פסגות והעובדים המצוינים את בית ההשקעות ליעדים ולתחומים חדשים".
בפני טוב עמדו אתגרים לא פשוטים, אך נראה שהגדול שבהם היה להתגבר על הטלטלה שעבר בית ההשקעות בעקבות הפרשה הפלילית של הרצת האג"ח. בנוסף, נראה שטוב, כמי שהגיע מבחוץ, התקשה להסתגל לתרבות הארגונית של בית ההשקעות שהייתה, במידה רבה, על גבול "המשפחתית".
בית ההשקעות המשיך לשמור על מעמדו החזק, אך בצמרת היו חריקות. כהן, יודעים לספר מי שעבדו בחברה באותה תקופה, לא ממש אפשרה לטוב לעבוד. אחת הציפיות המרכזיות שלה ממנו הייתה שיכניס את פסגות לעולם הביטוח, משם הגיע, אך למרות שטוב החל לבחון כמה חברות, ואף לנהל מו"מ עם מספר גופים, ביניהם הכשרה ביטוח, איילון ואחרים - הדבר לא קרה.
"חברה כזו אמנם טרם נקנתה", נכתב בגלובס במאי 2012, "אך לא בגלל טוב. כהן היא זו שעצרה את כל המהלכים שניסה טוב להוביל, וקברה בכך בעצמה את תוכניות ההשבחה שעליהן הצהירה בעת רכישת בית ההשקעות".
פחות משנה וחצי חלפו ממינויו של טוב וסוף דרכו כבר נראה באופק. אך כאילו שפיטורים מתפקיד כזה לאחר תקופה קצרה הם לא אירוע מביך בפני עצמו, בפסגות, כך נראה, עשו הכל כדי להעצים את ההשפלה. כשהשמועות על פיטוריו של טוב החלו להתפשט בשוק, בחברה הכחישו אותן בנחרצות. גם היו"ר דאז, אהוד שפירא, נטל חלק בהכחשות, וטוב עצמו אף שאל אותו מפורשות האם הדברים נכונים. אלא שזמן קצר לאחר ההכחשות הנמרצות, ביום הולדתו ה-48, פוטר טוב במפתיע במסגרת מה שיזכר כאחד ממהלכיי ההדחה הפחות סימפטיים שידע שוק ההון המקומי.
טוב, בעצמו המום מהאירוע, הודה בריאיון שנתן לכלכליסט זמן קצר לאחר מכן: "תמיד הייתי נסיך, (פה הייתה) פעם ראשונה שקרתה תקלה. העיתוי", הוסיף, "היה הכי לא הגיוני. זה דבר שקשה להבין".
בשוק חשו באותה תקופה כי האירוע הזה חשף משהו על אופיה של כהן וסגנונה: מנהלת ללא סנטימנטים, שלא רואה מולה אנשים, אלא כלים במשחק.
טוב, בכל מקרה, יצא מפסגות עם פיצויים שמנים של כ-4-5 מיליון שקל, ובהמשך, ביולי 2013, מונה למשנה למנכ"ל מיטב דש ויו"ר מיטב דש פנסיה וגמל, תפקידים אותם הוא ממלא עד היום.
היחיד שהסתדר עם כהן
חגי בדש | 2012 עד 2016 | תפקיד כיום: מייסד ומבעלי בית ההשקעות פורטה
חגי בדש / צילום: איל יצהר
במקומו של טוב, מינתה כהן את חגי בדש, שהיה מנהל הגמל והפנסיה של בית ההשקעות. בדש נחשב לאחד מאנשי ורמוס, והוא אף ציפה לרשת אותו מייד לאחר לכתו, מה שכידוע לא קרה. אם יש מנכ"ל של פסגות שהצליח להסתדר עם כהן, הרי שזהו בדש, שלזכותו עמדה גם העובדה שהוא צמח בבית ההשקעות, כך שהעובדים ראו בו אחד משלהם.
בדש, שכמו ורמוס בשעתו נכנס לתפקיד בגיל צעיר מאוד, כשהוא רק בן 38, הצליח להחזיק ארבע שנים תמימות תחת כהן, התקופה הארוכה ביותר מבין המנכ"לים שכיהנו תחתיה בבית ההשקעות.
