בתום מאבק משפטי ארוך סביב זיכיון קיה: רמי אונגר ניצח את משפחת לוי

הסכסוך בין יבואן הרכב רמי אונגר לבין יבואן הרכב מיכאל לוי עסק בזיכיון להפצת קיה בישראל, שעבר מלוי לאונגר • לוי טען כי אונגר גרם לקיה להפר את ההסכם עימו באמצעות שוחד, ואילו אונגר תבע את לוי בטענה כי פרץ למחשבו • תביעתו של לוי נדחתה, ואילו תביעתו של אונגר התקבלה בחלקה

רמי אונגר / צילום: אביב חופי
רמי אונגר / צילום: אביב חופי

ניצחון משפטי ליבואן הרכב רמי אונגר על היבואן מיכאל לוי בתום סכסוך יצרי ארוך-שנים. תביעתו של לוי נגד אונגר נדחתה, ואילו תביעתו של אונגר נגד חברות שבבעלות לוי התקבלה בחלקה.

שופטת המחוזי בתל אביב, צילה צפת, חייבה את אחיעד לוי, ואת איש המודיעין שהעסיק, אבירם הלוי, וחברות קמ"י (קוריאה מוטורס) וסמל"ת (סוכנות מכוניות לים התיכון) לפצות את רמי אונגר וסוכן קוריאני מטעמו בשם יאנג בפיצוי סטטוטורי בגין גזל של סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות בסך של כ-3 מיליון שקל. נקבע כי הסכום ישולם מחציתו על ידי אבירם ומחציתו על ידי משפחת לוי. בנוסף ניתן צו מניעה האוסר על עשיית שימוש בחומרים שהושגו תוך פריצה וצו המורה על השמדתם.

בדצמבר 2007 עבר זיכיון היבוא של המותג "קיה" בישראל ממיכאל לוי לידיו של אונגר. פסק הדין ניתן בשתי תביעות שעניינן בסכסוך יצרי - עסקי חוצה גבולות שהתגלע בין לוי לאונגר, שהם שני אנשי עסקים אמידים, יבואני רכב, בעניין הזיכיון להפצת קיה בישראל. בסכסוך היו מעורבות חקירות סמויות שבוצעו על ידי שני הצדדים אחד נגד משנהו, בישראל, קוריאה, הודו והונג קונג.

תביעה אחת על סך של 192 מיליון שקל שתכונה תביעת לוי, הוגשה על ידי קמ"י וסמל"ת שבבעלות איש העסקים מיכאל לוי, נגד איש העסקים רמי אונגר, חברת טלקאר אשר בבעלותו, ונגד צ'אנג גון יאנג סוכנו הקוריאני של אונגר וחברת דה וואי אשר בבעלות יאנג.

מיכאל לוי, בעלי סמל
 מיכאל לוי, בעלי סמל

בתביעה נטען כי תאגיד כלי הרכב הקוריאני קיה, נטלה מקמ"י את זכויות ההפצה של כלי רכב מתוצרתה, תוך הפרת ההסכמים עם קמ"י והעבירה אותם לטלקאר, עקב שידול, שוחד, קנוניה וקשר מושחת בין אונגר ויאנג לבכירים בקיה. לצורך הוכחת התביעה, פעלו מיכאל לוי ובנו אחיעד לאיסוף ראיות באמצעות אבירם הלוי בעל חברת מודיעין עסקי, אשר הקליטה תחת סיפור כיסוי את אחד מעובדיו של אונגר ואת יאנג סוכנו של אונגר בקוריאה.

