חזית המדע | פיצ'ר

האישיות שלנו לא משתנה? יש חוקרים שחושבים שזו טעות

חוקרים משווייץ, גרמניה וארה"ב פיתחו אפליקציה שמתיימרת לעזור לנו לשנות את התכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו • פרופ' ברנט רוברטס, ממובילי המחקר, הודף את השאלות האתיות: "אין עדות אמפירית רבה לכך שהאישיות היא מולדת", הוא אומר בראיון לגלובס

אישיות משתנה
אישיות משתנה

בחודש פברואר האחרון הודיעה קבוצה של חוקרים משווייץ, גרמניה וארה"ב כי הם פיתחו אפליקציה לסמארטפון שיכולה לשנות את האישיות שלנו. לא פחות. אפליקציות כבר מתיימרות לעשות כמעט הכול, גם להדריך אותנו בדרך לשינוי ההתנהגות - מתזונה ועד מדיטציה וניהול סדר היום, אבל לשנות את האישיות? האם זה בכלל אפשרי?

מה זו בכלל אישיות

האינסטינקט הוא לומר שאישיות היא החלק בנו שמגדיר את הזהות שלנו ואינו משתנה, מה שהופך את הרעיון של שינוי האישיות לפרדוקסלי. אבל בפסיכולוגיה אישיות מוגדרת בדרך כלל באמצעות "ציונים" על חמש תכונות, The Big Five ("חמש הגדולות"), שההבדלים בהן מסבירים באופן הטוב ביותר את ההבדלים בחוויות של בני האדם בעולם וכיצד הם נתפסים על ידי אחרים. חמש התכונות הן פתיחות (לעומת סגירות), מצפוניות (הכוונה היא בעיקר למשמעת עצמית ועמידה בכללים), מוחצנות (לעומת מופנמות), נועם הליכות (עד כמה אדם בא לקראת הבריות, מרצה אחרים ונעים להם בחברתו) ויציבות רגשית לעומת נוירוטיות.

 
  

פרופ' ברנט רוברטס, מנהל המרכז למדעי החברה וההתנהגות באוניברסיטת אורבנה שפיין באילינוי, ארה"ב, חושב שהאישיות היא עניין טיפה יותר מורכב. היא בהחלט קשורה לתכונות, וחמש התכונות הללו אכן מייצגות אותנו היטב, הוא אומר, אבל הן לא היחידות שמבדילות בין בני אדם. לצד תכונות, יש לנו גם יכולות, תחומי עניין, דרכים מסוימות לעורר בעצמנו מוטיבציה. "ודווקא כל אלה משתנים פחות מהתכונות שלנו לאורך השנים", הוא אומר.

רוברטס הוא אחד החוקרים שפיתחו את האפליקציה לשינוי האישיות והיו חתומים על המאמר שפורסם השנה. הוא הקדיש את רוב הקריירה שלו למחקרי אורך שבחנו שינויים המתרחשים על פני שנים רבות בחיי אנשים. לעתים המחקרים הללו עקבו אחרי נבדקים במשך עשורים מחייהם. הוא טוען שאישיות היא בהחלט דבר שמשתנה, אבל באופן אחר מזה שאנחנו חושבים. הוא חבר ב"מאגד שינוי האישיות", קבוצה של חוקרים מכל העולם שמאמינה כי שינוי אישיות הוא אפשרי, ויותר מכך - הוא קורה לנו כל הזמן.

"האישיות משתנה עם הגיל"

איך בכלל חוקרים אפשרות לשנות אישיות של אנשים? האם זה אתי לשנות אותה?
"מעניין מאוד שאת שואלת את זה. אני חושב שהשאלה הזאת, שאני שומע לפעמים, מעידה על האמונה של רבים שאישיות איננה יכולה להשתנות, שהאישיות שלהם היא הזהות שלהם, תוכנית האב הבסיסית של מי שהם היו ויהיו. אם אנחנו אכן חושבים שאישיות היא מולדת, או מתקבעת בילדות המוקדמת, אז ניסיון לשנות אותה באמת יהיה לא אתי, כמו טיפול המרה, אפילו התעללות, אבל בפועל, אם אנשים אומרים לנו, 'האישיות שלי גורמת לי סבל, אני רוצה להשתנות, ואני מאמין שאני יכול להשתנות, אז זה יהיה לא אתי למנוע מהם כלי שאנחנו סבורים שיכול לעזור לו.

