עובד לא עמד במשימה? המחקר שכדאי להכיר לפני שמתעצבנים

מה מלמד אותנו ניסוי "השומרוני הטוב" על התנהגות אנושית, ומדוע חמלה היא לא רק מוסרית אלא גם אסטרטגיה מועילה • ניהול וקריירה

רועי בן דור כהן / צילום: Netanel Tobias
רועי בן דור כהן / צילום: Netanel Tobias

תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בשוק העבודה. מנהלים ועובדים כאחד נאלצים לעכל שינויים מהירים ולהסתגל אליהם תוך כדי תנועה. איך מנהלים ומתנהלים בעולם כזה? במדור החדש "ניהול וקריירה" נציג בפניכם את מיטב המומחים שיציעו דרכים להתמודד עם עולם העבודה המשתנה, או לכל הפחות ייתנו לנו כמה נקודות למחשבה 

כשעמית שלנו מאחר לפגישת עבודה, סביר להניח שנגיד "הוא חסר אחריות". לעומת זאת, כשאנחנו אלה שמאחרים, כנראה נאשים את הפקקים. מה גורם לנו להכיר בנסיבות החיצוניות כשזה נוגע לנו ולהתעלם מהן כשזה קורה לאחרים?

הסיבה נעוצה ב"שגיאת הייחוס הבסיסית", מושג שטבע פסיכולוג חברתי בשם לי רוס בשנות השבעים של המאה הקודמת ומשמעותו היא שאנחנו נוטים לתת משקל יתר למאפייני אישיות, ובו-בזמן לייחס פחות חשיבות לנסיבות חיצוניות של הסיטואציה. כך, אם הבוס מתערב בעבודה שלנו, נמהר לשפוט אותו כ"חטטן" או כאחד שמתקשה להאציל סמכויות, ונתעלם מהמאפיינים הייחודיים של ההקשר, למשל שמדובר בפרויקט מאוד חשוב עבורו, או שהוא נכווה בעבר מעובדים אחרים שלא ביצעו את עבודתם כהלכה.

מושג אחר, "הטיית הצופה המשתתף", שטבעו אדוארד ג'ונס וריצ'ארד ניסבט, אומר שאנשים נוטים לייחס את הפעולות שלהם עצמם לנסיבות חיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי. תופעה זו מחמירה כשמדובר בכישלונות או בהפסדים, בתרבויות ששמות דגש על אינדיבידואליזם.

להתחשב בנסיבות

אחד המחקרים הקלאסיים בפסיכולוגיה חברתית עשוי לשנות את זווית הראייה שלנו באופן שייתן לנו יתרון. מדובר במחקר "השומרוני הטוב" מ-1973 של ג'ון דרלי ודניאל בטסון, שנעשה בקרב סטודנטים לתיאולוגיה באוניברסיטת פרינסטון.

במסגרת הניסוי, נאמר תחילה לכל המשתתפים שהם מתבקשים לשאת דרשה (על סיפור "השומרוני הטוב") בבניין הסמוך. לאחר מכן, למחצית מהמשתתפים נאמר שהם "מאחרים בכמה דקות" ולכן כדאי שיזדרזו, ואילו לאחרים נאמר "אתם מקדימים בכמה דקות", וכדאי שתצאו לדרך.

בדרך שבין שני הבניינים היה שרוע על הרצפה אדם שביקש עזרה. החוקרים ביקשו לבדוק כמה משתתפים יעצרו לסייע לזר במצוקה, ולכן הציבו במקום שחקן. התוצאות: בקרב ה"מקדימים" 63% עצרו לעזור, לעומת 10% בקרב ה"מאחרים". כדי לשלול הסברים חלופיים, החוקרים בדקו קשרים בין משתנים הקשורים למאפייני אישיות או לסיבות לכך שהסטודנטים בחרו ללמוד תיאולוגיה, אך לא מצאו קשר בין אלה לבין הסיכוי לעצור למתן עזרה.

מסקנה בולטת מהמחקר היא שההקשר, כלומר המאפיינים הסביבתיים או הנסיבות החיצוניות, משפיעים על ההתנהגות במידה ניכרת.

זווית ראייה מועילה

ברגע שאנו מבינים שהתנהגות אנושית היא תלויית הקשר, וברגע שמתחוור לנו שאנחנו נוטים להתעלם מהעובדה הזאת בעיקר כאשר אנחנו שופטים התנהגות של אחרים, נפתח לנו חלון הזדמנויות.

לדוגמה, אם עובד או עמית שלכם לא מצליח לעמוד במשימה, הנטייה שלכם תהיה לייחס זאת לאישיות שלו ("הוא דחיין", "הוא לא אחראי"). כדי להתגבר על כך, חשוב להבין את ההקשר, הנסיבות החיצוניות, שלא אפשרו לו לעמוד במשימה. כדאי לשאול: באילו תנאים ניתן היה להשלים את המשימה? או מהן הנסיבות שהכשילו אותו? אולי יש משבר בבית או שהדדליין היה לחוץ במידה בלתי אפשרית.

זה נכון גם בהקשר של תהליך גיוס של עובדים: אם במהלך ראיון תגלו שמועמד לא הסתדר בארגון הקודם שבו עבד, אל תשפטו זאת אך ורק לפי אופיו. ייתכן שהנסיבות השפיעו על כך: המנהל שלו, הצוות, המצב המשפחתי שלו באותה תקופה וכו'. כדאי ללמוד תחילה מה היה ההקשר שבו התקבלו ההחלטות בעבר.

תובנה זו עוזרת גם בעבודה מול לקוחות. לדוגמה, לקוח לא ענה למייל ששלחתם לו. אפשרות אחת היא לשפוט אותו כ"חסר נימוס". דרך מועילה יותר היא להעלות על הדעת אלטרנטיבות של גורמים חיצוניים: "הוא נכנס לבידוד", "זו תקופה עמוסה במיוחד", "הוא צריך להתייעץ עם מישהו אחר בחברה ולכן זה מתעכב".

במקום לשים את כל כובד המשקל והאחריות להתנהגות על האנשים עצמם, כדאי לשים לב לנסיבות ולהקשר שהביאו אותם לפעול כך. חמלה היא לא רק מעלה מוסרית, היא גם אסטרטגיה מועילה.

הכותב הוא מייסד חברת Q Behavioral Thinking, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מנחה תהליכי חשיבה בחברות בינלאומיות במגזר הפרטי, בגופים ציבוריים, בחברות סטארט-אפ ובארגונים ללא מטרות רווח, עם סקרנות בריאה בתחומים של חשיבה וחשיבה על חשיבה