היזם המרדן: "יחד עם הצוות שלי אנחנו קפטן פלאנט"

הוא לא פועל לפי שום תבנית מוכרת, ואין לו בעיה להפוך שף למנהל הכנסות ראשי • רגע לפני הנפקת ה-SPAC של טאבולה, אחת משתי חברות היוניקורן שייסד, אדם סינגולדה מתפנה לשיחה על ניהול, תשוקה ומה שאפשר ללמוד מגיבורים עם כוחות על • חצי שעה של השראה

אדם סינגולדה / צילום: טאבולה
אדם סינגולדה / צילום: טאבולה

"חצי שעה של השראה" הוא פודקאסט שייסד ערן גפן, הכולל שיחה עם מנכ"לים מתחומים שונים על הנושאים שמטרידים כל מנהל ומנהלת. לא מדובר בראיון במבנה הקלאסי, אלא בשיחה פתוחה ואישית מתוך תפיסה הוליסטית של חיי הניהול.

גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים. הוא בעל ניסיון בעבודה עם חברות מובילות בארץ ובעולם, ובהן קוקה קולה, מיקרוסופט, קימברלי קלארק וסודה סטרים. חברה קודמת שהקים נקנתה בשנה שעברה על ידי wix.

גפן הוא מחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה". אחת לשבועיים נביא לדפוס קטעים נבחרים מהפודקאסט. להאזנה מלאה, חפשו אותנו באתר גלובס.

 

אדם סינגולדה הוא היזם מאחורי שני יוניקרונים לוהטים, שאת אחד מהם - טאבולה - הוא אף לוקח להנפקת ספאק בימים אלה. מניסיון, הוא לא המנכ"ל הטיפוסי. השגרה שלי מספקת לי עבודה עם הרבה מנכ"לים, אני זוכה לראות אותם גם מאחורי הקלעים, מתמודדים עם לחצים וכמובן מנסים להשיג מטרות שאפתניות. אין שני מנכ"לים דומים, אבל סינגולדה הוא בהחלט יוצא דופן.

לרגע אחד הוא מרגיש כמו חבר שאתה יושב איתו לבירה על הבר, וברגע אחר כמו מנכ"ל אמריקאי של תאגיד ענק. לבסוף צץ לו היזם המרדן, ואחרי שכבר הסתחררת מופיע גם סינגולדה הילד, שמדבר בעיניים נוצצות על לגו וגיבורי על. קשה למקם את סינגולדה בתוך קופסה או הגדרה, ואולי זו למעשה ההגדרה האמיתית של יוניקורן.

גם השיחות איתו לא שגרתיות. בתחילת אחת מהן הפציע ברקע אביו, הגיטריסט אבי סינגולדה, הגיש לו קפה וזירז אותי לסיים את השיחה - כי הם תכננו לקחת את הבן הצעיר לטקס החאלקה, בהתאם למסורת היהודית. בשיחה אחרת הופיעו גיבורי מלחמת הכוכבים.

ואם כבר גיבורי על, נדמה שהכוח הסודי של סינגולדה טמון בכך שהוא לא פועל לפי שום תבנית או בסט פרקטיס. את גיוס הכסף לחברה הוא לא עשה בפגישה רשמית, אלא בהתפלחות למסיבת בת מצווה שבה לא הכיר אף אחד. שנים אחר כך הוא גייס שף ללא ניסיון, והוציא אותו מהמטבח כדי להיות מנהל ההכנסות הראשי של החברה (cro).

הוא לא עצר גם אחרי שהחברה דשדשה בחמש השנים הראשונות, ולאחר שיותר מ-30 קרנות סירבו להשקיע בה. גם כיום, ואפילו שכבר מדובר בתאגיד אמריקאי שמעסיק יותר מאלף עובדים, הוא מתעקש על שקיפות מקסימלית ומתגאה שעובדים כותבים לו מיילים שמבקרים את תפקודו כמנכ"ל.

עם האב הגיטריסט, אבי סינגולדה. "בקורונה ההורים נתקעו אצלי לחודשיים" / צילום: תמונה פרטית
 עם האב הגיטריסט, אבי סינגולדה. "בקורונה ההורים נתקעו אצלי לחודשיים" / צילום: תמונה פרטית

כמו חברה ציבורית

השיחה עם סינגולדה מתחילה בשמונה בבוקר שעון ניו ג'רזי. " זה אומר שאני כבר אחרי קורנפלקס עם הבן שלי עוז, מילים בעברית, מדברים על מלחמת הכוכבים, כל הלו"ז של הבוקר", הוא מסביר.