"שינוי כזה יהיה כמו כל טיפול פסיכולוגי, ומה שראינו כשהצצנו מעבר לכתף של פסיכולוגים שעבדו לאורך זמן עם אותם אנשים היה שמתרחש שינוי, הוא אפשרי, לגבי כל אחת מחמש התכונות העיקריות".

כלומר, אם אתה רוצה לחקור שינוי אישיות, אתה לא יכול לעשות זאת בניסוי מעבדה, כפי שנהוג לעשות על סטודנטים לפסיכולוגיה, בלי לומר להם שזה מה שאתה מנסה לעשות.
"לא, חס וחלילה! אי אפשר לפעול לשינוי האישיות של אדם בלי להגיד לו. זה לא אתי בעליל. זה גם לא יעבוד. אבל זו באמת אולי הסיבה לכך שמחקרים מוקדמים יותר הסיקו שהאישיות לא משתנה. התערבות קצרת טווח, שאינה מאופיינת בהתגייסות מלאה של המטופל לתהליך, ובהמון מוטיבציה מצדו, לא תוביל לשינוי רצוי באישיות".

עם זאת, רוברטס אומר שמחקרי האורך שביצעו הראו שגם בלי כוונה מיוחדת ובלי טיפול פסיכולוגי, האישיות משתנה עם הגיל. "בדקנו אנשים בני 18 עד 68. המתאם בין האישיות של הצעירים והמבוגרים שלנו הוא נמוך, רק 0.2 בערך, כלומר הם לא מקבלים ציונים דומים במבחני האישיות בגילים שונים. היציבות היא מועטה. אם היינו חושבים שהאישיות היא מולדת, גנטית, יציבה לגמרי, היינו מצפים לתוצאות אחרות. אבל אין עדות אמפירית רבה לזה.

"יש פה איזשהו משחק בין גנטיקה לסביבה, ותנועה בין ילדות לבגרות. שינויים גדולים קורים במעבר של אדם ממשפחתו הגרעינית לחיים עצמאיים ואחר כך אולי למשפחה חדשה משלו. אם בוחנים אותו אדם לאורך טווח של חמש שנים או עשר שנים, לא נראה את ההבדלים, אבל לאורך 40 או 50 שנה, נראה גם נראה אותם".

השינוי עם הגיל הוא בממוצע לכיוון מסוים, או שכל אחד משתנה אחרת?
"בחלק מהתכונות אפשר לראות מגמה. עם הגיל, אנשים נהיים יותר אסרטיביים, יותר אקסטרוברטיים, יותר מוכנים להוביל. בדרך כלל הם גם נהיים יותר נעימים לסביבה עם הגיל, אבל זה שינוי קטן יותר. המצפוניות, תכונה שנמצאת בקורלציה עם משמעת עצמית, עולה עם הגיל ולא מפסיקה לעלות עד גיל ממש מבוגר, וזה אולי השינוי הכי גדול והכי אחיד. היציבות הרגשית עולה, ואנחנו הופכים פחות נוירוטים, וזה שינוי שנמשך עד בערך גיל 40".

ליצן הכיתה תמיד יישאר ליצן?

מהם אירועי החיים שמשפיעים על שינוי האישיות?
"אלה לא האירועים עצמם - החתונה, הלידה, קבלה לעבודה החדשה או מעבר דירה. לא הרגע המסוים הזה, אלא ההשפעה שלהם לאורך זמן. לא הנישואים אלא עשור של זוגיות. לא קבלה לעבודה אלא הזהות שיצרת לעצמך בתור עובד באותה עבודה. לא מעבר הדירה, אלא החיים בשכונה שאליה עברת. מי שיש לו מערכת יחסים טובה לאורך זמן, רמת הנוירוטיות שלו עשויה לרדת. אם אתה מסתובב עם אנשים שלוקחים הרבה סמים, כנראה לא תהפוך להיות מצפוני יותר".

