מיליוני אמריקאים עשויים להיות מפונים מבתיהם בסוף החודש

האיסור הלאומי בארה"ב על פינוי דיירים עומד לפוג החודש לאחר כתשעה חודשים, מה שעלול להותיר יותר מ-11 מיליון אמריקאים שמאחרים בתשלום דמי השכירות ללא קורת גג • כ-15% מהשוכרים המבוגרים בארה"ב מפגרים בתשלום דמי השכירות, מרביתם שחורים

הפגנה בתחילת השנה להארכת האיסור על פינוי דיירים בתקופת הקורונה, בבוסטון ארה"ב / צילום: Associated Press, Michael Dwyer
הפגנה בתחילת השנה להארכת האיסור על פינוי דיירים בתקופת הקורונה, בבוסטון ארה"ב / צילום: Associated Press, Michael Dwyer

בסוף חודש יוני יפוג התוקף של האיסור הלאומי על פינוי דיירים שהוחל באמריקה בספטמבר 2020 בשל מגפת הקורונה. יותר מ-11 מיליון אמריקאים המפגרים בתשלומי דמי השכירות עשויים להיות מפונים מבתיהם החודש.

המרכז למניעת מחלות והפצתן (CDC) הטיל איסור על פינוי דיירים לפני כתשעה חודשים. האיסור הקטין את מספר הפניות לפינוי דיירים בתקופה הזו בלפחות מחצית, כך על פי דיווח ב-"CNBC". על פי מומחי נדל"ן אמריקאים, מספר צווי הפינוי עשוי להרקיע שחקים כשיוסר האיסור. מניתוח של מכון המחקר "המרכז לתקציב ומדיניות" (CBPP), כ-15% מהשוכרים המבוגרים מפגרים כעת בתשלום דמי השכירות.

הפערים בין השחורים ללבנים יגדלו

גם בתחום זה אין שוויון בכל הנוגע למוצא האתני של השוכרים. אמריקאים שחורים ששוכרים דירות נמצאים בסכנה פי גדולה פי ארבעה לפגר בדמי השכירות לעומת שוכרים לבנים. אם התקנה שאסרה על הפינוי לא תוארך, מצבה של הקהילה השחורה בארה"ב יחמיר עוד יותר ביחס ללבנים.

האיסור על פינויים מטעם ה-CDC עמד מול כמה אתגרים משפטיים ובעלי בתים ביקרו את המדיניות הממשלתית שהחלה בתקופת הנשיא דונלד טראמפ. טענתם העיקרית היא שהם לא יכולים להרשות לעצמם לאכלס אנשים בחינם או לשאת בנטל השכירות האדיר של המדינה, שעשוי להגיע לסך של 70 מיליארד דולר. בעלי הבתים מחכים לרגע שהאיסור יפוג.

אולם ארגונים ועמותות למען זכויות אזרח, טוענים כי התזמון של סוף יוני רע לשני הצדדים - בעלי הבתים והשוכרים. זאת משום שמדיניות רבות עדיין מחפשות את הדרך הנכונה להשתמש ב-45 מיליארד הדולרים שהקונגרס אישר בחודש דצמבר לסיוע לתשלום דמי שכירות, כחלק מחבילות הסיוע לנפגעי הקורונה.

שיעורי הפינוי יהיו כנראה גבוהים יותר במדינות מסוימות לעומת אחרות. לדוגמא, כמעט אחד מכל ארבעה שוכרים מפגרים בדמי השכירות בפלורידה ובדרום קרולינה - כך על פי "המרכז לתקציב ומדיניות". במיין ובקנטאקי, לעומת זאת, הנתון עומד 6% בלבד.

קיימות סיבות רבות לפערים הללו. יש מדינות שכבר התמודדו עם בעיות של דיור בר השגה לפני המגפה, דבר שמקל עליהן להתמודד הבעיה עכשיו. גורם שני, הוא האופי השונה של הכלכלות השונות של מדינות ארה"ב. לדוגמה, מדינות וערים שנסמכות יותר על תיירות, מלונאות ואירוח כמו לאס וגאס.