הבנתי שאבא שלך מכין לך קפה. איך זה קורה?
"במהלך הקורונה ההורים שלי הגיעו לפה כמה פעמים, ונתקעו אצלי בבית לחודש או אפילו חודשיים".

זה יכול להיות מסוכן.
"הפעם האחרונה שקמתי בבוקר עם ההורים שלי הייתה כשהייתי בן 15, אז זה דווקא חמוד. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר, שותים קפה ומדברים על החיים. חזרתי להיות נער מתבגר".

החודש פורסם בגלובס שטאבולה מציגה עלייה בהכנסות הרבעוניות לכ-300 מיליון דולר, בדרך ל-SPAC. זה מטורף.
"זה יותר ממיליארד בשנה - ב-2020 עשינו 1.2 מיליארד דולר".

אתם מחויבים לפרסם את זה כחלק מתהליך ה-SPAC?
"לא, אבל זה משהו שאפשר לעשות. אנחנו כבר די הרבה זמן מנסים לחשוב על עצמנו כחברה ציבורית, ולהתנהג ככה ברמה של ההנהלה ושל החברה".

אתה קולט שהסטארט-אפ שהקמת הגיע לכאלו מספרים מטורפים?
"לא ממש. אני עדיין זוכר את היום שבו ניגשתי לאימא שלי, כמו כל ילד ישראלי יהודי טוב שיש לו בעיה גדולה וחזון ענק, ואמרתי לה שאני חושב שהעתיד יהיה כולו מותאם אישית. זה היה לפני 13 שנה. הפודקאסט הזה זו חגיגת בר המצווה של טאבולה".

החזון עלה אצלו בזמן שרצה לצפות בטלוויזיה, אבל לא מצא משהו שיעניין אותו. "אמרתי לעצמי שכולנו צריכים משהו שיעזור לנו לגלות דברים שאנחנו אוהבים, אבל לא ידענו שהם קיימים. הגרסה הראשונה של טאבולה הייתה מערכות המלצה לווידיאו, והאתר הראשון שהשתמש בה היה 5min של חנן לשובר, טל סימנטוב ורן הר נבו. זו עסקה שעשיתי על חומוס וקוסקוס באור יהודה, וזו הייתה ההתחלה של ההתחלה".

את הפיץ' הראשון הוא נתן לדני טוקטלי, אחרי שהגיע למסיבת בת המצווה של בתו, בלי להכיר קודם את שניהם. "קצת התפדחתי לגשת אליו בבת מצווה, אבל הייתי אובססיבי לגמרי להתחיל את טאבולה, וחשבתי על זה כל הזמן. מכיוון שעד אז הייתי שבע שנים בצבא, בחיים לא עבדתי בשום עבודה ולא ידעתי מאיפה מתחילים. יש בזה משהו חמוד ונאיבי".

זו אולי חלק מהבעיה של יזמים. כי מי שקורא את כל ה-best practice עשוי להיות באותו שטנץ כמו אחרים, ואז למעשה הוא מתחרה באוקיינוס האדום על אותן שיטות.
"מסכים איתך. בארבע וחצי השנים הראשונות טאבולה הייתה חברה שנעה בין מצב של בלי הכנסות לבין מצב של טעות אם עשינו דולר. היינו 15 אנשים סביב זה כמעט חמש שנים, וכל מנהל מנוסה היה באותו שלב סוגר את טאבולה. אבל עם נאיביות של יזם פעם ראשונה, שחולם בגדול, אתה ממשיך קדימה בלי שום סיבה לוגית. ואז, בסוף ב-2011, גייסנו 1.5 מיליון דולר - אחרי ש-30 משקיעים אמרו לי לא".

ערן גפן / צילום: מנחם רייס
 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

כסף לחודשיים-שלושה

אחרי חמש שנים וכל כך הרבה "לא" ממשקיעים, לא עברה לך בראש המחשבה לעצור את הדבר הזה?
"באותו שלב גרתי בארה"ב, והרגשתי שליאור גולן, ה-CTO של טאבולה, ואני מביאים אחד לשני כוח אינסופי. הרגשתי שאין דבר שאנחנו לא יכולים לעשות, אפילו שלא הייתה סיבה לוגית להאמין בזה.