אולי כשאנחנו אומרים שהאישיות לא כל כך משתנה, אנחנו מתכוונים לכך שהתכונות של כל קבוצת הגיל שלנו משתנות, אבל שהמיקום שלנו בתכונות הללו ביחס לקבוצת הגיל שלנו נשאר די קבוע לאורך החיים.
"גם זה לא מדויק, המיקום של אנשים מול קבוצת השווים שלהם גם משתנה, לא בן לילה אבל כן לאורך עשרות שנים, ויותר מאשר תחומי עניין או יכולות".

אז מדוע אנשים שפוגשים חברים אחרי שנים שלא התראו מקבלים בדרך כלל את התחושה שמדובר בסך הכול באותו בנאדם?
"כי אם נפגוש אדם אחרי 20 שנה, אולי הוא הספיק להשתנות בתכונה אחת, או בשתיים, ותכונות אחרות שלו נשארו דומות למה שהיו. אנחנו אומרים ככלל אצבע, שאדם יכול לשנות לכל היותר תכונה אחת לאורך עשור. ובנוסף, נוח לנו יותר לא לראות את השינוי, ולחשוב שאותו אדם נשאר דומה למה שהיה.

"אנחנו נוטים להניח חוסר שינוי כדי לארגן את העולם עבור עצמנו באופן נוח יותר. זה עוזר לנו לנבא, ואם אנחנו צודקים לפחות חלק מהזמן, נשתכנע עוד יותר בגישה שלנו. אז אולי תפגשי את ליצן הכיתה והוא עדיין יהיה ליצן, אבל לא תשימי לב שהוא מצפוני יותר. ואולי אחרי 30 שנה נוספות הוא כבר בכלל לא יהיה ליצן.

"אני לפעמים צוחק שאפשר לשנות אישיות, אבל אי אפשר לשנות את הקרובים לך מהר מספיק כדי לפתור בעיות מהותיות בקשר. במובן הזה, האישיות באמת תקועה מדי ואנחנו צריכים למצוא דרכים אחרים לחיות טוב יותר זה עם זה. לא הייתי ממליץ ליצור מערכת יחסים קרובה עם אדם במחשבה שאפשר לשנות אותו. אין לך הכלים לעשות את זה, ולהם אולי אין מוטיבציה להשתנות.

"השינוי לא קורה ביום אחד והוא דומה ללימוד שפה. וכמו כל תהליך לימוד משמעותי או תהליך של אימוץ הרגלים חדשים, כדאי שיהיה איתך מישהו, במקרה הזה כנראה תרפיסט, שיאיר לך את המקומות שבהם אתה נופל לדפוסים ישנים, או יחזק את האמונה שלך שהשינוי אפשרי, וגם יחייב אותך בדיווח על מצבך, כך שיקשה עלייך לברוח מהעבודה ברגע שהיא נהיית הכי קשה".

נראה ששינוי אישיות בהחלט דורש מחויבות ומוטיבציה. אבל מה אם אלה בדיוק התכונות שאדם רוצה לשנות?
"זה גם אפשרי, אם המוטיבציה לשינוי גדולה מספיק, ואם יש לנו כלים אחרים לעבוד איתם. למשל, אם אותו אדם נעים מאוד לסביבתו, אולי אנחנו נמנף את המוטיבציה שלו לרצות את המטפל כדי ליצור את השינוי".

אז ככה בעצם עובד טיפול פסיכולוגי?
"במלוא הכנות, אנחנו לא יודעים איך פסיכותרפיה עובדת. בכך בדיוק אנחנו ממוקדים ברשת המחקר שלנו, בהבנת האופן שבו נעשה השינוי הזה".

לפעמים יותר קל להחליף את הסביבה

האפליקציה שפיתחו רוברטס והחוקרים הנוספים נקראת PEACH, והיא כרגע זמינה רק בגרמנית שוויצרית. תחילה עוברים המשתמשים אבחון, ומגדירים מטרות לשינוי. המערכת מציעה להם שורה של צעדים כדי להתחיל בשינוי, ומאותו רגע מתעדים את הישגיהם בדרך למטרה. לדברי רוברטס, בין התכונות שהמשתתפים במחקר הכי רצו לשנות היו העדר משמעת עצמית, ביישנות והעדר אסרטיביות. כלומר, הם רצו להיות קצת פחות נעימים לחברה.