בנוסף, במימון וידיעת אחיעד, הפעיל אבירם חברה הודית אשר פרצה למחשבי יאנג בקוריאה, ובאמצעות שרת מרוחק צפו אבירם ואחיעד והעתיקו מסמכים ממחשבו של יאנג. חלק מהמסמכים שהושגו בפריצה צורפו לכתב התביעה, ואלו עוררו את חשדו של אונגר כי מחשביהם נפרצו. לצורך בירור אירוע הפריצה פעל גם אונגר באמצעות חוקרים פרטיים, ביניהם חוקרים סינים אשר יזמו גם הם, תחת סיפור כיסוי, פגישת עסקים עם אבירם בהונג קונג והקליטו אותו מספר להם על ביצוע חדירה למחשבי יאנג בקוריאה עבור קמ"י אשר בבעלות לוי. בשל אירועי הפריצה הגישו אונגר, יאנג וחברות שבבעלותם, תביעה לפיצוי על סך של 5 מיליון שקלים נגד קמ"י, סמל"ת, מיכאל לוי, אחיעד לוי ואבירם הלוי. תביעה זו תכונה תביעת אונגר.

"חסרה כל תשתית עובדתית וראייתית בעניין זה"

בשנים 1994-2007, החזיק מיכאל לוי בזיכיון להפצת כלי רכב מתוצרת קיה בישראל. בסוף שנת 2007 הודיעה קיה ללוי שלא תחדש את ההתקשרות עמו והתקשרה עם אונגר כמפיץ חדש של רכביה בישראל החל מ-1 בינואר 2008.

תביעת לוי מבוססת על שתי טענות עיקריות: האחת, קיה הפרה את הסכם ההפצה אשר נכרת עמו, והשנייה, אונגר ויאנג, גרמו לקיה להפר את ההסכם באמצעות שידול, שוחד, קנוניה וקשר מושחת עם בכירים בקיה על מנת לגזול מלוי את זכויות ההפצה ולהעבירם לאונגר.

החלק הארי בתביעת לוי הוקדש לטענות המייחסות לאונגר ויאנג שידול, שוחד וקנוניה עם בכירים בקיה על מנת לגזול מקמי את זכויות ההפצה.

השופטת צפת קבעה כי התובענה, כפי שהוגשה במקורה חסרה כל תשתית עובדתית וראייתית בעניין זה. רק בשנת 2011 הוחלט על ידי משפחת לוי לשפר התשתית הראייתית בתיק, ולשם כך הוקלט יאנג במהלך פגישת עסקים (כביכול) בקוריאה והושגו מסמכים תוך פריצה למחשבי יאנג. על בסיס זה הוגש כתב תביעה מתוקן בשנת 2013 אשר הרחיב את הטיעון העובדתי, ואליו צורפו חלק מסמכים שהושגו בפריצה, אלא שבסופו של יום מסמכים אלו לא סייעו בידי לוי לבסס את טענותיו, לשידול, שוחד וקשר מושחת.

סגנית הנשיא, השופטת צפת, קבעה כי למעט אמירת רהב יומרנית של יאנג במסגרת שיחת שיווק כביכול עם אבירם, על פיה פעל 5 שנים כדי 'להרוג את המפיץ' (את לוי/קמ"י), לא הובאה כל ראיה נוספת להוכחת טענת השידול והקנוניה. הוכח כי קיה החליטה כבר בינואר 2005 להחליף את קמ"י עקב ביצועים דלים וחדירה זניחה לשוק הרכב בישראל ברמה של 1% בלבד, ועקב מעילה באמון לאחר שקמ"י הגישה נגד קיה תביעות אחריות תרמיתיות. קיה קבעה לוח זמנים לקידום סיום ההתקשרות עם קמ"י במועד הנקוב בהסכם ההפצה שנכרת עמה, וקבעה תהליך מוסדר של בחירת מפיצה מחליפה.

עוד נקבע על ידי סגנית הנשיא השופטת צפת כי יאנג החל לפעול לקידום המועמדות של טלקאר רק לאחר שקיה החליטה להחליף את קמ"י. נקבע על ידי השופטת צפת כי קיה לא הפרה את הסכם ההפצה עם קמ"י, אלא סיימה אותו במועד ולא האריכה אותו בשל סיבות מוצדקות. לא אונגר ויאנג גרמו לסיום ההתקשרות בין קיה לקמ"י ולא הוכח קשר בין פעילות אונגר ויאנג וקשריהם עם בעלי תפקידים בקיה, לבין החלטת קיה להחליף את קמ"י. קשרי אונגר ויאנג עם מי מהבכירים בקיה, סייעו בידיהם לכל היותר לקדם את מועמדות טלקאר על פני מועמדות אחרות.