"טסתי לגייס כסף בחוף המערבי, ב-sand hill road, מקום שמזכיר את בה"ד 1. מלא בניינים חומים, כולם נראים אותו דבר, אתה פותח דלת אחת, נכנס למשקיע ועושה פיץ', סוגר את הדלת ופותח דלת אחרת. אני פוגש 30 משקיעים, וכולם אומרים לי לא - זה ממש 100% כישלון. וגם אחרי הדבר הזה, אתה בעיקר אומר לעצמך שיש משהו שאתה יודע והם לא. גם הייתה לנו הרבה קארמה טובה, נורא רצינו והשקענו המון אנרגיה חיובית באיך לעזור לפאבלישרים, אופן ווב וג'ורנליזם".

אז היה לך צוות, אבל לא היו הכנסות משמעותיות. אף אחד לא אמר 'אולי נרד מזה'?
"הייתה לי תוכנית לסגור את טאבולה שלוש פעמים. כשנסעתי לישראל ב-2009 לקחתי את ליאור לדיקסי לאכול המבורגר, ולדבר על זה שנשאר לנו כסף לחודשיים-שלושה. שאלתי אותו מה הוא חושב, והוא אמר לי שהוא ממש מאמין בטאבולה ושהוא ישקיע כסף משלו. אחרי שליאור השקיע, גם אנשים אחרים השקיעו. אז היו רגעים שאולי הרגשנו לבד או שלא מבינים אותנו, אבל תמיד היינו אובססיביים בטירוף. עד היום אנחנו כאלה".

איך התרבות שלכם כארגון נבנתה? על הקיר אפשר לכתוב הרבה דברים, אבל במה אתם מיוחדים?
"תרבות ארגונית זה קודם כל התנהגות, וזה דומה למה שקורה עם ילדים. אני יכול להגיד לילד שלי מה כן ומה לא לעשות, אבל בסוף הוא יראה מה אני עושה - וזה יהיה פי מאה יותר חזק מכל דבר שאני אגיד לו. גם פה בוחנים איך אתה מגיב לכל מיני מצבים, איך הארגון שלך מגיב לכל מיני מצבים, ואיך הארגון מגיב כשאתה לא בחדר.

"כשהתחילה הקורונה החלטנו לקיים שיחה כל יום חמישי בתשע בבוקר. אנחנו 1,050 אנשים בעולם, ב-18 מדינות. כשהעליתי את הרעיון הזה בהנהלה, שאלו אותי על מה נדבר. אמרתי שאין לי מושג, אבל נעלה לשעה של שיחה, ואם לא יהיה על מה לדבר, נסיים. יצא שעשינו את זה במשך שנה. השאלות היו אנונימיות לחלוטין וענינו ל-100% מהן. לא דילגנו על אף שאלה. היום אנחנו עושים את זה פעם בשבועיים".

תן לי דוגמה לשאלה לא נוחה שענית עליה.
"עשינו פרומושן ל-VP שהיה גבר, ושאלו אותי מה אני חושב על גיוון מגדרי. יכולתי לדלג על השאלה או לצלול אליה פנימה בכל הכוח - זה חשוב לי, אבל אני חושב שייקח זמן להגיע לאן שאנחנו צריכים להגיע".

שקיפות רדיקלית

שקיפות זה יותר ממה שציינת. הייתי למשל יכול לשאול אותך אם השכר של נשים וגברים, בהתאם ליכולות המקצועית שלהם, הוא שוויוני. או האם אתה יכול להגיד לי שהפרסום לא משמש לפעמים לדברים רעים. זה מגיע לשם?
"לגמרי. לפני שנתיים הצטרף מהנדס לטאבולה שלא פגשתי בחיים בישראל, וכתב לי אימייל ארוך שבו הוא הסביר למה אסטרטגיית השיווק שהצגתי לטאבולה היא שגויה. שיתפתי את זה בהנהלה, ואמרתי - הצלחנו. הצלחנו, כי מישהו שלא פגשתי בחיים והצטרף לפני דקה נותן לי פידבק קשה שמעורר שיחה. כל זמן שאתה מעודד שיחה פתוחה, בסוף אתה מקבל החלטות טובות יותר.

"בסוף חברות מצליחות אם הן עושות יותר החלטות טובות מההחלטות רעות. ו-execution זה innovation. כל השאר זה חרטא. את הרעיון, הלוגו או המוצרים שלך אפשר להעתיק, אבל אי אפשר להעתיק תרבות. לא הבאתי את מקינזי שיעשו לי פרזנטציה על איך לבנות תרבות בטאבולה. בסוף האנשים שהצטרפו לטאבולה בנו את התרבות ביחד. אגב, רן בוק שהוא מנהל ההכנסות של טאבולה היה לפני זה שף".