בראיון שנתן לכלכליסט כשנה וחצי לאחר שמונה למנכ"ל הוא הסביר כי בניגוד לטענות על התערבות וחוסר במרחב תמרון "זהבית יודעת מי זה חגי, היא נותנת לי לעבוד. אני מקבל פה מרחב אדיר". בראיון ל-G, ב-2015, כשנשאל על כך שוב, הוסיף: "ככה קרן השקעות עובדת, עם הרבה מאוד ירידה לפרטים, ואני מאוד מכבד את זה. אני מכיר את אייפקס ואת זהבית חמש שנים, אני מכיר את הדיאלוג איתם, את דרך העבודה ואת הדיסציפלינות. אני מקבל מהם תמיכה מאוד גבוהה ויש דוגמאות שמוכיחות את זה".
בדיוק שנה לאחר הראיון, בפברואר 2016, הודיע בדש על פרישתו מתפקיד המנכ"ל ורצונו לצאת לדרך עצמאית. עזיבתו, על אף שכיהן לאורך ארבע שנים, הפתיעה את השוק, שכן ההנחה הייתה כי הוא יישאר בתפקיד עד למכירתו של בית ההשקעות.
"ההובלה, העשייה המרובה, המהלכים האסטרטגיים וההישגים העסקיים בשנים האחרונות… התאפשרו בזכות התמיכה והגיבוי המלאים של יו"ר החברה ד"ר אהוד שפירא, חברי הדירקטוריון, ובעלת השליטה בחברה אייפקס בראשותה של זהבית כהן", כתב בדש במכתב הפרידה.
עם סיום תפקידו מונה למנכ"ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, ולאחר מכן חזר לשוק ההון, כשהקים את פורטה, קרן השקעות פרטית. בהמשך, כאמור, דרכו הצטלבה שוב עם ורמוס, כשנוקד רכשה 49% מהחברה.
כמה אפשר לייבש חברה
ברק סורני | 2016 עד 2019 | תפקיד כיום: יו"ר חברת הדירוג מידרוג
ברק סורני / צילום: שלומי יוסף
בספטמבר 2016 מינתה כהן למנכ"ל את ברק סורני, ששימש קודם לכן כמנכ"ל פסגות ניירות ערך, והאחראי לניהול התיקים ולפעילות הברוקראז' של בית ההשקעות. סורני התחיל את דרכו בשוק ההון ב-1998 כאנליסט בחברת גמולות שנרכשה על ידי פסגות ב-2008, וגם הוא נחשב כחלק מה"הדנ"א הייחודי" של בית ההשקעות.
בתקופתו של סורני כבר דובר מפורשות על הרצון של אייפקס למכור את פסגות, והוא עצמו היה מעורב בניסיונות הללו. אולם, תג המחיר הגבוה שהוצמד לבית ההשקעות באותה תקופה, לא פחות מ-3.7 מיליארד שקל, הקשה על המהלך. סורני כן רשם לזכותו שיפור בתוצאות בית ההשקעות, אך כמו קודמיו, גם הוא התמודד עם הבעיה הגדולה ביותר שהעיקה על פסגות לאורך כל התקופה של אייפקס: היעדר השקעות, לצד צמצום הולך וגובר בהוצאות.
"אייפקס היא פרייבט אקוויט, וכמו כל פרייבט אקוויטי היא רוצה למקסם את הרווחים שלה", אומרים בסביבת בית ההשקעות. "נכון שאפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, גם, למשל, על ידי כניסה לתחומי פעילות חדשים, אבל אייפקס בחרה בצמצום הוצאות, ויש גבול לכמה אפשר לצמצם הוצאות, כשמייבשים חברה, מאוד קשה להחזיק בה אנשים טובים".
ואכן, מספר בכירים בחברה עזבו אותה במהלך השנים הללו, וכך גם היו"רית מיכל עבאדי-בויאנג'ו שכיהנה בתפקיד שנה וחודשיים בלבד (ראו מסגרת). סורני עצמו החזיק מעמד שלוש שנים ובספטמבר 2019 הודיע על פרישה, לאחר שבשוק ידעו כי מזה כמה חודשים שכהן כבר מחפשת לו מחליף. כיום הוא משמש כיו"ר חברת הדירוג מידרוג וכיו"ר ועדת ההשקעות של קרנות המורים והגננות.
