המבקר התריע, אשקלון נותרה לא ממוגנת, וכרבע מהישראלים עדיין חשופים לאש

צה"ל הנחה את תושבי אשקלון להישאר סמוך למרחב מוגן, אבל לרבע מהם אין אחד כזה סמוך לביתם והעיר משלמת בנפגעים • דוח המבקר התריע בשנה שעברה מפני מצוקת המיגון, אולם בינתיים המדינה נותנת פתרונות רק על הנייר והמשרדים מגלגלים ביניהם אחריות

פגיעה בבניין באשקלון / צילום: Reuters, Amir Cohen
פגיעה בבניין באשקלון / צילום: Reuters, Amir Cohen

מטח הרקטות לאשקלון והפגיעות בנפש ביום שלישי מוביל שוב לדיון בנושא המיגון בעיר, ובערי הדרום בכלל. בשיחה עם גלובס אומר ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם, כי "אין מיגון מספיק לתושבי העיר, 25% מכלל האוכלוסייה בעיר שלנו לא ממוגנת".

מדוע המיגון בעיר קלוש למרות שהירי אליה נמשך כבר כמעט שני עשורים? בעיקר בגלל סחבת בירוקרטית. "תהליך המיגון לוקח זמן, אבל צריך לקצר את הבירוקרטיה ולתת מענה לתושבים. אין לנו זמן לחכות יותר. 20 שנה אנחנו מתמודדים עם מציאות כזו. הממשלה צריכה לקדם את המיגון הלכה למעשה, כדי שנוכל לצמצם את הפערים הסוציואקונומיים בשכונות הוותיקות מבחינת המיגון".

הבעיה באשקלון נובעת מהעובדה שחלק גדול מהדירות בעיר ישנות. הפתרון של עשרות אלפים מתושבי העיר בעת אזעקה הוא "הפתרון הישן" - ריצה למקלט הבניין, או במקרים אחרים למיגוניות חיצוניות, זאת תוך 30 שניות. לשם מיגונם של בתים אלו נדרשים תהליכים ארוכי טווח של התחדשות עירונית, ובשל כך נוצרים בעיר פערי מיגון משמעותיים בין האוכלוסיות בעיר כאשר הנפגעים העיקריים הם האוכלוסיות המוחלשות יותר, שעדיין גרות בבתים ישנים.

אשקלון לא לבד

לפי דוח מבקר המדינה משנת 2020, ל-28% מתושבי ישראל אין מיגון תקני בקרבת ביתם וכ-20% מהמקלטים הציבוריים אינם כשירים. במילים אחרות, ליותר מרבע מהאזרחים, המהווים כ-2.6 מיליון תושבים, אין מיגון תקני בקרבת מקום.

עוד עולה מדוח המבקר, כי כ-231,650 תושבים מתגוררים עד 40 ק"מ מגבול רצועת עזה ללא מיגון תקני בסמוך למקום מגוריהם. לכ-8,000 תושבים המתגוררים ב-17 יישובים הסמוכים לגבול, אין יעד קליטה בעת הצורך בחירום. לא פחות חשוב מכך, גם מיפוי המקלטים הכשירים לוקה בחסר - לפי נתוני פיקוד העורף לכ-2.5 מיליון תושבים יש מיגון באמצעות מקלטים פרטיים משותפים, אולם לפקע"ר אין כל מידע בדבר כשירותם של מקלטים אלה.

גם ברשויות הצפוניות מעידים על היעדר מיגון, למרות בקשות חוזרות ונשנות לשיפור המצב. בישיבה שנערכה בנושא באוגוסט בכנסת אמר ראש מועצת שלומי, גבי נעמן: "אם תפרוץ מלחמה נהיה נתונים רק לחסדי שמים; ל-5000 איש בעיר מהאוכלוסייה במצוקה אין כל מיגון. תכנית פינוי לשלומי איננה קיימת ואין להסתמך עליה. יש רק ניירות". זאת, לאחר שביולי 2018 קבע הקבינט המדיני-ביטחוני כי תגובש תוכנית רב-שנתית לשנים 2030-2019 למיגון העורף ולשיפור המוכנות לרעידות אדמה, אך תוכנית זו , שאמורה לשפץ מקלטים על פני עשור בהשקעה של חמישה מיליארד שקלים, טרם גובשה ולא הוקצה לה מקור תקציבי".

יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס טען כי "נבנתה תכנית חומש שהתכלית שלה הייתה להשקיע 500 מיליון שקל בשנה ברשויות המקומיות, אבל זה לא יצא לפועל. סגרנו כ-100 מיליון שקל עם האוצר, כמה מזה באמת מומש? עשרות בודדות של מיליונים, אם לא אפס".

במשרד האוצר אומרים על כך כי "המשך תכניות מיגון הצפון תלוי במציאת מקורות תקציביים, בהתאם לסדרי העדיפויות של משרד הביטחון כמשרד האחראי על הנושא, ובכפוף לסדרי העדיפות שייקבעו בתקציב המדינה הקרוב".

ממשרד למשרד

המיגון הלוקה בחסר, זכה למענה - לפחות על הנייר - בהחלטת ממשלה לתוכנית רב שנתית לפיתוח הדרום, בשנת 2014. שם, נקבע בין היתר כי בתוך 120 יום תוכן תוכנית להסרת חסמים ויקוצרו הליכים במטרה להקל על בניית ממ"דים ופתרונות מיגון אחרים בבתי מגורים.

מה קרה בפועל? לפי התנועה לאיכות השלטון, שעוקבת לאורך השנים האחרונות אחרי הנושא, התוכנית טרם יושמה. כשהתנועה פנתה בשנת 2019 בנושא לרשות החירום הלאומית תחת משרד הביטחון, היא זכתה לתגובה הבאה: "התקיים תהליך סדור לעניין גיבוש תכנית להסרת חסמים ולהקל על בניית ממ"דים ולתת פתרונות מיגון, אך האוצר התנגד נחרצות לכל התהליך ובסופו של דבר הנושא התמסמס".

במשרד האוצר גלגלו את האשמה הלאה: "תחום ההתגוננות האזרחית והמיגון, נמצא תחת אחריותו ובסמכותו של משרד הביטחון ופיקוד העורף".

צרו איתנו קשר *5988