איך מישהו מהמטבח הפך לאחראי על ההכנסות שלכם?
"אלדד שהוא ה-COO שלנו התקשר אליי, ואמר לי שיש לו מועמד לא טיפוסי. את הראיון עשיתי עם פבלישר בהודו מהמשרד בתל אביב. בדרך כלל אני מחפש שלושה דברים: אש בעיניים, אינטליגנציה כללית ואמפתיה. הניסיון שלי מראה שאנשים שיש להם את שלושת הדברים האלה לומדים יחסית מהר מה שאנשים מנוסים כבר יודעים, וגם עוקפים אותם.

"כשאתה רוצה לעשות עם אנשים משהו לטווח הרחוק, זה יותר משמעותי מאשר מי יודע לחשב קליק רייט יותר טוב או מי הגיע מגוגל. אני מעדיף אנשים שיש להם את הדברים האלו, מאשר אנשים שיש להם ניסיון בהכרח".

אז על מה דיברת עם רן השף?
"בראיון לתפקיד בכיר אני אוהב לקחת בעיה אמיתית שיש לי, ולשתף את המועמד - אנחנו מנהלים שיחה על זה. אני לא מצפה לפתרון, אבל זה כן מאפשר לי לראות אינטליגנציה ותשוקה, ובסוף שנינו מרוויחים מזה משהו - כי הבן אדם ששוקל להצטרף אלינו רואה גם איך אני חושב.

"אגב, באופן כללי אני פחות מאמין בסודות - כשאתה מקים סטארט-אפ, הרבה מפחדים לשתף את הרעיון כי הם מפחדים שיעתיקו. אותי באופן אישי פחות מפחיד שיידעו על מה הסטארט-אפ או מה המוצר הבא שלי, כי אני מאמין שהביצוע בפועל הוא מה שמגן עליך - ולא הרעיון.

"הדבר השני בקבלת מועמד זה ללכת לשתות בירה, ולדבר על החיים כמו שאתה עושה עם חברים שלך. אני חושב שהשילוב בין שני הדברים האלה נותן לי 360 מעלות על הבן אדם. ואם אתה עושה את זה כמה פעמים, זה עוזר לגבש דעה".

אובססיבי זה חיובי

איזה כישורים, לדעתך, מנהלים בכירים צריכים היום?
"אני מאמין בלהיות מאוד טוב לפחות בדבר אחד. אם אתה בארגון של מכירות, תבין לפחות משהו אחד בעולם שאתה מוכר בו. אם אתה בעולם של הנדסה, תדע לפחות דבר אחד ממש טוב שקשור למהנדסים, ואם אתה מנהל שיווק תבין לפחות דבר אחד שמאוד מטריד את התעשייה.

"לדעתי, מאוד קשה ללכת אחרי אנשים שקשה להתחבר אליהם ברמה מקצועית, ברמה הכי קרובה. כי בסוף יקראו לך רק אם חושבים שאתה יכול להביא ערך, ולא כי אתה בכיר. בסוף, אם אתה רק בכיר, הלו"ז שלך יהיה די פנוי.

"דבר שני, חשוב שההנהלה תהווה דוגמה. זה לא מספיק להיות מקצוען, גם צריך להיות בן אדם. יש דברים שאני לא אוותר עליהם, וזה לא משנה גם אם יש לי פגישה חשובה, כמו לעשות אמבטיה לילדים שלי בשבע וחצי. חשוב גם לא להתבייש לדבר על דברים שהם רגישים, ולא ברורים מאליהם. זה קצת כמו בצבא, שצריך סיפורי מלחמה כדי שדברים יחיו לעד".

תרבות ארגונית זה גם סוג של אופי. אם אני מסתכל עליכם, בטח ביחס לתחרות, אתם קצת יותר אגרסיביים, אפילו אולי קצת ערסים.
"אני לא רוצה להיות טופ 10 בשום תחום, אני רוצה להיות טופ 1, 2 או 3. או שאתה על הפודיום או שאתה לא. אני גם לא רוצה להרגיש שאני עובד בטאבולה אלא שזה מי שאני, ואני חושב שזה מחלחל בארגון - כי לכולם אכפת ברמה מאוד גבוהה. אתה יכול לקרוא לזה ערסיות או אגרסיביות.

