האיזון בין העבודה והבית מתחיל דווקא מהמעסיקים

דווקא עכשיו, כשאנחנו מתאוששים ממשבר הקורונה וממדי האבטלה במשק מתחילים להתכווץ, זה הזמן לדבר על מה שכל כך חסר בשוק העבודה הישראלי - איזון בית-עבודה. די לזמינות האינסופית, לשעות הארוכות במשרד ובפקקים שלא לצורך. חלק מהמעסיקים כבר מאמצים באופן וולונטרי מודלים משולבים לעבודה בארגון, וטוב שכך, ואפילו נציבות שירות המדינה מקדמת את יוזמת "אבא בארבע" בשירות הציבורי מתוך הכרה בחשיבות העניין.

צריך לדבר על איזון לא רק כי ילדים ומשפחה זה חשוב ולשני ההורים מגיע ליהנות מהם, אלא גם כי היעדר האיזון הוא אחד החסמים הכבדים לשוויון מגדרי בשוק העבודה, והגורם מספר אחת לאפליית נשים לרעה בקבלה לעבודה ובהזדמנויות לקידום בקריירה.

בתקופת הקורונה האפליה הזו עבדה שעות נוספות גם להפך, בשאלה את מי מוציאים לחל"ת ומפטרים: על פי נתוני שירות התעסוקה, כ-55% מהמובטלים בשנה האחרונה הם נשים, כאשר במהלך הסגרים שיעור זה זינק לכ-70%. מתוך כלל דורשי העבודה - שיעור האימהות לילדים מתחת לגיל 18 היה גבוה ב-20% משיעור האבות.

בנוסף, נשים הן רוב בענפי המשק שספגו את הפגיעה האנושה ביותר במשבר כמו שירותים, הדרכה, מכירות ותיירות, והן גם אלה שנאלצו להישאר בבית עם הילדים בהיעדר המסגרות - מי שעשתה זאת תוך כדי ניסיון להמשיך ולהחזיק במשרה מלאה, ומי שנאלצה להפסיק לעבוד.

מבלי להיכנס לתולדות אי השוויון המגדרי בעבודה, מהריון ועד פערי שכר, ברור כי הדרך ליציאה מהמשבר עוברת בפריון המשק - שלו יש קשר הדוק לאיזון בין העבודה לחיים הפרטיים. ישראלים הם כידוע כמעט אלופי העולם בשעות עבודה, וביחס הפוך, אלופי התפוקה הנמוכה במדינות המפותחות.

שעות על שעות מבזבז/ת העובד/ת הישראלי/ת בכבישים, בישיבות בלתי נגמרות ו"נראות". לכך צריך להוסיף את טשטוש הגבולות בין הזמן הפרטי לבין העבודה שקופצת כל רגע במייל ובווטסאפ, שכמובן התגבר בתקופה שבה אנחנו עובדים רוב הזמן מהבית. העובדים שחוקים וטרודים במטלות מכל העולמות, עד שבארגונים כבר התחילו להפנים שזהו מצב שפשוט משפיע לרעה על שורת הרווח.

לאט אבל בטוח, ארגונים ומוסדות ציבור מתחילים להבין שלא רק שהדרישה הזו לא צריכה לבוא מלמטה, כאשר עובד או עובדת מבקשים להיות יותר נוכחים בחיי המשפחה, אלא הם אלה שצריכים ליזום את האיזון ולהנחיל אותו מלמעלה. כי אם הנורמה בארגון היא שביום שלישי מסיימים בארבע, וכולם כולל הבוסית שילדיה כבר בוגרים, הולכים הביתה - אין למי להוכיח "נראות". ואם הכלל הוא שלא שולחים מיילים והודעות בענייני עבודה אחרי שבע בערב ובסופי שבוע, אפשר להניח את הטלפון רחוק משולחן ארוחת הערב ולהיות עם המשפחה.

יש כבר לא מעט דוגמאות בשטח. בכנס הדיגיטלי "למצוא את האיזון שלך" שקיימה נציבות שירות המדינה בשיתוף עם "עבודה שווה" וארגונים נוספים, בפברואר סיפרו ארגונים מובילים במשק על השינויים המבורכים שהכניסו בנושא לאחרונה: בשטראוס למשל הונהגה שעת ארוחת צהרים משותפת, שבה העובדים מהבית אוכלים עם משפחתם, והוגבלו הפגישות ואפילו שליחת הודעות לפני 9:00 ואחרי 18:00; באינטל ישראל מאפשרים לעובדים גמישות בשעות, החזרים על בייביסיטר, והשיחות האישיות בין מנהלים לעובדים כוללות התייחסות למשפחה ולאתגרים בבית; באמדוקס המנהלים נותנים דוגמה אישית בסיום מוקדם של העבודה פעמיים בשבוע; ובנציבות שירות המדינה ובבית הנשיא ישנם ימים קבועים ליציאה מוקדמת של כלל העובדים, הגבלת העבודה והפעילות בקבוצות הווטסאפ הארגוניות בסופי שבוע ובשעות הערב, וחופשה שנתית מרוכזת בת שבועיים.

לצד השלכות המשבר, הקורונה נתנה לנו הזדמנות לצפות במחקר מדהים על שוק התעסוקה, ולא מעט ארגונים החליטו לאמץ מודלים היברידיים לעבודה מהמשרד ומהבית, העדפת כלים למדידת תוצאות על פני שעות ואפילו מימון של חופשת לידה לגברים. מהצד השני גברים רבים, בעיקר בהייטק, הבינו שהם לא רוצים להיות אבא של נשיקת לילה טוב, אלא שותפים מלאים לגידול הילדים. התובנות האלה הן חלק מתהליכי העומק שעוברים היום על שוק העבודה הישראלי, והלוואי שהרבה יותר מעסיקים יציבו אותם בחזית ויסייעו בעזרתם לקיום שוק שוויוני יותר - ולעובדים מאושרים יותר.

הכותבת היא מנכ"לית "עבודה שווה" - חברה לתועלת הציבור לקידום שוויון מגדרי בארגונים ו"התו השווה לארגונים", חברה בסופרסונס ושותפה בקמפיין #אבא_בארבע עם נציבות שירות המדינה