הדדליין עבר, האוצר ואבי שמחון רבים, והמתווה לפינוי מפרץ חיפה נותר תקוע

לידי גלובס הגיע מסמך טיוטה של ועדת המנכ”לים לעניין עתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה • מהמסמך עולה שהמדינה תיערך להפסקת הזיקוק במפרץ תוך כעשור, אולם באוצר מתנגדים

קריסה של הלבניה בזן בתי זיקוק חיפה / צילום: בר - אל
קריסה של הלבניה בזן בתי זיקוק חיפה / צילום: בר - אל

ועדת המנכ"לים העוסקת בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה ופיתוח האזור התכנסה לישיבת סיכום, שבה לא הצליחו החברים להגיע למסקנות סופיות. ישיבה נוספת תיקבע לימים הקרובים, אך כלל לא בטוח שתהיה האחרונה, וגם אם כן - מסתמן שמסקנותיה יהיו כלליות ויהוו בעיקר הצהרת כוונות, שתחל תהליך ממשלתי מתמשך וסבוך.

הוועדה הבין-משרדית, שהוקמה בהחלטת ממשלה בסוף אוקטובר, לאור סיכומים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, אמורה הייתה להגיש את מסקנותיה בפברואר. ואולם, לוח הזמנים התארך בשל מחלוקות בין המנכ"לים ומערכת הבחירות.

כעת, הצוות מתקשה להגיע להסכמות אופרטיביות באשר למועד ולאופן פינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. לכן, מסתמן כי הוועדה לא תקבע תאריך יעד סופי לסיום עידן זיקוק הדלקים במפרץ חיפה, אלא תצהיר שהממשלה "נערכת להפסקת הזיקוק במפרץ חיפה בתוך כעשור", באופן שיאפשר גמישות עתידית.

לפי גורמים בצוות הוועדה, כמעט כל נציגי המשרדים מעוניינים "להירתם לשינוי המפרץ מקצה לקצה, ומבינים שמדובר באזור עם פוטנציאל בלתי ממוצה. כולם מסכימים על כך שבנקודת זמן מסוימת ייפסק הזיקוק במפרץ חיפה". המחלוקות העיקריות בעת הזו נוגעות למועד ואופן הפינוי, הסוגיות המשפטיות מול בזן, הפתרונות הנדרשים למשק האנרגיה עם פינוי של בית הזיקוק מהאזור, ושאלת התעסוקה במפרץ.

מנגד, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון, דוחף לפי גורמים בוועדה ל"לוחות זמנים ופתרונות שאינם ריאליים גם בתרחישים אופטימיים, במדינה רוויית תהליכי תכנון מסורבלים", ומבקש לקבוע לכל היותר את שנת 2027 כשנת יעד לפינוי בזן וסיום הזיקוק במפרץ.

מחיר כבד לפינוי

הקונצנזוס הרחב בוועדה הוא שפינוי בזן יתרחש בסמוך לשנת 2030, אולם האוצר מתנגד לקביעת תאריך יעד, וטוען שכל הודעה כזו תוביל לפיצויים מוגדלים לבזן, וכן שמדובר בתוכנית גירעונית שאין מקור מימון עבורה. זאת למרות שתוכנית מפרץ החדשנות, שעליה עמלו צוותים מקצועיים לאורך שנים, מציגה מציאות אחרת. אי לכך, ייתכן כי ההחלטה תובא לממשלה ללא הסכמת האוצר, וההחלטה הסופית תהיה בידי השרים. 

ועדת המנכ"לים מגיעה ל'זמן פציעות' בעיתוי פוליטי מורכב. למרות שבוועדה מתבצעת עבודה של גורמי מקצוע רבים, היא מורכבת ממנכ"לים המהווים מינוי פוליטי בזמן שאין ממשלה מוסכמת. ייתכן כי הממשלה הבאה כלל לא תיישם את מסקנותיה או תבקש לבצע בהן שינויים, אך לעת עתה הצוותים המקצועיים של רמ"י, מנהל התכנון, משרדי האנרגיה והכלכלה, עובדים על טיוטת מחליטים שתובא לדיון בימים הקרובים, והגיעה לידי גלובס.

לפי הטיוטה, "המדינה תפעל למען הפסקת פעילות זיקוק הנפט באזור מפרץ חיפה ולהפסקת פעילות מתחם הדשנים . גורמי הממשלה יבצעו את כלל ההערכות הנדרשות, על מנת לאפשר את הפסקת הפעילות בטווח זמן של כעשור".

בנוסף, צוותי עבודה ייעודיים ימליצו לממשלה עד ל-31.12.23 על מועד להפסקת זיקוק הנפט במפרץ חיפה. מועד הפסקת הזיקוק יסתמך על מספר היבטים - הבטחת הרציפות התפקודית של המשק, התקדמות המשימות הנדרשות לצורך הפסקה בטוחה של זיקוק הנפט, עלויות המהלך ומקורות המימון ליישומו, וההתפתחויות המשקיות או הטכנולוגיות שיוכלו לסייע ביישום ההחלטה.