פרופ' ברנט רוברטס / צילום: יוטיוב
 פרופ' ברנט רוברטס / צילום: יוטיוב

איך בניתם את האפליקציה?
"אנחנו מנסים לחקות חלקים מטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, ובעצם אולי כך להבין אותו יותר. הנבדקים עוברים אבחון אישיות ואומרים מה הם רוצים לשנות, והאפליקציה בונה איתם את רשימת המטרות, ומתחילה לספק להם המלצות, תזכורות ותמיכה, ואפילו פרסים קטנים. זו בעצם תוכנית אימון".

תוכנית אימון שחסרים בה הקשר האישי, הרצון לרצות את המטפל, וגם התובנות שהמטפל יכול לתת לאדם מסוים באופן ספציפי.
"נכון, זו תרפיה שדומה יותר לאימון מאשר לטיפול פסיכודינמי. אנחנו כן עוסקים גם בקוגניציה, בתפיסה של מצבים שונים ובמתן מגוון אפשרויות להתנהגות, כמו שעושה הפסיכולוג הקוגניטיבי, אבל האפליקציה עוסקת פחות בהיכרות העמוקה עם ההיסטוריה של העצמי".

כשאנשים אומרים שהם רוצים לשנות את האישיות, הם יאמרו לרוב משהו כמו "אני רוצה להיות יותר אקסטרוברט", או "אני רוצה שתהיה לי אפשרות להיות גם אקסטרוברט וגם אינטרוברט, ולבחור ביניהם לפי הצורך"?
"הלוואי שהיינו יכולים לעשות את זה. בעיני זו חוכמת החיים, להיות מסוגל להתנהג לפי דרישות הסיטואציה. הייתי רוצה לחשוב שאנשים מסגלים את הגמישות הזאת עם ניסיון החיים שלהם, אבל אין לי מידע על זה. אולי יש אנשים שהם מלכתחילה גמישים יותר".

עד כמה האישיות תלויה בתרבות שבה אנשים חיים?
"המחקר שלנו מסתמך מאוד על דיווח עצמי, וזה הופך את השאלה הזאת לבעייתית. למשל, היפנים תמיד מצטנעים ולא יכריזו על עצמם כבעלי תכונות אישיות שבעיניהם הן נחשקות, אלא יציינו שהם לא מצפוניים או נוירוטיים גם אם זה לא נכון. קשה לנו לענות על השאלות האלה. מחקר מעמיק בנושא הזה ידרוש תקציב עצום. אני מאמין שיש הבדל באישיות הרצויה בין תרבויות, ולא יודע אם יש הבדל אמיתי".

איך אנשים בכלל יודעים איזה שינוי יעשה להם טוב ואיזו תכונה בעצמם הם באמת מסוגלים לשנות? איך אני בכלל יודעת שהאישיות שלי היא הבעיה ולא הסביבה שלי?
"קודם כול, כדאי לעשות אבחון אישיות. יש ערך בלקבל את עצמך כפי שאתה לעומת השינוי, שהוא עבודה מאוד קשה. אם יש אפשרות לעקוף את הקושי בחיים באמצעות שינוי המצב, למשל להחליף עבודה או זוגיות, או אפילו לנסות להצליח בעבודה או בזוגיות הקיימים לא בהכרח דרך שינוי אישיות, אלא באמצעות התנהגות אחרת שתואמת עדיין את האישיות שלך - זה לפעמים פתרון קל יותר. אנחנו לפעמים אומרים לפסיכולוגים שהם אולי קופצים יותר מדי מהר לנסות לשנות את האינדיבידואל".