"גרסת אחיעד, לפיה לא ידע כי המסמכים הושגו בפריצה אינה אמת"

התביעה השנייה היא התביעה שהוגשה על ידי אונגר ויאנג והחברות שבבעלותם, נגד אבירם, מיכאל לוי ובנו אחיעד והחברות שבבעלותם, לפיצוי בגין נזקי הפריצה למחשבי יאנג, גזל סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות.

אבירם הכחיש תחילה את מעשה הפריצה שביצע למחשבי יאנג, אולם כשנודע לו כי בידי אונגר ראיות לביצוע הפריצה על ידיו, באמצעות חברה הודית, הודה במעשה הפריצה בשליחותו ובמימונו של אחיעד. אחיעד לעומת זאת הכחיש את ידיעתו על מעשה הפריצה וטען כי אבירם טפל שקר כשייחס לו ידיעה ושיתוף-פעולה. לטענתו, הוא סבר כל העת כי המסמכים הושגו כדין.

לגרסת אחיעד, הוא העביר תשלומים לחברה ההודית במשך כ-8-10 חודשים מבלי שידע מה היא עושה וכיצד היא משיגה מסמכים.

לטענת אחיעד, סבר שבשנת 2011-2012 החברה ההודית שלחה עובדים מתחזים לפועלי ניקיון כדי שיחפשו בפחים של יאנג מסמכים משנת 2003-2007; כאשר אבירם הודיע לו כי הגיעו 10,000 קבצים ממחשבו של יאנג וניתן לצפות בהם באמצעות שרת מרוחק, סבר לטענתו כי יאנג זרק את מחשבו לפח והוא נמצא ע"י עובדי החברה ההודית שהתחזו לעובדי ניקיון; אחיעד העתיק, מיין, תרגם אלפי מסמכים בקוריאנית, משך כחודשיים, בעזרת Google Translate וסיווג אותם בתיקיות Golden emails , Business plans וכיוצ"ב, הכל באמצעות מחשב חדש שרכש לשם כך, ותוך שהוא עושה זאת מבתי קפה וממקומות ציבוריים על מנת שלא יתחקו אחריו. עד כי גם לא שיתף את באי-כוחו ואת אביו בהישג.

עוד לפי גרסת אחיעד, לאחר סיום עבודת ההעתקה והמיון, אבירם נשלח לקוריאה במימונו של אחיעד עם כל המסמכים הרלוונטיים, רכש שם מדפסת ונייר, הדפיס את המסמכים ושלח אותם משם לבאי-כוח משפחת לוי כאילו הגיעו out of the blue, כדי שעורכי הדין יחשבו שנשלחו כנקמה על ידי עובד של יאנג. לגרסת אחיעד כך פעל מטעמי "ביטחון שדה".

השופטת צפת דחתה את גרסת אחיעד וקבעה כי אינה מהימנה עליה: "גרסת אחיעד, לפיה לא ידע כי המסמכים הושגו בפריצה.... אינה אמת. הפוך והפוך בתירוצים ובגרסאות של אחיעד ותמצא כי לא רק שאינם מתקבלים על הדעת ואינם הגיוניים, אלא שניתן גם לומר שהם מזלזלים בתבונת השומע".

עוד נאמר בפסק הדין כי: "אבירם לא טפל שקר על אחיעד - התנהלותם של אבירם ואחיעד לאורך כל שלבי הליך השגת המסמכים, אופן העתקתם, מיונם ותרגומם, הסבריו וגרסאותיו המופרכים של אחיעד להתנהלות זו, אשר אינם מתקבלים על הדעת, מוכיחים את מעורבותו ושיתוף-הפעולה בהשגת המסמכים באמצעות פריצה למחשבי יאנג ודה וואי. וזה לא מנע ממנו לעיין בהם, להעתיק אותם, לדאוג שיודפסו ויישלחו לפרקליטיו בתרגיל הדואר מקוריאה ולעשות בהם שימוש בתביעת לוי, שהוגשה על ידי קמ"י וסמל"ת, שהוא פעל בשליחותן".

