עסק ביום | פיצ'ר

"אין לי כוח אדם. אין להם מוטיבציה לחזור. אני מבין שעד יוני 2021, כשייגמרו תשלומי החל"ת, לא יהיו לי עובדים"

ניר הראל - נשוי, בן 39, אב לשלושה (שתי בנות ובן), גר בקיבוץ גינוסר • יועץ עסקי ובעלים של בר-מסעדה "עיוני" במטולה • " לפני המשבר העסקתי 15 עובדים במסעדה, והיום יש לי בין שניים לשלושה עובדים" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

ניר הראל,בעלי בר–מסעדה "עיוני" במטולה / צילום: נעמה הראל
ניר הראל,בעלי בר–מסעדה "עיוני" במטולה / צילום: נעמה הראל

ניר הראל, הבעלים של "עיוני" - בר-מסעדה במטולה, ועד לאחרונה הבעלים של סטודיו פלילאטיס בעיר הצפונית, כועס על המדינה. הוא מכיר את העולם העסקי - לא רק כבעל עסקים ויזם אלה גם כמי שמעניק ייעוץ עסקי מזה שנים לאלפי אנשים שמעוניינים לפתוח עסק או לקדם עסק קיים - והוא לא מצליח להבין איך מתקבלות החלטות הממשלה בנוגע לעסקים ולעצמאים לכל אורך משבר הקורונה.

"אני כועס על המדינה כעס מאוד גדול. אני כועס שהמדינה יוצאת מנקודת הנחה שכעצמאי אתה קודם כל גונב אותה, ורק אחרי שמטיחים בך את זה הם באים ונותנים לך את מה שמגיע לך, וגם אז זה רק חצי ממה שמגיע לך באמת", הוא אומר. "עד שהגיעו אלי המענקים לקח הרבה מאוד זמן, וכשקיבלתי זה לא היה קרוב למה שהייתי אמור לקבל. גם אם בסוף קיבלתי אחלה מענקים מהמדינה, סכומים שמסייעים לי, ביחס לעסקים שיש לי הייתי צריך לקבל הרבה יותר".

הבעיה, אומר הראל, טמונה בעובדה שמי שמקבל את ההחלטות מעולם לא היה בעל עסק ולא ניהל עסק. "אם בממשלה ובאוצר היו חיים את העסקים בארץ ויודעים מה זה עסק באמת - אז הם היו מקבלים החלטות אחרות לגמרי לגבי המגזר העסקי.

"הם יושבים במגדלי השן, במשרד האוצר ובממשלה, והם אנשים מלומדים, חכמים שיודעים לעשות ניתוחים כלכליים, אבל אין להם טיפת הבנה בעסקים. אני טוען ששר חינוך צריך להיות קודם מנהל בית ספר ושר ביטחון צריך להיות קודם רמטכ"ל ואותו דבר באוצר. שר אוצר ופקידי האוצר צריכים להיות בעלי ניסיון בעסקים. הם לא יכולים להנחית הנחיות על העצמאים כשהם לא מבינים ולא יודעים מה זה מחזור, מה זה התנהלות כלכלית ומה נדרש כדי להחזיק עסק בישראל היום".

הראל, בן ה-39, חי את עולם העצמאים והעסקים הקטנים מאז שהשתחרר מהצבא. את העסק הראשון שלו הוא הקים ב-2012 כשהיה סטודנט, מתוך דירה שכורה בכפר גלעדי שחלק עם מי שהייתה אז בת זוגו, נעמה, ובהמשך נישאה לו. השניים הכינו פיצות בדירה הקטנה וגם את המשלוחים עשו בעצמם על אופניים.

ב-2014 הוא החליט להקים את מסעדת "עיוני" במטולה, שהפכה אט אט למקום מפגש לצעירים ולמבוגרים, לוקשיין פופולרי להצעות נישואין, מקום מפגש למשפחות ובמקביל מקום שצעירים הגיעו אליו לשתות בירה.

"להקים עסק בישראל זה קשה, ולשרוד את השנים הראשונות זה קשה, ובפריפריה זה עוד יותר מורכב. בפריפריה יש מחזור עסקי מאוד קשה. אתה צריך להיות חזק מאוד בראש ומתוכנן או בעל גב כלכלי חזק כדי לא ליפול.