פרופ' ברנט רוברטס

פסיכולוג המתמחה במחקר של אישיות, מנהל המרכז למדעי החברה וההתנהגות באוניברסיטת אורבנה שפיין באילינוי, ארה"ב ● חבר ב"מאגד שינוי האישיות", קבוצה בינלאומית של חוקרים שמאמינים כי שינוי אישיות הוא אפשרי ● מסר לפסיכולוגים: "לפעמים הם קופצים יותר מדי מהר לניסיון לשנות את האינדיבידואל"

מה קורה במוח כשהאישיות משתנה

פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת מכון סגול לתפקודי המוח בבית החולים איכילוב, חוקרת את הממשק בין האישיות למוח. בשיחה עם גלובס, היא אומרת שבמחקר לאורך שנים רואים שיש גמישות מסוימת בפרמטרים האישיותיים ויש מתאים בין השינוי באישיות לשינויים בתמונות של הדמיית המוח שהיא מצלמת במעבדה.

"למוח יש כמובן תפקיד בגמישות הזאת, ואנחנו יודעים היום שהמוח הוא איבר שניתן לאמן", אומרת הנדלר. "אפשר לגרום לו להגיב באופן שונה מבעבר, גם באזורים שמעבדים רגש ומכתיבים דפוסי התנהגות, ונמצאים במתאם עם סוגי אישיות שונים".

פרופ' תלמה הנדלר / צילום: יח"צ
 פרופ' תלמה הנדלר / צילום: יח"צ

כאשר מישהו מדווח על שינוי אישיות, אתם רואים שינוי גם בהדמיית המוח?
"כן, בעיקר כשאנחנו עובדים עם כלים של נוירופידבק, שבהם אנחנו מכוונים את הנבדקים להשתמש בפידבק על השינויים שהם יוצרים במוח שלהם באמצעות כל מיני התנהגויות או מחשבות, כדי לחזק את השינויים האלה.

"השינוי הוא רב ממדי - גם מוחי, גם גופני. למשל, תרופה פסיכיאטרית - התערבות מאוד לא ספציפית שיכולה לעזור למשל לרגיעה - גורמת לנו להגיב פחות לסיטואציות מסוימות ואז אפשר לתרגל תגובה שהיא חדשה לך, או להסתכל פנימה ולבחון את ההתנהגות. השינוי הוא גם קוגניטיבי וגם התנהגותי. שימוש רק באחד מהם לא יעבוד".

הנדלר, לעומת רוברטס, לא רק מקווה אלא השתכנעה באפשרות של שינוי אישיות דינמי, שמשאיר אותנו עם כמה אפשרויות פעולה. "כשיש אתגור של היכולות או של משאבי הנפש, אנחנו לפעמים משתנים בהתאם לסיטואציה ואז חוזרים לבסיס שלנו. ולפעמים שינוי כזה, בהתאם למצב, הוא דווקא מנבא חוסן ועמידות".

הנדלר מספרת על מחקר שערכה עם ד"ר רואי אדמון בחיילים לפני ואחרי חשיפה למלחמת לבנון. "ראינו שינויים בהתנהלות של החיילים בסיטואציה, שהיו במתאם עם שינויים במוח. ההתמודדות אחרי המלחמה הייתה פחות תלויה בשאלה מי היה נוירוטי לפני האירוע ויותר בשאלה עד כמה אנשים הצליחו להשתנות מול הסטרס, ולהשתנות חזרה. עלייה במדדים של נוירוטיות מול הסטרס היא לפעמים דווקא דבר טוב, אבל העניין הוא להחלים מזה, כמו שחום הגוף עולה בעת המחלה ואחר כך יורד".

הצעד הבא בחקר האישיות, אומרת הנדלר, יהיה ניטור רציף. אולי אנחנו חושבים שהאישיות היא קבועה כי החוקרים מודדים אותה ברגע מסוים, ואז שוב כעבור כמה שנים, ושואלים את הנבדקים מה הם עושים "בדרך כלל". כך מקבלים דיווח שהוא הנרטיב שאדם בנה לעצמו ולא מדידה ישירה של האישיות שלו. טלפון סלולרי, הכולל אפליקציות כמו PEACH, יכול לאסוף מידע על התנהגות, רגשות ומחשבות של אדם אפילו כמה פעמים ביום לאורך תקופה, ולהבין איך מתבטא הדבר הזה שנקרא אישיות במפגש שלנו עם היומיום. "אף אחד עדיין לא בדק אישיות כך", אומרת הנדלר, "זה קורה בימים אלה ממש. הפסיכולוגיה משנה את פניה".