במסמך מוצע, בין היתר, כי עד יולי 2025 תופסק פעילות חוות המכלים של חברת תש"ן בקרית חיים. צרכי אחסון הנפט של חברת בזן יאוחסנו במתחם בזן, וכן לא יקודם פרויקט קרקעות הצפון. נמל התזקיקים הקיים יפסיק פעילותו, ויוחלף בנמל חדש המרוחק יותר מהאוכלוסייה, ומתחם דשנים יפונה עד למועד הפסקת זיקוק הנפט.

באזור מתחם בזן תוקם עד סוף 2023 תשתית לכושר אחסון של 240 אלף טון דלקים, לרבות מקטע צינור המחבר ישירות את צנרת קצא"א למתחם בזן. בשטח בזן תוכל החברה לאחסן ולנפק תזקיקי גפ"מ לפרק זמן של 20 שנה מיום הפסקת הזיקוק, וקצא"א תוכל לאחסן 300 אלף ק"ל (קילו ליטר) גם כן במשך שני עשורים.

ההצעה אף כוללת הערכת עלויות ראשונית להתמודדות עם חלופות לבזן במשק האנרגיה. כך, בכדי להבטיח אספקת גפ"מ למשל, יוקצו 1.2 מיליארד שקל לצורך הקמת מיכלים באתרים מאושרים, ו-2 מיליארד שקל להקמת מתקני אחסון. בנוסף יוקצו 1.75 מיליארד שקל לרכש תזקיקים כחצי שנה טרם הפסקת הזיקוק, ותוקצה תוספת תקציב של 80 מיליון שקל לבסיס תקציב משרד האנרגיה, לצורך תשלום דמי אחסון ותחזוקה עבור המלאי הנרכש.

עוד יוקצו 120 מיליון שקל כדי לאפשר יבוא תזקיקים בעת חירום ממפרץ אילת, וזאת בהתבסס על צנרות קיימות ומזח היבוא הקיים. מינהל התכנון יתוקצב בסכום של 40 מיליון שקל לארבע שנים (עד ה-1.1.25) בכדי ליישם תוכנית אופרטיבית, ויתווספו תקני כוח אדם בודדים למנהל התכנון ומשרד האנרגיה, לצורך מימוש ההליכים הנוגעים להחלטה.

הקשר בין התזקיקים לגז

בהצעה נקבע גם כי יוקמו צוותי משימה ייעודיים ("צוות מנכ"לים להערכות") בכדי לטפל בנושאים הפתוחים הרבים שעל הפרק. הצוותים הללו יכללו את מנכ"ל משרד רה"מ, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ראש אגף תקציבים במשרד האוצר, מנכ"ל משרד האוצר, מנכ"לית מינהל התכנון, מנכ"ל משרד האנרגיה, מנכ"ל משרד הפנים ומנכ"ל משרד התחבורה, והם יציגו לממשלה דוח מצב על ההתקדמות אחת לשנה.

צוות בהשתתפות משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, משרד המשפטים, משרד ראש הממשלה ומשרד האנרגיה יתנהל מול בתי הזיקוק בדבר התנאים והמועדים להפסקת פעילות זיקוק הנפט במפרץ חיפה. בין היתר, הצוות ידון בצעדים הנדרשים לצמצום השטח המשמש לפעילות פטרוכימית, לרבות סגירה מוקדמת של חלק מפעילות מתחם האחסון, אספקת צרכי המשק במתחם לתקופה הנדרשת וניפוק דלקים.

בעניין הזה אומרים גורמים במשרדי הממשלה כי המפרץ יפונה באופן תהליכי. גדיב, למשל, הוא מפעל מזהם מאוד, המשמש בעיקר לייצוא חומרים ארומטיים, ולכן ייתכן כי ניתן לפנותו תחילה, וכך גם את מפעל דשנים שאינו דרוש למשק האנרגיה.

אחת הסוגיות המרכזיות בפינוי נוגעת לכלים השלובים בין תעשיית התזקיקים לתעשיית הגז. בעוד שישראל שואפת לפתח מאגרי גז ברחבי הים, תוצר הלוואי של הגז - קונדנסט - משמש את התעשייה הפטרוכימית בזיקוק הדלקים. לכן, הצעת המחליטים קובעת כי תקודם תוכנית שתאפשר את הוצאת הקונדסט מאתר הקידוח לוויתן והפנייתו לייצוא באמצעות מזח הפחם בנמל חדרה. בין היתר, יונח צינור מתוואי קצא"א הקיים ועד למערכת הצנרת בשטח תחנת הכוח אורות רבין בחדרה.