"העבודה פה היא עונתית ויש פרקי זמן ממושכים שאין איש בעסק. בין אוגוסט לחגים הקופות שלך נמצאות על אפס ועל הפסד ובחורף לפני השלג יש לך תקופות ריקות מאדם בעסק. אנחנו מתבססים על תיירות, כי אין הרבה תושבים בצפון, אז בין החופשות והחגים אין כמעט הכנסות. לוקח 3-4 שנים לייצב עסק. והצלחתי. הגעתי למצב שהעסק שלי יציב ובמגמת עלייה, אבל בדיוק כשייצבתי אותו - הגיעה הקורונה".

שנה לפני שהגיעה הקורונה, בינואר 2019, פתח הראל יחד עם אשתו נעמה, ובהובלתה, עסק נוסף במטולה - "המרכז לפילאטיס". במקביל הוא שימש כיועץ עסקי לבעלי עסקים רבים, באופן פרטי ודרך תוכנית ייעוץ שמעניקה המדינה.

הסגר הראשון סגר לו את כל העסקים בבת אחת. "זה היה רגע שבו פחדנו פחד מוות. לא ידענו מה לעשות. כל ההכנסות נמחקות ביום אחד ואתה נשאר רק עם ההתחייבויות וההוצאות", נזכר הראל.

אבל המוח היזמי של הראל הביא אותו למצוא דרכים להתמודד. "לא ידענו כלום על המחלה אבל הבנתי שאני צריך להמשיך לעבוד. אז כבר בימים הראשונים של הסגר הראשון פיתחתי מסכת פנים, הלכתי למפעל וייצרתי אותה והתחלתי למכור אותה.

"עברתי מחברה לחברה, מבניין לבניין מדלת לדלת ומכרתי, העיקר להמשיך לגלגל מחזור. עשיתי מזה כסף לא רע, אבל אז הגיעו המשלוחים מסין וכל הארץ נכסנו למכירות של זה, אז הפסקתי עם זה".

בשלב הזה הבין הראל שהוא חייב לשנות משהו בהתנהלות העסקית שלו כדי לשרוד את התקופה. "הבנתי איך לעבוד עם הקורונה - שזה אומר לצמצם הוצאות.

"קבעתי תוכנית עסקית חדשה לקורונה עם ניתוח כדאיות, עשיתי טסטים לתוכניות עסקיות והגעתי למסקנה שאני צריך להוזיל בעלויות שלי, גם בעלויות העסקיות וגם באישיות. בדקתי את כל ההוצאות וכל העלויות ואמרתי אני מקצץ בכולם.

"התקשרתי לכל החברות והספקים ואמרתי 'אתה עושה הנחה?' ומי שאמר לי 'לא', התנתקתי ממנו ויצאתי מהחוזים איתו. הורדי את כל ההוצאות למינימום האפשרי. וכל הזמן הזה כל העסקים סגורים ויורד כסף על שוטף פלוס 30, שכירויות, ארנונה, ביטוחים, ביטוחי רכב - הוצאות של עשרות אלפי שקלים".

הראל הבין שהוא צריך לעשות יותר כדי להחזיק את הראש מעל המים. "הבנתי שאני חייב לסגור את העסק של הפילאטיס", הוא אומר. "כל ענף הכושר היה סגור חודשים ארוכים, אז לא היה סיכוי לשרוד בתחום".

הזכרת שקיבלת מענקים. הם סייעו לך?
"בהתחלה סיפור המענקים היה ביזיון. בפעימה הראשונה והשלישית הם נתנו מענק לפי מחזור 2018. הבעיה שלי הייתה שב-2018 לקחתי 400 אלף שקל מהרווחים מהמסעדה והייעוץ העסקי והעברתי להשקעה בפתיחת המרכז לפילאטיס.