"אני חושב שאם אתה פאבלישר או אדוורטייזר בעולם של היום, אתה רוצה לעבוד עם אנשים שאובססיביים לגבי העסק שלך, ולא עם כאלה שבאים פעם בשנה לדבר איתך על חידוש. אנחנו אובססיביים, וזה חיובי בעיניי".

אתה באמת מנכ"ל קצת לא סטנדרטי - יותר רוקסטאר, משתמש באינסטגרם, ישיר, בא לעשות גם כיף. אתה לא הולך לפי המניואל.
"אני לא יודע אם הייתי משתמש בביטוי רוקסטאר, אבל אני סופר מאמין בלחיות את החיים. אני מסתכל על ההיסטוריה ועל החלטות קשות שחברות קיבלו, כמו זה שכמעט מכרו את נטפליקס ב-50 מיליון דולר לבלוקבאסטר. אני יכול לדמיין את מנכ"ל נטפליקס מתקשר לאשתו, ומספר לה על הכישלון שהיה לו אז. ותראה איפה נטפליקס היום.

"אני עושה גם טעויות, אבל אני קורא לזה economy of good enough. זה בסדר לעשות טעויות, כל עוד אתה עושה יותר החלטות טובות מהחלטות לא טובות. חשוב גם שתדבר על הטעות עם אנשים סביבך. אם אתה לא מתבייש לדבר על זה, נבנית תרבות שבה להשתמש בדאטה זה חשוב, זה הסופר פאואר".

במה אתה לא טוב?
"יש לי הרבה חסרונות. אני חושב שאני אמוציונלי, וזה טוב שיש אנשים סביבי שמזכירים לי שיש דברים טובים ודברים רעים בלהיות אמוציונלי. אני חושב שאני לא מספיק טוב בתהליכים ובלבנות דברים שיכולים לצאת לפועל בסקייל מאוד גדול".

זה מעניין, כי אתה כן מאמין בביצוע כסוג של דגל.
"אני לא טוב בהכול, אבל יחד עם האנשים סביבי, אנחנו קפטן פלאנט. כל אחד דוחף את השני לאזורים לא נוחים, וביחד עושים ביצוע שהוא נינג'ה".

ללכת עם הבטן

דיברת על טעויות. רעיון המיזוג עם אאוטבריין היה טעות?
"אני פחות מאמין בטעויות. זה היה משהו שכולנו רצינו לעשות, ולמדנו המון על עצמנו. זה לא קרה, כי זה לקח הרבה יותר זמן ממה שחשבנו. ואז התחילה הקורונה, וכשהגענו לצד השני של הגשר, זה כבר לא היה אותו דבר. בסוף זה גם שוק ענק, והתחרות האמיתית של טאבולה ושל אאוטבריין היא בחוף המערבי, לא בנתניה ולא ברמת גן.

"הטעויות הכי גדולות שבאמת עשיתי הן לא עסקיות, אלא כאלה שבהן לא הלכתי עם הבטן. בכל פעם שהלכתי עם ניסיון, טעיתי. אבל זה עזר לי להבין מה אני באמת אוהב".

אפרופו מה שאתה אוהב, אתה היום כבר סוג של אבא לשני יוניקורנים - טאבולה וגם K-HEALTH. זה כבר לא עניין של מזל.
"אני מכיר את אלון בלוך (המייסד הנוסף של K-HEALTH) למעלה מעשור. הוא קיבל אותי כשהגעתי לארה"ב. הוא היה מאוד מוצלח, ולא הייתה לו סיבה לצאת איתי לבירה. אבל ישבנו ודיברנו על החיים, ועשור אחר כך הלכתי לרופא שנתן לי שלוש פעמים תרופה מפגרת למשהו שכאב לי. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שאני מטופל 0 בעולם של היום, ואין דאטה שעוזרת לי לדעת מה הסימפטומים של אנשים כמוני, ומה הם לקחו.

"ואז אלון ואני ישבנו במרפסת בניו יורק, קפואים עם מעיל, דיברנו שוב על החיים, וככה K-HEALTH נולדה. בסוף, אם אתה אמיתי עם עצמך ואתה נותן אקסטרה בפשן ודוחף חזק יותר, יש לך יתרון תחרותי.

