עסק ביום | פיצ'ר

בעל הצרכניה שנפגעה ישירות מטיל: "אני עובד עם חור בקוטר מטר בתקרה מעל הראש"

שרלי שבת, בן 53, בעלים של הצרכנייה במושב נתיב העשרה, הצמוד לגדר הגבול עם רצועת עזה •  נשוי ואב לשלושה • ב-12 במאי נפל טיל על הצרכנייה • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

שרלי שבת, בעלים של הצרכנייה במושב נתיב העשרה, / צילום: תמונה פרטית
שרלי שבת, בעלים של הצרכנייה במושב נתיב העשרה, / צילום: תמונה פרטית

שרלי שבת (53), בעל הצרכנייה בנתיב העשרה, כבר למוד סבבי לחימה. את הצרכנייה במושב הגובל ברצועת עזה הוא פתח בשנת 2000 (לאחר שעבר לשם משדרות) ולאורך השנים שלאחר מכן ספג היישוב פצמ"רים, טילים ומרגמות בתדירות גבוהה. בכל סבב כזה הוא נפגע כלכלית והכנסותיו יורדות בשל העדר לקוחות, אך הפעם, במהלך מבצע "שומר החומות" הוא גם ספג לראשונה פגיעה ישירה בעסק. זה קרה ב-12 במאי, באותו מטח טילים שפגע בג'יפ לוחמי צה"ל שנסע במושב נתיב העשרה, אזור שחשוף לרצועת עזה.

הטיל פגע ברכב וגרם לתבערה בו, וכתוצאה מכך נהרג לוחם. "במקביל לפגיעה בג'יפ ירטה אותה חוליית מחבלים טילים רבים נוספים לעבר נתיב העשרה כדי להקשות על החילוץ של החיילים ולפגוע במחלצים", מספר שבת.

לדבריו, הסבב האחרון היה הקשה מכולם. "אני מכיר את המציאות של הטילים מהטיל הראשון, והסבב הנוכחי היה הכי קשה מכל הסבבים הקודמים שהיו כאן קודם. לא בגלל הפגיעה האישית שלי, אלא בגלל שחטפנו פה מלא פגיעות קשות, ומלא פצמ"רים".

לשבת הייתה אפשרות לסגור את הצרכנייה ביום הראשון ולעבור לגור במרכז עד יעבור זעם. רבים מתושבי נתיב העשרה, בעיקר הורים לילדים קטנים, עזבו את המקום ביום הלחימה הראשון, אבל לשבת היה ברור שהוא לא יעשה זאת. "זו לא הייתה אפשרות בעיני. לא חשבתי אף פעם לסגור או לעזוב את המושב, גם לא בסבבים הקודמים של הלחימה, כי נשארים פה מבוגרים וחיילים ומוקם פה חמ"ל שאני צריך להמשיך לספק להם מזון. יותר משתלם לי לסגור ולחכת ולקבל פיצוי מהמדינה, אבל אני לא יכול לעשות את זה, אני חייב לתת שירות לאנשים שנשארים".

גם אחרי פגיעת הטיל שבת נשאר כדי לספק אוכל למי שנשאר. "הייתה פגיעה ישירה בגג של העסק שפערה חור בקוטר של מטר על הגג. אשתי, אני והעובדת שלנו היינו בצרכנייה בזמן הפגיעה. אני והעובדת הספקנו להיכנס לממ"ד, אשתי לא הספיקה אך לא נפגעה. כל המנועים שלנו על הגג של הקירור ושל המזגן ותשתיות חשמל ומים - נפגעו, ובפנים בתוך החנות כל האבנים שנפלו פגעו בציוד ובסחורה. למחרת כתבנו הודעה בווטסאפ של המושב מי נמצא במושב ויכול לעזור לנקום, וכול מי שהיה בא לעזור לנו לנקות כדי שנוכל להמשיך לספק אוכל למושב. מיום למחרת הפגיעה ועד יום ראשון שאחרי הפסקת האש לא ממש עבדתי, פתחתי לשעתיים-שלוש ביום רק כדי לתת מענה ראשוני למי שצריך לאכול. לא הייתה לנו קופה בהתחלה, אבל רשמנו הכל וסיפקנו לחם, חלב וקפה למי שצריך".

לאחר הפסקת האש הבין שבת שהוא חייב לחזור לעבודה שוטפת. "אנחנו בטיפול של מס רכוש שהגיעו אלינו אחרי הפסקת האש, כי היו להם מלא בתים שנפגעו באזור וזה יותר דחוף לטפל בבתים מאשר בעסק. יש המון פגיעות במושב של בתים וחממות ועסקים אחרים. הם אומדים את הנזקים ואקבל פיצוי עליהם, אבל בינתיים הייתי חייב לחזור לעבוד כי המושב חזר לחיים וכולם חזרו מהצפון לכאן אז החלפתי בינתיים את המזגן והמקררים, ורכשתי קופה מכספי, ואני מקווה ומאמין שהמדינה תחזיר לי הכול. אני עובד שוטף עכשיו משמונה בבוקר עד שמונה בערב, עם חור בקוטר מטר בתקרה מעל הראש".

בעוד שבחלק מהסבבים האחרים שבת לא התעקש על זכויותיו ועל היקף הפיצוי מהמדינה, הפעם מבין שבת שאי הגעת פיצוי עלול להוביל לסגירת העסק. "בשום סבב לא היה אכפת לי שההכנסות נפגעות כי רוב התושבים עוזבי וידעתי שאני לא יכול לסגור וללכת ולהשאיר את התושבים שנשארו בלי אוכל. הייתה לי תמיד פגיעה בהכנסות, גם כשהיו סבבים של יומיים-שלושה כי אנשים יוצאים מכאן עם הילדים הקטנים גם ליומיים, ויש פגיעה בהכנסה. אני לא מבקש פיצוי על כל הפעמים האלה כי זו המציאות שאנחנו חיים בה, וגם בסבבים שביקשתי פיצוי הוא לא היה משמעותי ולא ממש התעקשתי על זה. אבל הפעם הנזק משמעותי יותר ואי קבלת הפיצוי במלואו עבור כל הנזקים יכול להקריס אותי.

"כל הציוד הכי יקר בעסק - מזגנים, קופה, מצלמות ומקררים - הכל נפגע. זרקתי כמויות של סחורה שרכשנו לשבועות, ממקרר מפוצץ, כי בעקבות פגיעות הטילים לא היה פה חשמל 15 שעות והכל התקלקל. קל להראות את הנזק הישיר הכבד ואת הנזק העקיף אני צריך לבדוק עדיין אבל הייתי סגור הרבה זמן ובלי הכנסות כמעט. אני מקווה שיהיה בסדר".

אחרי כל כך הרבה סבבי לחימה, לא חשבת לעזוב את האזור?
"מעולם לא חשבתי לעזוב את נתיב העשרה ולא אחשוב על כך. יש כאן משפט שאנחנו אומרים במקום שנתיב העשרה של 95% גן עדן ו-5% גיהינום. אנחנו סובלים את ה-5%. לא הייתי מגדל את הילדים שלי במקום אחרים. הבן הגדול שלי בן 28 היה קצין בגולני, האמצעי היה בסיירת גולני והקטנה משקית ת"ש בצנחנים, ולא הייתי מחליף את המקום שגידלתי אותם בו. יש פה קהילה מדהימה, תומכת והחיים פה טובים, למעט כאשר יורים לעברנו ואז אנחנו לחלוטין בגיהינום. כל מי שגר פה יגיד אותו דבר. אני אוהב את המקום למרות הכל".

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il