ההסכמות מול בזן

השותפים לוועדת המנכ"לים טוענים כי בעת הזו הדיון הוא סמנטי - איך מנסחים את ההחלטה להפסיק את פעילות הזיקוק, כאשר המטרה היא קידום תוכנית סטטוטורית שתאפשר הקמת צוותי עבודה אופרטיביים סביב הסוגיות הסבוכות, ותחילת מו"מ מול בזן.

אחד הגורמים המקשים קביעת תאריך פינוי הוא הסוגיה המשפטית מול בזן. לבזן יש הסכם של כ-49 שנה על הקרקע מול המדינה (עם אופציית הארכה של תקופת החכירה ב-49 שנים נוספות), שאותו המדינה לא יכולה להפר באופן חד צדדי. לכן, קיבוע של תאריך פינוי עלול להוביל לקושי משפטי מול בעלי בזן.

בשלב הראשון, המדינה צריכה לנהל מו"מ עם בזן על הקרקע, ולנסות להגיע להסכמות מולה. המדינה עצמה לא יכולה להחליט לסגור את בזן, אך כן יכולה לבצע בהסכמות שינוי ייעוד לקרקע על ידי תוכנית חדשה לאזור. ללא הסכמות תוכל בזן לגרור את המדינה בבתי משפט במשך שנים. לכן, גם לאחר הגעת הוועדה להסכמות, תצטרך המדינה להתכנס למו"מ ארוך עם בזן, באופן שעלול לשנות גם את קווי המתאר שיקבעו.

לסוגיה המשפטית יש גם עלויות כבדות. ככל שהמדינה לא תגיע להסכמות מול בזן, ותחליט לבצע בעצמה שינוי ייעוד לקרקע באופן חד צדדי וללא פיצוי מוסכם של החברה, היא עלולה להימצא בפלונטר משפטי-כלכלי. דוגמה לכך התרחשה בפלמחים: היזם רכש שטח על הים לבניית מלון בעלות של 6 מיליון שקל. המדינה החליטה לשנות מדיניות ולהותיר את החוף פתוח לאור המחאה, והיזם תובע כעת 60 מיליון שקל - למרות שלא החל לבנות באזור.

במשרד להגנת הסביבה סבורים שיש לקבוע תאריך יעד לפינוי, שכן מצב שבו העסקים הפוסיליים שבהם פועלת בזן דועכים מאליהם, מציב את ישראל במצב שבו היא חייבת להיערך ולעצב כבר עכשיו את המציאות העתידית - כלומר, למצות את הפוטנציאל של האזור כדי להפוך את ישראל למובילה טכנולוגית-סביבתית.

אך לפי שותפים בוועדה, התוכנית המסתמנת בעת הזו נעדרת חזון תעסוקתי, כאשר קיים חשש שהאזור יהפוך נטוש למשך שנים, באופן שגם ייצור קושי תעסוקתי. אחת האפשרויות שמנכ"לי משרדי האנרגיה, הכלכלה והאוצר שואפים לממש היא הקמת פארק הייטק בגודל של 400 דונם בשיתוף הטכניון באזור, ואף לאפשר לבזן לפתח תשתיות לזיקוק של מימן כחול, העושה שימוש בגז טבעי ליצירת אנרגיה.

פתרון המותיר לבזן לבצע פעילות אחרת במתחם יכול לשמש פתרון לסוגיה המשפטית. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי נכון לעת הזו עניין המימן הכחול הוא בעיקר רעיון תיאורטי.

סוגיית התשתיות אף היא טרם הגיעה לפתרון, שכן המשק הישראלי עודנו משתמש בהרחבה בדלקים המאובנים שמזקקת בזן, ולמדינה אין נכון לשעה זו תוכנית אופרטיבית למעבר מסיבי לשימוש בתחבורה חשמלית או צמצום שימוש בתחבורה פרטית, ובכך כלל לא דנה הוועדה.

מחד, חברים בצוות אומרים כי "כולם מבינים שהשימוש בדלק יפחת בעשרים השנים הקרובות. אך כל מי שיושב סביב השולחן אומר שלא נתקל מעולם באירוע כל כך מורכב, הדורש פתרונות סבוכים בכמה גזרות. אם המדינה רוצה לפנות את בזן, היא גם צריכה לצמצם את התלות בתזקיקי נפט, וזה נושא שלא מדברים עליו. במקום זה, אחת האפשרויות היא להפוך למשך שנים את הקרקע לאזור אחסון לדלקים".

כך, אחד הסעיפים בהצעת המחליטים שתובא לדיון קובע כי עד סוף 2030 תיאסר כניסתם לישראל של כלי רכב קלים (עד 3.5 טון) המונעים באמצעות בנזין סולר או תזקיקי נפט, אך ספק רב אם הוועדה תאשר זאת.

צרו איתנו קשר *5988