הניהול הפך לבלתי אפשרי
ראובן קפלן | 2019 עד 2020 |תפקיד כיום: ללא תפקיד
קפלן ראובן / צילום: איל יצהר
המנכ"ל הבא, ראובן קפלן, התמנה לתפקידו באותו יום שבו הודיע סורני על סיום כהונתו. בדומה לטוב, המנכ"ל הראשון בימי אייפקס, שלא החזיק זמן רב בתפקיד, גם קפלן הגיע מתחומי הביטוח - מילא תפקידים בכירים בכלל ביטוח - מבלי שהייתה לו היכרות קודמת עם עולם בתי ההשקעות.
קפלן כבר לא היה יכול לטעון להפתעה לגבי אופיה של כהן, שנתפסה בבית ההשקעות כבוסית קשה לעיכול וריכוזית. "אתה לא יכול לעבוד לאורך זמן בניהול קפריזי", אומרים מי שמכירים היטב את החברה. "היו לה ‘מרגלים' בחברה, שהיו מעבירים לה מידע על כל פיפס, זה היה פשוט בלתי נסבל".
קפלן, בכל אופן, לא נרתע, והפשיל שרוולים. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא הוביל קיצוץ של 15% מכוח האדם, וכן תוכנית ארגון מחדש שכללה פירוק של חטיבת הלקוחות, ופיזורה בין מוקדי הפעילות השונים של בית ההשקעות, וכן שינויים במערך ההשקעות של פסגות.
בכל אותה עת, המשיכה אייפקס לנהל מגעים על מכירתו של בית ההשקעות. בשלב מסוים, יודעים לספר בפסגות, "היה ברור שצריך לקבל החלטה: או שמוכרים את החברה, או שהולכים להצמיח אותה. אי אפשר שניהם יחד. אין דבר שאי אפשר לעשות בניהול טוב, אבל זה אומר להביא מנהלים טובים ולשלם להם כמו שצריך. אבל לאייפקס לא הייתה סבלנות, ובעיקר, הם לא ממש רצו למכור. הם החליטו לא להחליט וזה הדבר הכי גרוע".
לדברי הגורמים, "עם כל סיבוב של מו"מ למכירת החברה, המחיר שלה ירד בעוד 100 מיליון שקל, והניהול במצב כזה הפך להיות בלתי אפשרי. קפלן הגיע לפסגות בשלב שמחפשים ‘למכור את הבית' ולא נשארו לו כמעט אנשים. מלא אנשים עזבו והוא היה צריך להסתדר עם מה שיש".
ואכן, הרומן של קפלן עם אייפקס היה קצר מועד. בדצמבר האחרון, לאחר 15 חודשים בלבד בתפקיד, הוא עזב את החברה, כשבאקט שהעיד על המתיחות ביחסיו עם אנשי אייפקס, אלה למדו על עזיבתו מהפרסומים בתקשורת. בסביבתו אומרים כי מאז עזב, קפלן מגדיר את עצמו כמי ש"נמצא בחופשת שחרור", וטרם החל לחפש את התפקיד הבא.
מזהבית כהן לא נמסרה תגובה לטענות המובאות בכתבה.
***
לנעליה של אייפקס ייכנס כעת בית ההשקעות אלטשולר שחם. בעוד פסגות התמודד במהלך העשור החולף עם חילופים בצמרת, קיצוצים ושלל בעיות נוספות, נולדו בשוק כוכבים חדשים. הבולט שבהם הוא אותו אלטשולר שחם, שמי שניהל את המו"מ מטעמו הוא יאיר לוינשטיין, מנכ"ל "אלטושלר שחם גמל ופנסיה" ושותף בבית ההשקעות.
"פסגות הוא גוף שאינו מחולל תחרות בשוק מזה מספר שנים, לא הייתה שם צמיחה", אומר לוינשטיין ל-G. "לפני עשר שנים הם ניהלו בגמל ובפנסיה 57 מיליארד שקל והיום הם מנהלים 54 מיליארד שקל. באלטשולר ניהלנו ב-2010 10 מיליארד שקל, והיום אנחנו מנהלים כ-160 מילארד".
