פחות לימודים - יותר חברה

השנה האחרונה הייתה הכל חוץ משנה רגילה. משבר הקורונה נתן אותותיו בכל תחום בחיים, כאשר החינוך הינו אחד מתחומי החיים המהותיים שנפגעו.

תלמידי ישראל כמעט ולא למדו במשך שנה שלמה, או למדו חלקית, והנזקים שעולים מהלמידה בזום ומהבידוד החברתי שנכפה על ילדים רבים, גובה ויגבה מחירים חברתיים ומעלה מצוקות שהן הרות גורל הרבה מעבר לפער הלימודי שנוצר.

מדינת ישראל בשנת 2021 תצטרך להתמודד עם מצב הילדים והנוער כאשר אין דרך אחת נכונה, ובטח לא "פתרון בית ספר". כאשת חינוך, נקודת ההנחה שלי לגבי הילדים ובני הנוער ששהו במשך שנה בבית יותר מבכל מקום אחר בעולם, היא שכולם בלי יוצא מהכלל נפגעו מכך, בכל הרמות: חברתית, רגשית, תחושת ערך, חיבור למציאות, לימודית ונפשית.

אנו שומעים כי בין בני הנוער רצים משפטים כמו "אנחנו דור אבוד", "הרכבת עזבה ונשארנו בתחנה", "מי ירצה אותנו בעתיד". ולצד כל אלו, מערכת החינוך משדרת בימים האחרונים מסרים על הגברת הלחץ - בהיבט הלימודי. שיח על "מרתונים" ועל "אין זמן", זהו שיח של מרוץ אבוד מראש. נשארו בפועל שלושה חודשים והם יכולים להיות סיוט מלחיץ ומעורר חרדות, או מקום לגלות מחדש שיש תקווה, שאני קיים ויש לי מקום.

רעיון הלחץ הוא אסון ברמה האנושית, החינוכית, החברתית והלימודית. הולכים להלחיץ בני נוער שאין להם כרגע שום אוויר, שום תחושת ערך. לא רק שזה לא יצליח, זה יזיק באופן קשה לעתיד.

מה צריך:

הכותרת היא תקופת החלמה, תקווה וחיבור מחדש ללמידה, חברה, חיים ובעיקר למציאות. לאחר תקופה של תלישות, להצמיח מחדש שורשים!

איך:

צמצום מקצועות למקצועות ליבה - שפה, מתמטיקה אנגלית - והתמקדות בהם, תוך מסר שיש זמן ויש מרחב. עזרה מיוחדת לאלו שנשרו באופן סמוי ע"י הפעלת מרכזי למידה וחונכות אישית.

טיולים וסיורים, לנשום מחדש בטבע.

תרבות, יצירה ואומנות - לנשום טיפה רוח וטיפה להיזכר עבור מה חיים.

ספורט ותזונה - יש הרבה פגיעה גופנית. צריך לחזור להרגיש טוב, חיוניים ואנרגטיים.

שיח אישי - חונך לכל ילד שבונה איתו מסלול צמיחה מחדש ומכיר לעומק איפה צריך עזרה ובמה.

פעילות חברתית עשירה - לחזור לחברות פנים אל פנים, לחזור לבריאות שבתקשורת החברתית ולהיות בני נוער - להרגיש שוב את הדופק.

"לספר את הסיפור" - בני נוער שעברו את השנה הזו הם לא דור אבוד אלא גיבורים וגיבורות שהתמודדו עם אחת השנים הקשות ביותר שידעה החברה - שיקום תחושת הערך.

אלו יכולים להיות חודשים של הבראה ושל תקווה, מערכת החינוך יכולה לבחור בזה.

כאשת חינוך, נקודת ההנחה שלי לגבי הילדים ובני הנוער ששהו שנה בבית, נעים בין לימודים בזום לגיחות קצרות לביה"ס היא שכולם בלי יוצא מהכלל נפגעו מכך, בכל הרמות - חברתית, רגשית, ירידה בתחושת הערך העצמי, לימודית ועוד.

הכותבת היא מנכ"לית רשת דרור בתי חינוך