"אז בשנה הזאת, למרות שהיא הייתה שנה טובה, לא הראיתי רווחים גדולים. כל העסקים שלי תחת עוסק מורשה אחד, ולכן הכול מחושב יחד. אז לא קיבלתי פעימה שנייה ושלישית בכלל. אמרו לי שלא מגיע לי בגלל שיש לי רווחים נמוכים בשנת 2018. ניסיתי לומר לרשות המסים שאני משלם כבר 15 שנה מסים וביטוח לאומי כמו שצריך וההכנסות שלי טובות, ולמה לא לבחון לפי הכנסות 2019, אבל לא היה עם מי לדבר. בהמשך כבר קיבלתי מענקים אבל לא סכום קרוב למה שהייתי זכאי".

הראל התאים את עצמו לתקופה, הקים מאפס מערך משלוחים ועבד. אחרי הסגרים הוא ניסה להחזיר את העובדים לעבודה וגילה שמדובר במשימה בלתי אפשרית. "לפני המשבר היינו פתוחים כל יום מתשע בבוקר עד אחת בלילה, ובתקופת הסגרים צמצמתי את השעות למספר שעות ביום. כשפניתי לעובדים שיחזרו הם אמרו לי 'אני מקבל 6,000 שקל בחודש בלי לעבוד, אתה תשלם לי יותר?', אמרתי להם שסביר להניח שלא כי אני עובד במתכונת מצומצמת, אז הם אמרו לי שהם לא חוזרים.

"ניסיתי לגייס עובדים אחרים והם אמרו לי בלי בושה שהם יבואו אם אני אשלם להם בשחור כדי שיוכלו להמשיך לקבל חל"ת. לזה אני לא מוכן. אז נשארתי בלי עובדים כמעט. אין לי כוח אדם. אין להם מוטיבציה לחזור. לפני המשבר העסקתי 15 עובדים במסעדה, 8 במשמרת, והיום יש לי בין שניים לשלושה עובדים. אז אני פותח בשעות מצומצמות ועושה מה שאני יכול. אני מבין שעד יוני 2021, כשייגמרו תשלומי החל"ת, לא יהיו לי עובדים".

"הבעיה" הנוספת של הראל הייתה שהוא התאמץ שלא ליפול, צמצם הוצאות וחשב על דרכים להמשיך לעבוד, ובעקבות זאת הוא צמצם את הפגיעה במחזור שלו אל מתחת ל-40% - מה שהוביל לכך שמשך חודשים הוא לא היה זכאי למענק וגם לא היה זכאי להטבות בארנונה שפרסמה המדינה.

"שיניתי את כל העלויות, צמצמתי מנות בתפריט, צמצמתי עובדים - אז התחלתי להרוויח שוב, ואם המחזור נפגע ב-35% אז חודשים מסוימים לא הייתי זכאי לסיוע. זה שעבדתי ולא רציתי להיות עול למדינה פגע בי בסוף. גם למענק של הפגיעה המתמשכת אני לא זכאי. ולמה? כי הורדתי את כל עלויות השכירויות, הורדתי את עלויות העובדים ואת כל ההוצאות וייעלתי את עצמי. המלאי שלי קטן בעשרות אחוזים, החשמל יורד, הביטוח ירד ועוד ועוד".

מנגד אומר הראל, הביורוקרטיה לא נגמרה בתקופת הקורונה. "הביורוקרטיה של העסק, רישיון עסק ורישיון מכבי אש למשל, לא נחסכו לנו בשנה הזאת. לא עשו לנו הנחות, למרות שרוב הזמן העסק היה סגור. ולהיפך, מכבי אש הפכו לרגולטור כמו המשטרה והציבו דרישות נוספות שאם אתה לא עומד בהן אתה בחוץ. עדיין צריך אישורים ולשלם לכל הגופים כשהעסק שלך בכלל לא עובד".

אבל הראל לא נשבר. הוא מתרומם ומצליח. "בסוף שנת 2020 עשיתי רווחים כמו בסוף 2019", הוא אומר. המסר המרכזי שהוא מבקש להעביר לעסקים שרוצים לצלוח את המשבר הוא "מי שיודע להביא את המכונה שלו למצב שהיא לא תלויה בו הוא זה שיצליח לעבור את הקורונה. אתה הבוס של העסק ולא העסק הוא הבוס שלך".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il