"אני גם חולה על כוחות-על ועל הקונספט של אנדרדוגס, ואני מדבר על זה עם הילדים שלי. בכל ערב לפני שהם הולכים לישון אנחנו קוראים סיפורים על למה הטובים מנצחים את הרעים. האובססיה הזו מייצרת יכולות טובות, ובעיקר נותנת הזדמנות שנייה כשאנחנו נכשלים. בין אם זה מוצר לא טוב או אם הפסדנו לקוח, או שעשינו טעות וצריך לשנות דרך.

"אם אתה מספיק רך בתרבות ואתה עם אנשים תותחים מסביבך, יש לך סיכוי להיות פה מחר. זה גם מה שמפחיד אותי בלהיות ציבורי - איך אתה עושה הופך להיות חברה ציבורית ועדיין שומר על התרבות. אני משקיע בזה מלא מחשבות".

מי מלמד אותך? יש הבדל בין לנהל סטארט-אפ קטן לחברה ציבורית גדולה. כל אחד מאלה צריך סוג אחר של מנכ"ל. איך אתה סוגר את הפער כל פעם?
"בטאבולה כולנו עובדים בפעם הראשונה בחברה שעושה למעלה ממיליארד דולר. כולנו נמצאים בפעם הראשונה בחברה שמקבלת למעלה מ-300 בקשות עבודה כל יום, ושמגישה טריליון המלצות בחודש לחצי מיליארד אנשים ביום, ל-9,000 פאבלישרים ול-13 אלף אדוורטייזרים. אז מה?

"כשאני מסתכל על הצוות שלי אני משוכנע שכל אחד מהם היה יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל חברה הכי טובה בעולם. אנחנו בונים ביחד את הסיפור הזה שנקרא טאבולה. ועכשיו גם את K-HEALTH".

באמזון פריים יש סדרת ריאליטי שבה לוקחים מיליארדר, זורקים אותו בלי דולר בעיירה, ומתעדים איך הוא מנסה לבנות את עצמו במחדש. אם מחר אני אומר לך להתחיל מחדש, אתה שוב מתחיל עם שאלה גדולה כזו?
"אני בעיקר חושב על מה הייתי מאחל לילדים שלי, ואז אני חושב על עצמי דרכם. הייתי מאחל להם לחיות את החיים כאילו היום זה היום. כשאתה חושב על זה ככה, אתה מקבל החלטות שהן הגיוניות להיום. ולאורך זמן אתה מאושר יותר, אתה מצליח יותר.

"אני חושב שהייתי עושה משהו שאכפת לי ממנו. בין אם זה לשחק בלגו או להקים חברה שמתחרה בלגו. היום אני גם חושב על דברים אחרים שמרתקים אותי, כמו חינוך - בקורונה היינו שנה בבית, והילדים למדו מול מסכים. אז מעניין אותי לאן הולך עולם החינוך".

אם אני מחזיר אותך בזמן לבת מצווה ההיא, ואני מאפשר לך לדבר עם אדם לפני שהוא ניגש למשקיע. מה אתה אומר לו?
"כלום. גם לא הייתי מחליף את חמש השנים שטאבולה נכשלה בהן בשום דבר, או מקצר את התקופה ההיא לשנה. השורה הארוכה של הטעויות שאנחנו עושים והתמימות שיש בנו זה בסוף מה שעושה אותך מיוחד. לעשות אופטימיזציה לדברים שעשינו טוב או לא טוב בעבר זה משהו שאני פחות מתחבר אליו. הייתי לוקח פופקורן ונהנה מהסרט שנקרא 'אדם בבר מצווה של קרן טוקטלי שלא הוזמן אליה בכלל'".

תובנות הניהול של סינגולדה

● פעם בשבוע שיחה משותפת לכל עובדי ומנהלי החברה ברחבי העולם. לעובדים ניתנת אפשרות להציג שאלות לסינגולדה.
● כאשר בוחנים מועמד לתפקיד, אש בעיניים, אינטליגנציה כללית ואמפתיה יכולים להיות חשובים יותר מניסיון.
● בראיון לתפקיד בכיר - להציג למועמד בעיה אמיתית שקיימת בחברה ולנהל עליה שיחה. גם אם לא מגיעים לפתרון, זו הזדמנות ללמוד על התשוקה ועל דרכי החשיבה שלו.
● גם למנהל חשוב לא להתבייש לדבר על דברים רגישים, שאינם ברורים מאליהם. להיות לא רק מקצוען, אלא גם בן אדם.

***גילוי מלא. לגלובס יש מערכת יחסים מסחרית עם טאבולה