סגנית הנשיא השופטת צפת קבעה כי אבירם ואחיעד ביצעו היקף עצום של גזל סודות מסחריים של טלקאר ודה וואי ופגיעות בפרטיות של אונגר ויאנג, שקשה מטבע הדברים להוכיח את נזקם, לאמוד ולעמוד על היקפם המדויק.

פיצוי סטטוטורי בסך של כ-3 מיליון שקל

לסיכום, תביעת אונגר נגד אבירם לוי, אחיעד לוי (בנו של מיכאל לוי), קמ"י וסמל"ת התקבלה, ואילו התביעה נגד מיכאל לוי נדחתה.

כאמור, השופטת חייבה את אבירם, אחיעד, קמ"י וסמל"ת לפצות את אונגר ויאנג בפיצוי סטטוטורי בגין גזל של סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות בסך של כ-3 מיליון שקל. היא פסקה שהסכום ישולם מחציתו על ידי אבירם ומחציתו על ידי משפחת לוי. בנוסף ניתן צו מניעה האוסר על עשיית שימוש בחומרים שהושגו תוך פריצה וצו המורה על השמדתם.

ביהמ"ש ציין כי במהלך ההתדיינות בשתי התובענות הוגשו חמישה כתבי תביעה (כולל תיקוניהם), אשר הצריכו כתבי הגנה וכתבי תשובה בהתאמה; הוגשו מאות מוצגים; התקיימו כ-40 ישיבות בבית המשפט, מהן כ-30 ישיבות מוקלטות לשמיעת ראיות, ותמלולן השתרע על פני כ-2,500 עמודי פרוטוקול. ההתדיינות הייתה כרוכה בהוצאות נכבדות, כגון, אגרה, חוות-דעת לדין הזר, הטסת עדים ובעל דין מקוריאה והוצאות שהותם בישראל, תרגומי עשרות מסמכים מקוריאנית ומאנגלית, הוצאות מתורגמנים, הקלטה ותמלול של כ-2,500 עמ' פרוטוקול.

קמ"י סמל"ת מיכאל לוי ואחיעד לוי חויבו לשאת בהוצאות ושכר-טרחת באי-כוח אונגר ויאנג בסכום כולל של 1,500,000 שקל. אבירם לוי חויב לשאת בתשלום הוצאות ושכר-טרחת באי-כוח אונגר ויאנג בסך של 170,000 שקל.

את אונגר ייצגו בהליך ד"ר דורי קלגסבלד ועו"ד אמיר שרגא. את מיכאל לוי ייצגו עו"ד אייל רוזובסקי ועו"ד גיורא ארדינסט. 

עורכי הדין גד טיכו ואורית אלמוזלינו-רייז ממשרד כספי, שייצגו מראשית ההליכים את טלקאר ואת רמי אונגר, מסרו בתגובה: "פסק הדין מעמיק ונושא 100 עמודים, ובו התקבלו כל טענות אונגר וטלקאר, ונדחו כל טענותיו של מיכאל לוי. נקבע כי טלקאר זכתה בזכויות ההפצה כדין, ובין היתר לאחר שקיה התרשמה כי רמי אונגר 'הוא האיש אשר מסוגל להוות את החלופה הראויה ביותר להפצת רכבי קיה בישראל'. בנוסף, נקבע כי נעשתה פריצה למחשבים של סוכן מטעם טלקאר במימונו של אחיעד לוי וגורמים שפעלו בהנחייתו, ונפסק לזכות טלקאר סך של כ-3,000,000 שקל ועוד 1,500,000 שקל הוצאות משפט".