לדבריו, "מגעים רבים שנעשו לרכישת החברה לא צלחו, אך אנחנו הצלחנו להביא עסקה בשלה ששני הצדדים מרוצים ממנה. לא סביר שפסגות היה נמכר לגורם כלשהו מבחוץ (הכוונה לגורם מחוץ לענף בתי ההשקעות)".
סביר להניח, הוא מוסיף, שלא רק ניהול בעייתי היווה את המקור לקשיים של אייפקס. "בית השקעות אינו עסק שמתאים לקרנות השקעה שמחפשות רווח מהיר", הוא אומר. "אין הרבה גופים שעומדים בתנאי הרגולציה ויכולים להרים את העסקה מבחינה פיננסית. העסקה הזאת מאפשרת לנו לתת פייט בתחום החיסכון ארוך הטווח לחברות הביטוח הגדולות, והאינטרס של עמיתי פסגות בפנסיה ובגמל הוא לקבל בית שינהל עבורם את הכספים בצורה הטובה ביותר. אנחנו, בעלי הבית באלטשולר שחם, קמים בבוקר ויודעים שזה העסק שלנו, ואם לא נהיה טובים מספיק הלקוחות יעזבו".
ייתכן שזאת אכן הסיבה העיקרית לכישלון של אייפקס. המחשבה שהיא תוכל לשחזר את ההישגים שרשמה כשרכשה גופי ענק בתחומים ריכוזיים - כמו תנובה ובזק, אותם מכרה אותם תוך שנים ספורות ברווחים גדולים - גם בתחום בתי השקעות. תחום זה הוא תחרותי באופיו, ומתאפיין ברגישות למחירים. כשבאייפקס ניסו להעלות עמלות ודמי ניהול - ובעיקר כשהמתחרים הותירו אותו מאחור בתחרות על התשואות - הלקוחות ברחו לבתי השקעות רזים, רעבים ומתוחכמים יותר כמו אלטשולר שחם למשל.
וייתכן כמובן כי גם אלטשולר שחם, שכעת חוגג הצלחה גדולה ברכישה שתהפוך אותו לענק מקומי, יגלה בהמשך, כמו זהבית כהן, שלא תמיד הכל הולך לפי התוכניות.
גם היו"רית החזיקה מעמד רק זמן קצר
בפברואר 2018 מונתה מיכל עבאדי-בויאנג'ו, לשעבר החשכ"לית באוצר, לתפקיד יו"ר פסגות, במקומו של אהוד שפירא, שכיהן כיו"ר במשך שש שנים. עבאדי בויאנג'ו היא בעלת רקע מרשים, ולפני התפקיד בפסגות שישמה למשל כסמנכ"לית במשרד הבריאות, וחברת הנהלה בבנק הבינלאומי. לאחר התקופה באוצר הוזכר שמה כמועמדת לתפקיד נציבת שירות המדינה, וכן לתפקיד מנכ"לית מגדל.
החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו / צילום: רמי זרנגר
כאשר בחרה להצטרף לבסוף לפסגות כיו"ר דובר על כך שהיא תהיה יו"ר דומיננטית וגורם ניהולי בעל משקל, לצד המנכ"ל ברק סורני. אלא שגם עבאדי-בויאנג'ו, מנהלת סמכותית ודעתנית, נתקלה בזהבית כהן, שכאמור אופיה הניהולי כולל מוערבות רבה וירידה לפרטים. כך, למשל, עבאדי בויאנג'ו וסורני שניסו להוביל את היערכות פסגות למכירה או להנפקה, נתקלו שוב ושוב בהתעקשות על מחיר גבוה, בהתאם למחיר הרכישה ההיסטורי, שהיה - כפי שמוכיחה העסקה הנוכחית - מנותק מהמציאות.
שנה וחודשיים בלבד החזיקה עבאדי-בויאנג'ו מעמד בתפקיד. גורמים בסביבת פסגות, סיפרו עם העזיבה כי בין עבאדי-בויאנג'ו לכהן שררו יחסים רעועים, וכי העזיבה נעשתה בשל "הבדלי גישות ביניהן".
כתבות
ני"ע
